1. התובע, מתווך מקרקעין במקצועו ובעל רישיון לעסוק בתווך מקרקעין, התקשר עם הנתבעים בהסכם לשירותי תווך, למכירת נחלה במושב גן יאשיה (להלן: "הנחלה").
2. אין מחלוקת כי הנחלה נמכרה לאריק אברהם (להלן: "הקונה") בתמורה ל-3,950,000 ש"ח, כאשר בהזמנת התווך נרשם המחיר המבוקש - 4,750,000 ש"ח (נספח א' לתביעה).
3. לשיטת התובע, החל מיום חתימת ההזמנה, 27.01.2010, ועד לאחר פגישת הנתבעים עם הקונה (ללא נוכחות המתווכים), נקט פעולות תווך שונות במטרה להביא לביצוע העסקה, לרבות פרסום בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, הצגת הכוונה למכור ונתוני הנכס למתווכים נוספים, תיאום פגישות (לרבות אצל עורך דין), וביצוע שיחות טלפוניות עם מתווכים, עם הנתבעים, ועם הקונה.
לטענת התובע, לנוכח פעולותיו הנ"ל, ובפרט השתתפותו בפגישות בין הנתבעים לקונה בנחלה, ושכנוע הקונה להעדיף את הנחלה על פני נכסי מקרקעין אחרים, הוא הגורם היעיל שהביא לביצוע העסקה.
דא עקא, שהנתבעים מסרבים לשלם לו את דמי התווך כאמור בהסכם, אשר לנוכח הפרתם זו, הינם בשיעור 2% משווי העסקה בתוספת מע"מ.
לפיכך התביעה הועמדה ע"ס 110,505 ש"ח (2% מהמחיר המבוקש בתוספת מע"מ).
4. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן. לטענתם, הזמנת התווך נחתמה לתקופה קצובה בת ארבעה חודשים. על כן, הסכם התווך פקע ביום 30.05.2010. מאחר והתובע לא הצליח לעמוד במשימת התווך בתוך התקופה האמורה, אינו זכאי לדמי תווך.
אליבא הנתבעים, הסכם המכר של הנחלה נכרת למעלה משמונה חודשים, לאחר שהסתיים הסכם התווך.
זאת ועוד, התובע ביקש להאריך את ההסכם, אולם הנתבעים סרבו לכך, ולפיכך במשך ששת חודשים שבהם נוהל מו"מ עם הקונה, לא היה התובע מעורב, והוא איננו הגורם היעיל שהביא לביצוע העסקה, להבדיל מהמתווך מטעם הקונה שהיה מעורב מאד במו"מ ארוך ומורכב זה.
לשיטת הנתבעים, הגם שהסתיים הסכם התווך, וחרף אי מעורבותו של התובע במו"מ, ניסה האחרון לדלות מהנתבעים, וכן מהקונה, מידע אודות התקדמות המו"מ, שלא כדין ובחוסר תום לב.
לחיזוק גרסתם זו, צירפו כנספח ב' לבקשתם, את מכתב הקונה מיום 01.03.2011.
כן טוענים הנתבעים כי לאחר מו"מ, הועמד שיעור דמי התווך על 1% משווי העסקה בפועל, ואין מדובר ב"הנחה" כטענת התובע.
5. בחקירותיהן הנגדיות של הנתבעים, נמצא שקיימת מחלוקת בשאלה אם התובע הציג עצמו בפני הקונה והמתווך מטעמו (להלן: "ישראל"), כמתווך מטעם הנתבעים, ושקיבל בלעדיות בתווך הנחלה למכירה.
הנתבעת 2 עמדה על טענתה, כי הבהירה לקונה ולישראל שהנתבע אינו המתווך שלה ואין לו בלעדיות, לאחר שהשנים סברו שכך הדבר.
יחד עם זה, לא זכרה את האמירות המדויקות בשיחה עם התובע, לעניין דמי התווך, לאחר כריתת הסכם המכר, ולפיכך לא היה בכוחה לשלול שאמרה לו כי זכויותיו (לדמי התווך - י.א.ב) שמורות.
הנתבע 1 העיד, כפי שהעידה הנתבעת 2, כי העמיד את הקונה וישראל על טעותם והבהיר שהתובע איננו המתווך שלו, שכן הסכם התווך עמו הסתיים לפני מספר חודשים.
עוד עלה מהחקירה כי הנתבעים סרבו להארכת הסכם התווך עם התובע ואף הסירו את השלט שהעמיד בחזית הנחלה.
לשאלה אם הנתבע 1 התחייב בפני התובע, כי יקבל את דמי התווך אם יביא קונה, השיב:
"לא זוכרת (הטעות במקור) שאמרתי דבר כזה, אבל בטח יש לך הקלטה. אם יש לך תשמיע".