החלטה בתיק ת.א 8139/02

1.1       בפני תביעת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח בגין תאונת עבודה שארעה לה, וזאת בהתאם לזכאותה הנובעת מפוליסה מסוג מטריה בתי עסק שמספרה

04-869-2465555-7 (להלן: "הפוליסה").

1.2       התובעת, בעלת חנות בגדים לנשים, ביטחה עצמה אצל הנתבעת בפוליסה הכוללת פיצוי בגין תאונות אישיות, החל מיום 1/11/99 ועד ליום 31/10/00.

ביום 28/9/00 ארעה לתובעת תאונה עת סובבה את ברכה השמאלית וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה בכל חלקי גופה.

1.3       לאחר התאונה נבדקה התובעת על ידי פרופ' דן עטר שקבע, כי לתובעת נותרה בגין התאונה נכות צמיתה בשיעור של בסך 27% נכות.

1.4       החל מהיום הרביעי לתאונה ועד ליום 30/6/01 שלמה הנתבעת  לתובעת פיצוי שבועי בסך 1,200 ש"ח וממועד זה, חדלה לשלם.

1.5       לטענת הנתבעת אירוע התאונה אינו עונה על הגדרת "מקרה הביטוח" וזאת מאחר והתאונה לא נגרמה על ידי אמצעים חיצוניים, פיזיים,  או בלתי צפויים.

            כן טענה הנתבעת כי התשלום נעשה מטעמי זהירות בלבד ומבלי להודות באחריות כלשהי מצד הנתבעת.

1.6       בנוסף, תבעה הנתבעת את התובעת בתביעה שכנגד ובה עתרה להשבת הכספים ששילמה לתובעת.

1.7       בישיבת קדם משפט שנערכה נקבע, כי הצדדים יגישו סיכומים בשאלה המשפטית והיא, האם התאונה נופלת להגדרת "נזק גוף" כמשמעותו בפרק 12 לפוליסה.

2.         דיון

2.1       לטענת ב"כ התובעת, חלה מניעות מצד הנתבעת לטעון לאי תחולת הפוליסה וזאת מאחר והכירה בתאונה ככזו העומדת בתנאיה ולראייה אף שלחה את התובעת להיבדק על ידי מומחים מטעמה.

2.2       בנוסף, ביקש ב"כ התובעת להישמע בעובדות חדשות הנוגעות לאופן התרחשות התאונה. לטענתו, בעת סגירת החנות פנתה התובעת לכיוון היציאה על מנת לנעול את הדלת, הניחה את רגלה השמאלית בסמוך ותוך כדי סיבוב משכה את דלת הכניסה אליה בדרך שפגעה ברגל וגרמה לתובעת לאבד את שיווי משקלה וכתוצאה מכך מעדה התובעת.

2.3       טוענת הנתבעת כי בשלב זה אין מקום להבאת ראיות חדשות הנוגעות לקרות האירוע , זאת הואיל וכפי שהסכימו הצדדים, ביהמ"ש  ייחד את דיבורו לבחינת השאלה האם המקרה המתואר על ידי התובעת נופל להגדרת "נזק גוף", המזכה בתשלום על פי הפוליסה.

2.4       אכן רק בסיכומיו מצא לנכון ב"כ התובע להציג גרסה חדשה לנסיבות אירוע התאונה.

            לא מצאתי לנכון להתיר לתובעת להישמע בטענות אלו, מאחר ועד להגשת הסיכומים לא בא זכרן, באף לא אחד מכתבי הטענות של התובעת.

שלא לדבר על כך, כי המדובר בגירסה שאינה עולה בקנה אחד עם גירסתה המוקדמת יותר של התובעת ודי אם אפנה בענין זה ל"תולדות המקרה" בחוות הדעת של פרופ' עטר וכן, לנטען בסעיף 3 לכתב התביעה.

לפיכך, לא תהא רשאית התובעת להישמע בטענה זו.

מעבר לדרוש אציין, כי התובעת לא ביקשה ואף לא קיבלה רשות להישמע בטענה חדשה ואף תצהיר לתמיכה בטענות חדשות אלו, לא הוגש.