בקשה הדדית לגילוי מסמכים.
1. מכוח סמכותי עפ"י תקנה 241 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (כפי שתוקנה בתיקון מס' 2 התשנ"ז - 1997) אני מחליט על יסוד הבקשה, תגובת המשיבה ותשובת המבקשים לתגובה (התשובה הוגשה, משום מה, בבקשה נפרדת - בש"א 3954/05).
2. עניינו של ההליך דכאן, בתמצית שבתמצית, בתביעתם של המבקשים לפיצוי כספי בסך של 18 מליון ש"ח (לצרכי אגרה), בגין נזק שנגרם להם לטענתם, בשל התנהגות המשיבה.
המבקשת הייתה, בתקופה הרלוונטית לתביעה, יבואן של סוללות לטלפונים סלולריים. לטענת המבקשת, היה על המכס לסווג את הסוללות כחלקים המתאימים לשימוש בלעדי או עיקרי עם טלפונים סלולריים. אלא שהמכס סיווג את הסוללות, שלא כדין, כ"מצבר", והמבקשת נדרשה לשלם סכומי מכס נכבדים על פי סיווג זה.
המבקשת פנתה לבית משפט השלום בחיפה בבקשה לסעד הצהרתי (ת.א. 11612/92) ועשר שנים לאחר מכן, קיבל בית המשפט את התביעה (פסק דינו של כב' השופט ח'יר מיום 3.1.2002). חשוב לציין כי ביני לביני, נקבע על ידי בית המשפט העליון בע"א 655/99
יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ נ. מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ, פ"ד נה(5) 577, כי יש לראות את הסוללה כחלק מן הערכה הכוללת של טלפון סלולרי, ולא כ"מצבר חשמלי" כעמדת המשיב.
לטענת המבקשים, עקב עמדתה המוטעית של המשיבה, הם "נפלטו" מהשוק הרלוונטי, ונגרמו להם נזקים כספיים כבדים. אם המשיב היה מסווג נכונה את סוללות הטלפון הסלולרי, יכולים היו המבקשים, לטענתם, להתחרות עם יבואנים אחרים בתנאים שווים, ולהיות בין היבואנים המוליכים, בהתחשב בכך שהיו בין הראשונים שייבאו סוללות לטלפונים סלולריים.
עוד טענו המבקשים, כי המשיב הגיע להסדרים מפלים בינם לבין יבואני סוללות סלולריות אחרים, ופעל כלפיהם ברשלנות, בחוסר הגינות ותוך הפרת חובה חקוקה.
3. המבקשים עתרו לקבל שורה ארוכה של מסמכים, כמפורט במכתב בא כוחם מיום 27.10.2004. לטענתם, לא קיבלו את כל המסמכים שהתבקשו, אך נחה דעתי, מתשובת המשיבה, כי העבירה את מלוא החומר שברשותה ובשליטתה. כך, לדוגמה, איני סבור כי על
המשיבה להעריך את רווחיות יבואני הסוללות.
עם זאת, איני רואה לקבל עמדתה של המשיבה באשר לסעיף 4.4 לדרישה (הסכמים עם יבואנים אחרים). המשיבה המציאה העתק טופס סטנדרטי לא חתום, ועליה להמציא תוך 30 יום את ההסכמים הקונקרטיים שנחתמו בינה לבין יבואני סוללות אחרים. ככל שהמשיבה עדיין סבורה כי חל חסיון על הסכמים אלו, תמציא אותם לעיונו של בית המשפט ואעשה שימוש בסמכותי, לפי תקנה 119, על מנת לבחון אם יש מקום לחסות הסכמים אלו מעיני המבקשים.
4. המחלוקת העיקרית בין הצדדים, נתגלעה בקשר לדרישת המבקשים, כי המשיבה תעביר להם נתונים על מספר הסוללות הסלולריות שיובאו לישראל, בהתפלגות לפי שנים, על פי יבואנים וספקים.
המשיבה סירבה לספק נתונים אלו, בטענה של אי רלוונטיות, סודיות וחסיון.
5. האם המסמכים המבוקשים רלוונטיים לזירת המחלוקת? הגישה לגילוי מסמכים היא ליברלית. גם מסע דיג של מסמכים אצל היריב אינו אסור, ובלבד שהדיג יהיה קשור לתביעה גופא, ולא נועד לדוג במי היריב לצורך תביעה אחרת או לצרכים אחרים - רע"א 6546/94
בנק איגוד בע"מ נ. אזולאי הנרי, פ"ד מט(4) 54 (להלן: "
אזולאי"). עוד בנושא רלוונטיות מסמכים, ראה המ' (ב"ש) 1238/92
ק.ד. תכשיטי דורינה אילת בע"מ נ. בנק המזרחי, פ"מ תשנ"ד (3) 102.
במקרה שלפנינו, אני נכון להניח, ולו בדוחק, כי המסמכים שהתבקשו רלוונטיים לתביעה. זאת, נוכח טענת המבקשים להפלייה, וטענתם כי באמצעות מסמכים אלו, ייקל עליהם להוכיח את שיעור הנזק שנגרם להם.
6. הגילוי נערך, ככלל, בין בעלי הדין, ובמקרים חריגים שהוכרו בפסיקה, יינתן צו גילוי מסמכים גם כנגד צד שלישי שאינו צד למשפט - ע"א 174/88
הילדה גוזלן ואח' נ. קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1) 563; רע"א 7264/95
ראש קס נסיר בע"מ נ. רוכביץ ישראל, פ"ד מט(5) 793.
במקרה שלפנינו, המבקשים עתרו לגלות מסמכים, שגילויים עלול לפגוע בצד שלישי. בנקודה זו, נדרשים אנו להוראות הסודיות והחסיון.
6. לא אדרש לדיסרטציה על ההבחנה בין גילוי, סודיות, וחסיון. אומר בקצרה כי
סודי אין פירושו בהכרח
חסוי וחסיון יש לפרש על דרך הצמצום. בנושאים אלו הרחבתי בהחלטותי בת.א. (חי) 147/01
דן רודי נ. אי. די. בי. ליסינג בע"מ, דינים מחוזי לד(4) 382; ת.א. (חי) 688/02
החסוי משה בן הרואה נ. טארק בדיר ואח', דינים מחוזי לג(7) 385.על מנת לקצר בדברים, יש לראות האמור שם, כאילו נאמר גם לענייננו.
7. יש להבחין בין מצב בו בעל הדין התובע, עצמו, מבקש לחמוק מעולו של גילוי מסמכים בטענה של סודיות ופגיעה בפרטיות. כך, ברע"א 8551/00
אפרופים נ. מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 102, דרשה המדינה עיון במסמכים שונים של המבקשות ובכללם במאזנים ובטופסי פחת שהגישו לרשויות המס. המבקשות טענו כי חיובם להעביר מסמכים אלו למשיבה פוגע בזכותם לפרטיות, ובהקשר לטופסי הפחת שהוגשו לרשויות המס נטען כי אלו נהנים מן החסיון הקבוע בפרק י"ב לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] .
בדחותה את הטענה אמרה השופטת דורנר :
"תובע אינו יכול להישמע בטענה, כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות, שהן רלוואנטיות לבירור התובענה ונדרשות לנתבע לביסוס הגנתו
....
אף מובן הוא, כי בידי התובע קיימת האפשרות להעדיף את ההגנה על פרטיותו על-פני הכרח לחשוף בפני הנתבע ראיות רלוואנטיות, וזאת על-ידי מחיקת התביעה שהגיש כנגד הנתבע.