החלטה בתיק ת.א. 15288/06

1.         המשיבה הגישה כנגד המבקש כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב דמי שכירות עבור חלק מתקופת האופציה מחודש מרס 2000 ועד לחודש מאי 2002, עת פינה את הנכס בפועל ביום 2.6.02.

            חוב דמי השכירות בערכי קרן ובתוספת מע"מ הינו 88,251 ש"ח ובתוספת ריבית בנקאית עפ"י תנאי הסכם השכירות סך של 73,200 ש"ח, עד למועד הגשת התביעה ובסה"כ סכום התביעה 161,451 ש"ח.

            עפ"י חוזה השכירות נקבעו דמי שכירות מדורגים בתקופת השכירות החל מסך של 600 דולר לחודש בתוספת מע"מ וכלה בסך של 650 דולר לחודש בתוספת מע"מ.

            סעיף 15 להסכם השכירות  קבע את זכותו של המבקש להאריך את תקופת השכירות עפ"י תנאי ההסכם "מלבד דמי השכירות שעליהם יהא על הצדדים להגיע להסכם" (סעיף 15 (א) סיפא להסכם השכירות).

            לטענת המשיבה הועמדו דמי השכירות בתקופת האופציה ע"ס של 740 דולר, כפי הרשום בכתב יד בראש העמוד הראשון להסכם השכירות.

2.         המבקש הגיש בקשה בכתב למתן רשות להתגונן ולהתיר לו להגיש תביעה שכנגד.

            בדיון מיום 8.5.06 העלה ב"כ המבקש טענה מקדמית בדבר מחיקת הכותרת ובירור התובענה בסדר דין רגיל.

            ב"כ המבקש נימק בקשתו למחיקת הכותרת וב"כ המשיבה השיב לבקשה.

            מיד לאחר הטיעונים נתנה החלטתי ולפיה נדחתה הבקשה למחיקת הכותרת.

            בהחלטה ציינתי כי נכון וראוי לטעון טענות מקדמיות, כגון מחיקת כותרת, במועד שלפני המועד שנקבע לדיון בבר"ל כדי לאפשר לב"כ הצד שכנגד להתכונן לבקשה. בנוסף כדי שלא יגרם בזבוז זמן שיפוטי יש להכריע בטענות מקדמיות טרם המועד שנקבע לדיון בבקשה המרכזית.

            יחד עם זאת, נשמעו הטענות והחלטתי נתנה לגופא של הבקשה, למרות שהבקשה הועלתה רק בדיון.

3.         משנדחתה הבקשה למחיקת כותרת התקיים דיון בבקשה למתן רשות להגן, המבקש נחקר וב"כ הצדדים סיכמו ולמעשה היה בכוונתי ליתן החלטה במקום, ואולם הואיל והסתמנה אפשרות להסדר בין הצדדים דחיתי מתן ההחלטה כדי לאפשר לצדדים להידבר בניהם.

            בחלוף המועד התברר שלא הושג הסדר וב"כ המשיבה ביקש כי תנתן החלטה וב"כ המבקש ביקש לעכב מתן ההחלטה משני טעמים: לאפשר הדברות עם מנהל המשיבה וכן להמתין להכרעה בבר"ע שהגיש על ההחלטה שלא למחוק הכותרת.

            מסתבר כי אין נכונות להדברות ולכן הנימוק היחיד לעכוב ההחלטה הינו הגשת הבר"ע.

            בעניין זה הגישו ב"כ הצדדים טיעוניהם בהרחבה ובעניין זה מקובלת עלי עמדתו של ב"כ המשיבה ואין בכוונתי לעכב מתן ההחלטה עד להכרעה בבר"ע.  אם תתקבל הבר"ע לא ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך ובוודאי שלא יגרם לו נזק כלשהו באם תדחה הבר"ע.

            אין לעכב מתן ההחלטה ויודגש פעם נוספת שאלמלא הייתי סבור שיש סיכוי להסדר הייתה ניתנת ההחלטה עוד בדיון מיום 8.5.06.

4.         למעשה מודה המבקש בחוב הנתבע ובכך גם מאמץ את דמי השכירות להם טוענת המשיבה לא רק סכום קצוב אלא גם סכום מוסכם.

            בע"מ' 5 לפרוטוקול שורות 24, 25 אומר המבקש כדלקמן: "אילו לא היו נגרמים הנזקים לא על פי הארוע הראשון ולא על פי הארוע השני הייתי משלם מידי חודש בחודשו, לא היה נוצר חוב".

            זוהי הודאת בעל דין בחוב הנתבע ע"י המשיבה.