ת"א, בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
14748-04,159252-04
24/01/2005
|
בפני השופט:
ד"ר ורדי קובי
|
| - נגד - |
התובע:
1. אוריאלי אלינא
2. אוריאלי ישראל
|
הנתבע:
סמואל אלישבע
|
| החלטה |
1. בפני בקשה של המבקשים לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. התביעה הוגשה על ידי התובעת ביום 18/1/04.
לטענת המבקשים, התביעה נסמכת על פס"ד שניתן ע"י בימ"ש השלום כנגד התובעת ובעלה ז"ל בת.א. 5605/88 ביום 23.5.89, שחייב את התובעת ובעלה ז"ל לשלם למבקשים כספים כמפורט בפסיקתא (נספח א' לתביעה).
אין מחלוקת גם שכיום 6.12.93 ניתן פסק דין בערעור שהוגש על ידי התובעת ובעלה המנוח לבית המשפט המחוזי בת.א 655/89 (נספח ב' לתביעה), שבמסגרתו נתקבל הערעור ופסק הדין של בית המשפט השלום בוטל, וזאת לטענת המבקשים בעילה טכנית פרוצדורלית של מיצוי הסעד.
המבקשים הגישו בר"ע לבית המשפט העליון ברע"א 5157/93 שנדחתה ביום 21/2/94 ולאחר שהמבקשים לא השיבו את הכספים ששולמו על ידי התובעת ובעלה המנוח, נפתח נגד המבקשים תיק הוצל"פ כשהמבקשים טענו שאין סמכות לראש ההוצאה לפועל לצוות על השבת הכספים ובקשתם נדחתה על ידי ראש ההוצל"פ וכן נדחה ערעורם לבית המשפט המחוזי וביום 10.3.99 פסק בית המשפט העליון ברוב דעות שאין סמכות לראש ההוצל"פ להורות על השבת הכספים שנגבו מהחייב, כשעתירה של המשיבה לדיון נוסף (דנ"א 2054/00) נדחתה ב- 12/2/01.
לטענת המבקשים, עקב כך שחלפו יותר מ- 7 שנים ממועד מתן פסק הדין בערעור ועד הגשת התביעה, התיישנה התביעה.
לטענת המבקשים התובענה אינה פעולה לביצוע פס"ד ועילת התביעה הם תשלומי ההשבה שמהווים את עילת התביעה לצורך ההתיישנות, ועילה זו עבר זמנה, כשסעיף 15 לחוק ההתיישנות אינו חל, ראש ההוצל"פ לא פעל כ"רשות שיפוטית" ולכן אין עיכוב במנין תקופת ההתיישנות, כשיש לדחות את התביעה מחמת התיישנות הן עפ"י הדין והן מפאת פני הצדק.
לטענת המשיבה אין התיישנות של התביעה.
לטענת המשיבה אין התיישנות עקב סעיף 21 לחוקק ההתיישנות, ומכל מקום, אין התיישנות עפ"י סעיף 15 לחוק ההתיישנות שדוחה את מנין תחילת מירוץ ההתיישנות עקב אי הבאה בחשבון של תקופות שחלפו מעת שראש ההוצאה לפועל נתבקש לפעול לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצל"פ ועד שבית המשפט העליון פסק סופית שראש ההוצל"פ אינו מוסמך לפועל ויש לפנות לבית המשפט כדי שיקבע את סכום ההשבה, כך שהתביעה לא התיישנה.
2.
לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות ובסיכומי הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה וזאת מן הנימוקים הבאים:
א. ייאמר ויודגש, שבניגוד לטענות המבקשים לכך שמראית פני הצדק מצדיקה את דחיית התביעה מחמת התיישנות,
הרי לטעמי מראית פני הצדק מצדיקה דווקא את דחיית טענת ההתיישנות.
מדובר בפסק דין שניתן בבית משפט שלום כנגד התובעת ובעלה המנוח שבעקבותיו שולמו כספים למבקשים על ידי התובעת ובעלה המנוח כשפסק הדין הנ"ל בוטל בערעור בבית המשפט המחוזי בפסק דין חלוט (ולא משנה מאיזו סיבה) והמבקשים שהתעשרו מהכספים שגבו מהתובעת ובעלה לא משיבים את הכספים שגבו וטוענים לכך שהתביעה התיישנה והתובעת לא זכאית להשבת הכספים ששולמו על פי פסק דין שבוטל בהחלטה חלוטה,
כך שמראית פני הצדק כמו גם זכות הגישה לערכאות תומכת לטעמי דווקא במשיבה.
ב במקרה דנן, המשיבה פתחה בהליכי הוצל"פ להשבת הכספים ששולמו על ידה ב- 7/94 וראש ההוצל"פ דחה את בקשת המבקשים לביטול ההליכים ביום 10/3/96 בעקבות בקשה של המבקשים מ- 24/1/96 והורה על החזרת הכספים וכנ"ל הורה בית המשפט המחוזי שדחה את הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ ב- 6/11/96.
רק ביום 10/3/99 ניתן פס"ד של בית המשפט העליון שקיבל בדעת רוב את ערעור המבקשים וקבע שסמכות ראש ההוצל"פ לא כוולת סמכות לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצל"פ לצוות על זוכה להשיב לחייב כספים שקיבל ממנו עפ"י פסק הדין שבוטל.
דהיינו, רק ביום 10/3/99 נקבע על ידי בית המשפט העליון שאין אפשרות למשיבה לפעול בהליכי הוצל"פ להשבת הכספים ששילמה ולמעשה עילת התובענה להשבת הכספים במסלול של בית המשפט ולא במסלול של הוצל"פ נולדה בעקבות פסה"ד הנ"ל, כשבית המשפט העליון אף מציין (כב' השופט מצא) שהדרך הרגילה הפתוחה בפני הזוכה למימוש הזכות היא בהגשת תובענה להשבה.
אני סבור שבמקרה דנן מתקיים האמור בסעיף 15 לחוק ההתיישנות לגבי הארכת המועד לגבי תחילת מנין מירוץ תקופת ההתיישנות באופן שלא תילקח בחשבון התקופה מהיום שבו נפתחו הליכי ההוצל"פ או לפחות מהיום שהוגשה הבקשה ע"י המבקשים לביהמ"ש לסגירת תיק ההוצל"פ ב -24/1/96 ועד לקבלת ערעור המבקשים בבית המשפט העליון בע"א 4199/97 ביום 10.3.99, כך שבכל מקרה עקב הנ"ל אין התיישנות.
ראש ההוצל"פ נחשב לטעמי כרשות שיפוטית בוודאי במקרה של החלטה מהסוג נשוא תיק זה לגבי סמכות ראש ההוצל"פ להורות על השבת כספים ותחולת סעיף 18(א) לחוק ההוצל"פ על המקרה, החלטה שעליה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
מדובר לטעמי בהחלטה שיפוטית ורשות שיפוטית לצורך חוק ההתיישנות (ראה לענין זה כב' השופטת פרוקצ'ה ברע"א 6658/00
אבו רוקן ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ פד"י נה(4) 66) כשאני דוחה את ניסיונות המבקשים לצמצם ולסייג את הקביעות שנקבעו בפס"ד זה שחלות גם במקרה שלנו).
לכן, חל בענייננו סעיף 15 לחוק ההתיישנות ועקב אי הבאה במנין מירוץ ההתיישנות של תקופת ההליכים בהוצל"פ לא חלה במקרה דנן התיישנות.
ה.
מעבר לצורך, לטעמי מתקיים גם האמור בסעף 21 לחוק ההתיישנות שלפיו רשאית המשיבה לנקוט בהליכי הוצל"פ או בהליכים אחרים לביצוע פסק הדין והנ"ל כולל הגשת תביעה להשבה (ראה ע"א 367/62 מנדל גרטש נ. יצחק משיח ואח', פד"י יז(1) 337).