החלטה בתיק תא"ק 31094-01-12 - פסקדין

החלטה זו עניינה בבקשת התובע לפסיקת שכר טרחה, וזאת לאחר שהצדדים הגיעו להסכם פשרה בניהם אשר קיבל תוקף של פסק דין.

1.     התביעה הנדונה הוגשה נגד הנתבעים בסדר דין מקוצר ועמדה על סך של 498,851 ש"ח. בכתב התביעה נטען כי מקור החוב נובע מכך, שבטעות, ביום 22.12.11 זוכה חשבונה של הנתבעת 1 בסך של 96,088.6 יורו, וכי ביום 26.12.11 נמשך הסכום על ידי הנתבעת 1. וכי הנתבעת סרבה להשיב את הסך הנ"ל לתובעת.

2.     לאחר שהגיעו להסדר פשרה, הצדדים טענו בפניי לעניין החיוב בשכר טרחה אשר נותר המחלוקת היחידה ביניהם. התובע טען כי יש לחייב את הנתבעים בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) (להלן: " התעריף המינימאלי"), ועל כן יש להעמיד את שכר הטרחה על סך של 30,185 ש"ח בעוד שב"כ הנתבעים טען כי בנסיבות העניין יש לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

3.     לאחר שמיעת טענות הצדדים, במסגרת פרוטוקול דיון מיום 11.7.12, אני קובעת כי יש מקום בנסיבות התביעה לחייב הנתבעים בשכר טרחת התובע. אני סבורה כי בנסיבות העניין לא היה מקום לנהל ההליך הנדון ועצם ניהול ההליכים יש בו כדי להצדיק חיוב הצדדים בשכר טרחת עורך דין. 

4.     על אף האמור אינני רואה מקום לחייב את הנתבעים בהתאם לתעריף המינימאלי.

5.     אציין כי התעריף המינימאלי אינו מהוו דבר חקיקה מחייב, אלא דבר חקיקה, אשר בפסיקת בתי המשפט קיבל מעמד של "מנחה" בלבד, על כל המשתמע מהקביעה כי אין מדובר בדבר חקיקה מחייב.

6.     היסוד הרעיוני בפסיקת שכר טרחת עורך דין הוא, כי אין מקום שבעל דין הזוכה במלוא תביעתו יצא, רק לעניין שכר טרחת עורך הדין אשר שילם, בחסרון כיס. הדברים נכונים בעיקר כאשר מדובר בתביעה כספית, אשר שלילת שכר טרחה או פסיקת שכר טרחה נמוך מידי מובילה לפגיעה בקניין, מאת התובע הזוכה בדין. (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד, מהדורה שניה, בעמ' 47; ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"ד נג(5) 581, 598.)

7.     במקרה הנדון התובע לא הציג הסכם שכר טרחה ואסמכתאות בדבר פירעון שכר טרחת בא כוחו, ומבקש כי בית המשפט יורה לשפותו בגין הוצאותיו. במצב דברים מעין זה יש לראות את התובע כמי שהותיר את הקביעה בעניין שיעור שכר טרחת עורך הדין לבית המשפט. 

8.     יפים לעניין זה, דברי כבוד הרשם נמרוד פלקס במסגרת ת.א. (י-ם) 21396/08 בנק יהב נ' סמיונוב, (מיום 17.12.09,  פורסם במאגרים המשפטיים):

"הדין הנוהג הוא, כי יש לפסוק שכר טרחה ריאלי ככל שהוא סביר בנסיבות העניין. ראו: ע"א 3074/03 בן דרור נ' קו אופ ירושלים פסקה 10 לפסה"ד. משנמצא שלתובעים לא ייגרם חסרון כיס ולא הוצגה כל ראיה באשר לשכר הטרחה הריאלי, אשר שולם בפועל, יש לבחון מה הוא שיעור שכר הטרחה הסביר אותו יש לפסוק על דרך הכלל בתובענות כגון דא. יוער, כי תכלית פסיקת שכר טרחת עורך הדין אינה ענישת בעל הדין שהפסיד על שגרר את יריבו לדין, אלא שיפוי בגין הוצאה סבירה. ראו: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין פסקה 19 לפסה"ד."

9.     במקרה הנדון לא קויים הליך מלא, והצדדים הגיעו להסכם פשרה אף עוד בטרם נשמע הבר"ל. יוער כי הצדדים אף קיימו הליכים במסגרת בקשות להטלת עיקולים וכן למחיקת כותרת במסגרתם חוייבו הנתבעים לשלם לתובע סך כולל של 17,000 ש"ח .

10.            על כן ובשים לב להליך הקצר שנוהל בפני, ומשלא הוצג הסכם המעיד אודות תשלום אשר בוצע בהקשר של תובענה זאת, אני קובעת בזאת שכר טרחה בסכום, אשר נתפס כסביר בעיני, בסך של 13,000 ש"ח, המהווה כמחצית מסכום שכר הטרחה לפי התעריף המינימאלי.

סוף דבר

11.            הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחה בסך של 13,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל.

ניתנה היום,  כ"א תמוז תשע"ב, 11 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: