החלטה בתיק תא"ק 7925-06

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 1.2.07 כנגד המבקשת.

התביעה עניינה יתרת חוב בחשבון משותף של המבקשת ובעלה אצל המשיב על סך 529,031 ש"ח נכון ליום 11.6.06.

ביום 1.2.07 ניתן פסק דין המחייב את המבקשת ובעלה לשלם לתובע את הסך האמור בצירוף ריבית בשיעור של 12% לשנה המצטברת לקרן החוב ונושאת ריבית אף היא וזאת מיום 11.6.06 ועד לתשלום החוב בפועל.

2. בבקשה לביטול פסק הדין מפרטת המבקשת מסכת אישית קשה הנוגעת ליחסיה עם בעלה. על פי הבקשה מייד בסמוך לאחר קבלת התביעה העבירה אותה המבקשת לעורך דין אשר טיפל בכל ענייניו של בעלה אשר הבטיח לה כי יגיש בקשת רשות להגן. המבקשת שבה ופנתה לעורך הדין מספר פעמים נוספות וציינה בפניו כי המועד להגשת בקשת רשות להגן חלף, אך הוא הבטיח לה כי העניין בטיפולו. ביום 1.2.07 גילתה המבקשת להפתעתה, כתוצאה מעיון בתיק, כי ניתן כנגדה פסק דין. שוב פנתה לאותו עורך דין אשר אמר לה כי אין מקום להגיש בקשה לביטול פסק דין כל עוד פסק הדין לא הומצא לה פורמאלית. דברים דומים נמסרו לה לטענתה בעלפה בלשכה לסיוע משפטי אליה פנתה אם כי בכתב נמסר לה כי הסיוע לא ניתן מחמת חוסר סיכוי משפטי. בנסיבות אלו בחרה המבקשת שלא להגיש בקשה לביטול פסק דין ואולם לאחר המצאת האזהרה מהוצל"פ לאמה פנתה בשנית לאותו עורך דין אשר הבטיחה שוב כי יגיש בקשה לביטול פסק הדין. ביום 30.5.07 אכן הגיש בשמה בקשה לביטול פסק דין. לאחר הצגת הבקשה לבא כוחה הנוכחי התברר למבקשת כי עליה להגיש בקשה משלה. פניות לאורכה לב"כ הבנק על מנת שתוכל לקבל את המסמכים הרלוונטיים לבקשה נתקלו בסירוב. לטענת ב"כ המבקשת אין לראות בצילום פסק הדין על ידי המבקשת המצאה כדין ואפילו כן לנוכח דברים שנמסרו לה הן על ידי עורך דינה הקודם והן על ידי הסיוע המשפטי קיים טעם להארכת מועד. לגופו טוען ב"כ המבקשת כי לפחות ככל הנוגע להלוואה על סך 200,000ש"ח המהווה חלק מהחוב, מסמך ההלוואה נושא את שמו של בעלה של המבקשת בלבד. בנוסף, בניגוד להוראות בעלה של המבקשת העביר הבנק סך של 165,000$ שאמור היה לכסות את יתרת החובה בחשבון, לטובת חשבון אחר, עסקי, אשר נוהל על ידי בעלה של המבקשת.

בתגובת המשיב לבקשה נטען כי יש לדחות את הבקשה מאחר ולא הועלתה כל טענה רלוונטית ונסיבותיה הקשות של המבקשת אינן עילה לקבלת הבקשה. ההלוואה שלטענת המבקשת אינה קשורה לחשבון נשוא התביעה נמשכה מהחשבון המשותף של המבקשת ובעלה כעולה מהסכם ההלוואה. אשר לטענה ולפיה היה על הבנק להפקיד את הסך של 165,000$ בחשבון נשוא התביעה, טענה זו הועלתה בהליך אחר שהתנהל על ידי המבקשת ובעלה ואשר נמחק עקב אי הגשת סיכומים. בנוסף, על פי ההסכמים עליהם חתם בעלה של המבקשת עם הבנק, הכספים בחשבון המט"ח שימשו בטוחה לפירעון החובות בחשבונות האחרים ולבנק היה נתון שקול דעת מוחלט להעביר כספים מחשבון זה לאחד החשבונות האחרים. לבסוף, בעלה של המבקשת חתם על מסמכים מפורשים המורים על העברת הכספים מחשבון המט"ח.

בתגובת המבקשת נטען כי המשיב לא התייחס בתגובתו לא לעניין הסיבות לאי הגשת הבקשה לרשות להגן במועד ולא להגשת הבקשה לביטול פסק הדין במועד בו הוגשה ונראה כי אין בכוונתו לטעון בעניין זה. אשר לטענת הבנק ככל הנוגע להלוואה, טוען ב"כ המבקשת כי מספר החשבון לו טוען המשיב מופיע בעמוד השני בלבד ויש אפוא לדרוש מהבנק להראות כי קיים מסמך הלוואה מקורי ושלם שיש אפשרות לקשרו לחשבון נשוא התביעה. ודאי שלכל הפחות זכאית המבקשת להתגונן בעניין זה. אשר לסך של 165,000$, אין למבקשת כל ידיעה על הליך מקביל שהתנהל ומכל מקום ככל שנמחק אין הדבר מהווה מעשה בית דין. גם אם לבנק מסמכים המאפשרים קיזוז בין חשבונות, עליו להפעיל זכותו זו בתום לב ובהתאם לחובות האמון והנאמנות המוטלים עליו. בנוסף, גם אם חתם בעלה של המבקשת על מסמכים שונים יש לברר את נסיבות החתימה שכן כאמור בעלה של המבקשת חלק על זכותו של הבנק לפעול כפי שפעל.

3. ב"כ הצדדים הסכימו לוותר על החקירות וכי ההחלטה תינתן על יסוד הבקשה והתגובות.

4. אכן ב"כ המשיב בתגובתו לא התייחס לסיבות שבעטיין לא הגישה המבקשת בקשת רשות להגן, למועד המצאת פסק הדין ולסיבות שבעטיין הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין במועד בו הוגשה.  ב"כ המשיב בחר למקד טענותיו בסיכויי ההגנה אשר לשיטתו למעשה אינם קיימים בתיק.  כיוון שכך, אף החלטה זו נשענת על סכויי ההגנה בלבד.

בעניין זה ככל הנוגע להלוואה הנטענת על סך 200,000ש"ח, כל טענת המבקשת היא כי בהסכם המצורף הקושר את ההלוואה לחשבון המבקשת מופיע מספר החשבון בעמוד השני בלבד ויש איפוא לחייב את הבנק להמציא את המסמך המקורי. מדובר בטענה סתמית שהופיעה לראשונה בתגובה לתגובת המשיב לאחר שמלכתחילה טענה המבקשת כי ההלוואה ניתנה לבעלה בלבד ואינה קשורה אליה, ככל הנראה בשל כך שמהעתק ההסכם שצורף לכתב התביעה נשמט העמוד השני בו מופיע מספר החשבון. בעקבות הפניית ב"כ המשיב לכך כי מספר החשבון מופיע בעמוד השני וצרופו לתגובה הועלתה הטענה. סכויי ההגנה בעניין זה נשענים אפוא על הטענה, שאינה נתמכת בתשתית ראייתית כלשהיא, ולפיה צירף הבנק כצילום עמוד שני ממסמך הלוואה אחר על מנת לקשור את הלוואה לחשבון נשוא התביעה. אמנם התצהיר אותו צירף הבנק לתגובתו אינו מתייחס למסמך הלוואה זה אך מדובר בסיכויי הגנה קלושים ביותר.

אשר לסך של 165,000$. טענות המבקשת ככל הנוגע לסכום זה נשענות על מכתב בעלה של המבקשת לעורך דינו ממנו עולה כי לטענתו הורה מפורשות לבנק להעביר את הסך האמור לחשבון האישי המשותף לו ולמבקשת. לתגובת המשיב צורף תצהיר סגן מנהל הסניף אשר לפיו בפגישה שהתקיימה בעניין סוכם דווקא כי הכספים יועברו לחשבון חברה שבבעלות בעלה של המבקשת ולא לחשבון האישי. המצהיר לא נחקר על תצהירו. בתמיכה לאמור בתצהיר צורפו הן העברות כספים עליהן לכאורה חתום בעלה של המבקשת לפיהן יועברו הכספים האמורים לחשבון החברה ולא לחשבון האישי כמו גם כתב שעבוד כללי של כספי חשבון המט"ח לחשבון החברה אשר גם עליו חתום בעלה של המבקשת. כעולה ממכתבו אשר צורף לבקשה סבר בעלה של המבקשת ככל הנראה בטעות כי הכספים שועבדו לטובת החשבון הפרטי. לנוכח כל האמור, אף כאן ככל הנוגע לסך של 165,000$ סכויי ההגנה קלושים. הגירסא בעניין זה נשענת כל כולה על מכתב שאינו עולה בקנה אחד לא עם התצהיר מטעם הבנק ולא עם המסמכים שהוגשו על ידו. נכון אמנם כי מחיקתו של הליך אחר בו התבררו הטענות בעניין זה אין בה כדי להוות מעשה בית דין ואולם משלא הועלתה כל טענה כי הליך זה הוגש מחדש על ידי בעלה של המבקשת נראה לכאורה כי אף הוא זנח טענותיו בהקשר זה.

סיכויי ההגנה בתיק זה הם כאמור קלושים. קשה אף לאמר כי למבקשת לא היה את יומה בבית המשפט לנוכח ההליך המקביל שלפחות התנהל בשמה, הגם שלטענתה כלל לא ידעה על קיומו. עם זאת, מאחר ולטענת המבקשת היה על הבנק להפעיל זכויותיו על פי ההסכמים בתום לב, ומאחר והגירסא העובדתית ככל הנוגע להסכמות עם בעלה של המבקשת היתה לפחות בעבר שנויה במחלוקת כעולה מההליך המקביל שהתנהל, הרי שאין לשלול לחלוטין כל סכויי הגנה. בנסיבות אלו ובשים לב לסכויי ההגנה מחד ולעלות העשויה להיות כרוכה בניהול התיק מאידך, אני מורה על ביטול פסק הדין אם תפקיד המבקשת סך של 25,000 ש"ח בקופת בית המשפט בתוך 90 יום מהמצאת החלטה זו. לא יופקד הסך האמור בתוך פרק זה, תידחה הבקשה.

לעיון ביום 10.6.13.

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ג, 3  מרץ 2013, בהעדר הצדדים.