ת"א, בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
667-92,19716-07,21021-07,23767-07
04/09/2008
|
בפני השופט:
רות לבהר שרון
|
| - נגד - |
התובע:
1. אפל דוד
2. אדירים חברה לבנין ועבודות ציבוריות בע"מ
3. ורד חברה לפיתוח והשקעות בע"מ
4. אפל פרידה
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
בעקבות פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 4.9.07, ושעליו הגישו הצדדים ערעור לביהמ"ש העליון, הוגשו בקשות כדלקמן:
בש"א 21021/07 - בקשתו של נתבע 1 (להלן: "אפל"), לעיכוב ביצוע פסק הדין.
בש"א 19716/07 - בקשתה של נתבעת 2 (להלן: "אדירים") לביטול פסק הדין לגביה.
בש"א 23767/07 - בקשתה של נתבעת 3 (להלן: "ורד") לעיכוב ביצוע פסק הדין.
1.
בש"א 21021/07:
המבקש, אפל, מבקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין לפיו חויב ביחד ולחוד עם הנתבעים האחרים לשלם למשיבה סך של כ- 21 מליון ש"ח. יצוין, כי בהסכמת הצדדים עוכב ביצוע פסה"ד עד להגשת הסיכומים בבקשות וקבלת החלטה זו.
לטענת אפל, יש מקום להורות על עיכוב ביצוע שכן לטענתו פסה"ד שגוי מיסודו ודינו להתבטל "מאחר והוא מבוסס על ראיות שלא היו או שהוצאו מתיק ביהמ"ש". לטענתו, תביעת המדינה לא הוכחה, ביהמ"ש התעלם מטענות ההגנה וקביעת ביהמ"ש כי היתה מצידו מרמה וחוסר תום לב פוגעת בשמו הטוב ודורשת מידת הוכחה וודאית שלא היתה קיימת במקרה זה. מוסיף וטוען המבקש, כי שגה ביהמ"ש כאשר ביסס את פסק דינו על חוות דעתו של רו"ח כספי.
עוד טוען המבקש כי לאור העובדה שסיכויי הערעור, לטענתו, טובים ולאור העובדה שמאזן הנוחות מלמד כי אי מתן צו עיכוב ביצוע פסה"ד יגרום לו נזק רב באופן שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור - יש להורות על עיכוב ביצוע פסה"ד.
המשיבה מתנגדת מכל וכל לעיכוב ביצוע פסה"ד, זאת בהסתמך על תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסה"ד עליו מערערים, ובהסתמך על הכלל לפיו הזוכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, וכאשר מדובר בפס"ד כספי, רק במקרים חריגים ייאות ביהמ"ש להורות על עיכוב ביצוע, וגם אז על המבקש לשכנע כי קיים נימוק אשר יצדיק להעתר לבקשתו.
דיון:
הלכה פסוקה היא כי על מנת ליתן עיכוב ביצע, על המבקש לשכנע את ביהמ"ש בקיומם של שני תנאים מצטברים:
האחד, כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור; והשני, עליו לשכנע כי אם יזכה בערעור יהיה קשה להחזיר את המצב לקדמותו לאחר שהועברו הכספים, או, כי ביצועו המיידי של פסה"ד יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון.
(ראה בש"א 216/89 אברהמי ובניו נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 174 (להלן: "אברהמי")).
בנוגע לסיכויי הערעור בשאלת קביעת האחריות - התקבלה התביעה בעילה של תרמית. אין לקבל את טענת המבקש כי קביעה זו נעשתה ללא ראיות, ללא עדים וללא כל מסמכים. מטעם המדינה העידו עדים אשר הגישו תצהירי עדות ראשית וצרפו מסמכים לתצהיריהם, כן העידו מנהל סעיף בנק טפחות, וכן רו"ח ניסן כספי העד המומחה הכלכלי מטעם המדינה.
יצוין, כי חוות הדעת שהוגשה מטעם המבקש היתה לקונית ולא התייחסה כלל לראיות התביעה ולחוות דעתו של המומחה מטעמה.
זאת ועוד, מדובר בקביעות עובדתיות שנקבעו לאחר שביהמ"ש שמע את העדים והתרשם מעדותם וממהימנותם, קביעות שלא בנקל תתערב בהן ערכאת הערעור.
בנוגע לסיכויי הערעור לגבי גובה הנזק - כפי שעולה מפסה"ד, בהתחשב בתרומת הרשלנות של המדינה, לא חויב המבקש להשיב למדינה אלא 50% מהנזק.
כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כאשר מדובר בחיוב כספי גרידא אין נטייה לעכב ביצועו של פסה"ד, באשר לרוב אין מדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו.
עוד נקבע "כי פס"ד כספי יעוכב רק כאשר המבקש מצליח להראות שלא יצליח להיפרע מהמשיב אם יזכה בערעורו" (ראה ע"א 1869/01, כל בו 2000 נ' זאב סטבינסקי, תק-על 2001(2), 630).