החלטה בתיק ת.פ. 8312/07

1.         ביום 2.11.07 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בן 8 סעיפים המייחס לו עבירת הריגה לפי סע' 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 20.10.07, בעת ויכוח בין הנאשם לבין המנוח, חבט הנאשם בראשו של המנוח בקרש, בכך גרם למותו של המנוח ביום 21.10.07.

2.         ביום 22.11.07 הגישה המאשימה הודעה על תיקון כתב האישום לפי סעיף 91 לחוק הסדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"). בכתב האישום המתוקן נוסף סעיף תשיעי, על פיו, הנאשם החזיק בארנקו, בעת מעצרו, ביום 20.10.07, סם מסוג חשיש במשקל 0.7360 גרם לצריכה אישית. בהתאם התווספה לסעיפי האישום עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סע' 7(א)+7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, כמו כן נוספו עדי תביעה 26 ו-27.

3.              לטענת הנאשם, התיקון המבוקש אינו עומד בתנאים הקבועים בסע' 86 לחסד"פ הקובע:

"מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת ; בצירוף אישומים כאמור מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי גם אישום בעבירה שאינה פשע."

הנאשם מבקש להפריד את האישומים מהטעמים הבאים:

אין קשר בין שני סעיפי האישום, צרופם יחדיו לא נועד אלא להכפיש את שמו בעייני ביהמ"ש, תיקון כתב האישום באופן המבוקש על ידי המאשימה, יגרום לכך שהוא לא יוכל לבקש את הפרדת המשפט לפי סע' 88 לחסד"פ, כך שעבירת הסמים תידון בפני בית משפט השלום ואילו עבירת ההריגה תידון בפני בית המשפט המחוזי, ובאופן זה הגנתו תקופח. לטענת הנאשם, יש להעניק את הבכורה לזכותו להליך הוגן ולא לאפשר את הוספת סעיף 9 לכתב האישום.

4.         המאשימה מאידך טוענת, כי כתב האישום המתוקן מהווה אירוע אחד, שארע במקום ובמסגרת זמן אחת והפרדת האישומים תהא מלאכותית. כתב האישום המקורי אשר הוגש ביום 2.11.07, לא כלל את עבירת הסמים משום שעד אותה העת טרם נערכת חוו"ד מומחה בעניין הסמים ורק לאחר קבלת חוות הדעת היה מקום להאשים את הנאשם בעבירה זו. מודבר לטענתה, בסדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת. כתב האישום המתוקן נועד לאפשר את שמיעת כל העדים הנוגעים לאותה פרשה על ידי מותב אחד ובכך לייעל את הדיון ולחסוך זמן שיפוטי יקר. לטענת המאשימה אין בתיקון כתב האישום בכדי לפגוע בהגנת הנאשם ויש לדחות את טענתו כי מטרת הצירוף הינה להשחיר את פניו, התיקון מביא בפני בית המשפט את העובדות הרלוונטיות למועד האירוע לצורך בירור האמת והצגת התמונה במלואה.

5.         בענייננו, תיקון כתב האישום עולה בקנה אחד עם הוראות סע' 86 לחסד"פ, שכן מדובר ב"סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת", הכוונה:

"סדרת מעשים נפרדים- מבחינת הזמן והמקום- אשר קיים ביניהם חוט מקשר, ההופך אותם לפרשה כוללת אחת"

(י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, תשנ"ח-1998, חלק שני, עמ' 596)

במקרה דנן, על פי האמור בכתב האישום, הסם נתפס בעת מעצרו של הנאשם ביום בו בוצעה עבירת ההריגה המיוחסת לו.

ודוק! המונח "פרשה אחת" פורש בפסיקה כמונח גמיש.

יצויין כי השיקול אם יש מקום להפריד את הדיון למספר אישומים, איננו מבוסס על בחינת הראיות שבתיק, אלא רק על עובדות הנטענות בכתב האישום (בבג"צ 5283/98 ג'ומעה חדר נ' הרכב כב' השופטים י' צמח ואח', פ"ד נה(3) 721). הלכה זו מבוססת על החזקה שבית המשפט יידע להכריע בדבר עצם ומהות אשמתו של נאשם, בכל אחת מן הפרשיות, על יסוד התשתית הראייתית שתונח לפניו בבוא העת.

על כפות המאזניים יש לשקול מחד שיקולי יעילות הדיון, באופן שהתמונה העובדתית הכוללת תתברר תחת קורת גג אחת, מאידך, ישקל החשש לעיוות דין כתוצאה מהתיקון.

לא מצאתי כי במקרה דנא קיים חשש כלשהו לעיוות דין, לפיכך גוברים שיקולי היעילות המאפשרים את שמיעה העדים הנוגעים לאותה פרשה שהתרחשה באותו מועד על ידי מותב אחד.

בקשת הנאשם על כן נדחית. 

הצדדים הסכימו להמצאת ההחלטה בדואר ללא נוכחותם.

ניתנה היום כ"ה בניסן, תשס"ח (30 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.

008312/07פ  055 אילנית רווימי