החלטה בתיק ת.א. 15469/05

1.         בבקשה זו שבפני, עותרים המבקשים 2-4 לדחייתה של התביעה שהוגשה נגדם, בטענה של חוסר עילה וחוסר יריבות.

2.         בין המבקשת 1 לבין המשיבה התנהלו במשך מספר שנים הליכי בוררות, בפני הבורר עו"ד דוד לשם, אשר במסגרתם נידונו והוכרעו מחלוקות אשר הועלו בתביבת המשיבה נגד המבקשת 1, ובתביעה שכנגד אותה הגישה המבקשת 1 כנגד המשיבה.

3.         אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשים 2-4 לא היו צד לבוררות האמורה.

פסק הבורר הכריע בחילוקי הדעות ובסכסוכים שבין המבקשת 1 לבין המשיבה בלבד.

בפסק הבורר חוייבה המבקשת 1 בתשלום כספי של כ - 975,000 ש"ח, בתוספת הוצאות ושכ"ט.

4.         בתביעה שהוגשה בתיק העיקרי דכאן תובעת המשיבה את המבקשים שבפני - על פי עילת הפסק.

5.         בהיות המשיבה ערה לעובדה שהמבקשים 2-4 לא היו צד להליכי הבוררות, טוענת המשיבה בכתב התביעה כנגד מבקשים אלו כי התביעה כנגד מבקשים אלו מתבססת על טענות בדבר "הרמת מסך ההתאגדות" של המבקשת 1, כאשר לטענת המשיבה, המבקשים 2-4 הם בעלי מניותיה/מנהליה/בעלי השליטה, בחברה המבקשת 1.

6.         בכתב הגנתם, כמו גם בבקשה הנוכחית, טענו המבקשים כי חוק הבוררות מאפשר הגשת בקשה על פי עילת הפסק, כנגד מי שחוייב בפסק הבורר, וכן כנגד חליפיו, אך זאת רק במקרה בו נכשלו מאמצי הזוכה בפסק הבורר להפרע את חובו על פי פסק הבוררות, בהליכי ההוצאה לפועל.

7.         לטענת המבקשים, שני התנאים הקבועים בתיק הבוררות תשכ"ח-1968, לא התמלאו. דהיינו: המבקשים 2-4 אינם "חליפיה" של המבקשת 1. וכן - המשיבה לא נקטה בכל הליכי הוצל"פ כנגד המבקשת 1. משום כך ברור שהליכים כאלה לא הגיעו לכלל מאמצים ובכל מקרה - לא נכשלו משלא ננקטו כלל.

8.         תשובת המשיבה לטענות אלה היא - כי "חליפי" המבקשת 1 - יכולים להיקבע גם במסגרת תובענה בה עותרת היא - המשיבה - ל"הרמת מסך ההתאגדות" של המשיבה 1, וכי אין צורך שקביעת "חליפיה" של המבקשת 1 תעשה רק בעקבות פעולה רצונית, כגון העברת זכויות או המחאתן.

9.         באשר לתנאי השני, טוענת המשיבה כי אומנם לא ננקטו על ידיה הליכי הוצל"פ לגביית החוב הפסוק, לאחר שפסק הבורר אושר על ידי בית המשפט, אולם - בפועל - גביית החוב לא נסתייעה לאחר שהמשיבה פנתה אל ב"כ המבקשת 1 אשר ייצג אותה בבוררות, בדרישה לתשלום החוב הפסןק, ונענתה כי אין לו קשר איתה עוד. לאחר מכן, מכתב דרישה אותו הפנתה המשיבה בדואר רשום אל המבקשת 1 לתשלום החוב הפסוק, הוחזר על המשיבה בציון "לא נדרש".

10.        מכאן, טוענת המשיבה, כי פעלה לגביית החוב הפסוק מן המבקשת 1, אולם נכשלה בכך. משכך, לטענתה, זכאית היא לסעד של "הרמת מסך ההתאגדות" ובעקבותיו לחיוב המבקשים כולם בתביעה על פי עילת פסק הבוררות.

11.        עוד טוענת המשיבה כי עתירתה "להרמת המסך" - נובעת גם מדברי המבקש מס' 4 מר רון גולן, שהוא בעל השליטה האמיתי במבקשות 1-3 במהלך הבוררות. לטענת המשיבה, אישר מר רון גולן במהלך חקירתו בבוררות (ראה נספח י"ב לתגובת המשיבה בבקשה הנוכחית), כי הקים את המבקשות 1,2,3 משיקולי מס, על מנת לזכות בהטבות המגיעות לו כחוק בדרך זו.

12.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי בישיבת קדם המשפט להתיר למשיבה לתקן את כתב התביעה שלה, לצורך מתן פירוט והבהרה ברורים יותר של טענותיה.

13.        המשיבה הודיעה לבית המשפט כי אין בכוונתה לתקן את כתב התביעה שכן די בנאמר בו בנוסחו המקורי.

14.        לאחר זאת - הוגשה הבקשה שבפני, אשר לאחר שעיינתי בה, בתגובת המשיבה ובתשובת המבקשים, החלטתי כי דין הבקשה להתקבל.

15.        ראשית - ולאו דווקא מבחינת סדר חשיבות הנימוקים - סעד של "הרמת מסך ההתאגדות" הינו סעד קיצוני אשר לא יינקט אלא בתנאי הוראות חוק החברות תשנ"ט-1999.

16.        בענייננו קיימת הוראת חוק ספציפית למקרה של תביעה כנגד "חליפיו" של מי שחוייב בפסק בוררות. הוראה ספציפית זו קובעת כי החליפים יוכל להיתבע רק אם נכשלו הליכי ההוצאה לפועל כנגד החייב המקורי.

17.        שילובה של ההוראה בחוק הבוררות עם תכלית הוראת חוק החברות בדבר הרמת מסך ההתאגדות, מובילה למסקנה ולפיה רק אם ננקטו הליכי ההוצל"פ על פי חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 אך אלו נכשלו, רק אז תתאפשר תביעה כנגד החליפים על פי עילת פסק הבוררות.