עסקינן בבקשת רשות להגן, כנגד תביעה לסילוק יד.
1. התובעת, תאגיד, היא בעלת הזכויות בנכס מקרקעין בתל מונד, כרשום בנסח הרישום של הנכס (נספח א' לתביעה). דוד אהרון, אחיה של הנתבעת (להלן: "דוד"), הוא בעל השליטה והמנהל היחיד של התובעת.
2. אליבא התביעה, הנתבעת ובני משפחתה מתגוררים בנכס ללא תמורה החל משנת 2000, בהתאם לרשות שנתן דוד ובוטלה, לכל המאוחר, ב- 16.2.12. התובעת מבקשת להורות על פינוי הנתבעת מהנכס, כיוון שבכוונתה למכור אותו, וזאת לאחר שדרישת דוד לפנותו, לא נענתה (נספח ב' לתביעה).
3. הנתבעת מבקשת להתגונן משום שלטענתה הוקנו לה הזכויות בנכס, באופן שיפורט להלן.
הנתבעת טענה עוד, כי בימ"ש זה נעדר סמכות לדון בתביעה, מחמת שהסכסוך נובע מהקשר המשפחתי בין הצדדים, ולאור הליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה באותו עניין. בהחלטתו מיום 02.01.2013, דחה כב' השופט ע. ניר נאוי את הבקשה לסילוק התביעה מחמת העדר סמכות עניינית, מכאן נפתחה הדרך לדון ביתר טענותיה של הנתבעת, ואלו הן:
א. לטענת הנתבעת, הוריה התגוררו במושב משמרת החל משנות ה-60 של המאה
הקודמת ובו מתגוררת האם עד היום. לטענתה, בשנת 2000, ביקש דוד מהוריו
להתלוות אליו לפגישה בתל אביב, מבלי שסיפר להם על מטרת הנסיעה. שם, הוברר להוריה שמטרת הפגישה הינה העברת הזכויות במשק הנ"ל לדוד. ההורים סירבו לכך כיוון שראו גם את שני ילדיהם הנוספים זכאים לירושה, בפרט כאשר דוד היה בעל הון ונכסי נדל"ן, להבדיל מאחיו.
הנתבעת מוסיפה וטוענת שהתובע הבטיח להורים לתת לכל אחד מאחיו, בתמורה לקבלת מלוא הזכויות במשק, קוטג' מבין הקוטג'ים שבנתה התובעת באותה עת ביישוב תל מונד.
ב. הנתבעת טוענת כי לאחר שדוד הצליח לשכנע את הוריו כאמור, הסכים אביה
המנוח לחתום על המסמכים ולהעביר לדוד את הבעלות במשק, לרבות חלקה בשטח 500 מ"ר בהרחבה של המושב. דא עקא, כי רק המנוח חתם על ההסכם להעברת הזכויות כאמור.
ג. הנתבעת טענה שדוד לא היסס. מיד לאחר שקיבל את הזכויות כאמור, העביר מחציתן לרעייתו.
ד. במהלך אותה שנה הודיע דוד לנתבעת, כי היא רשאית בהתאם להבטחתו להוריו, לבחור את אחד הקוטג'ים שבנתה התובעת כאמור. הנתבעת בחרה בנכס נשוא התביעה ואף עברה להתגורר בו עם בתה חן. כיום מתגוררים בנכס הנתבעת, בעלה ושני ילדים.
ה. לשיטת הנתבעת, משך שנים ביקשה היא, וביקשו הוריה, לרשום את הנכס על שמה
של הנתבעת, אולם דוד הודיע שיש להמתין 4 שנים משיקולי מיסוי. הנתבעת והוריה סמכו על דוד והסכימו להמתין, אך חידשו בקשתם בחלוף 4 שנים. דוד התחמק מאז שוב ושוב בתירוצים שונים.
ו. לטענת הנתבעת, ביום 26.04.2011, נערכה פגישה בנוכחות ההורים והאחים.
האב המנוח שאל את דוד מדוע לא נרשם הנכס על שם הנתבעת כפי שהתחייב. דוד ענה שיעשה כן, על תנאי שהנתבעת תשלם לו 500,000 ש"ח, ולאחיהם מרדכי 1,000,000 ש"ח. הדרישה הותירה את הנתבעת והוריה פעורי פה, משום שהיא נוגדת להבטחותיו של דוד, ועלתה לראשונה באותה פגישה.
הנתבעת מוסיפה כי במשך 12 שנים התגוררה בנכס ללא תשלום דמי שכירות וללא כל דרישה. דוד לא הציב כל דרישה למתן הזכות בנכס.
ז. הנתבעת טוענת כי ביום 27.04.2011, נודע להוריה באקראי כי הזכויות בנכס משועבדות לבנק לאומי, ככל הנראה בשל הלוואה שקיבלה התובעת. ההודעה התקבלה בהפתעה מרובה משום שהיו בטוחים שדוד לא יסכן את הנתבעת באיבוד קורת גג, כאשר טרם רשם את הזכויות בנכס על שמה.