החלטה בתיק תא"ק 13522-08-11

לפני בקשה לרשות להתגונן מפני תביעה כספית שהגישה רשות מקומית נגד המבקשת בגין חובות ארנונה, מים, ביוב וחיובים נוספים ע"ס כולל של 757,007.20 ש"ח (להלן: "סכום התביעה").

א. תמצית העובדות

1.         המשיבה (להלן: "המשיבה" או "העירייה") הינה עירייה עפ"י פקודת העיריות, אשר מטילה מדי שנה בשנה ארנונה בתחומה מתוקף סמכותה לפי פקודת העיריות וחוק ההסדרים במשק במדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג - 1992.

2.         המבקשת היתה רשומה בספרי המשיבה, במועדים הרלוונטים, כ"מחזיק" בנכס מקרקעין ברח' קלאוזנר 2 רעננה (להלן: "הנכס").

3.         בתאריך 8/8/2011 הגישה העיריה תביעה כספית נגד המבקשת בגין חובות ארנונה, מים, ביוב, אבטחה, שקים חוזרים, היטל תיעול, תיקוני צנרת, מערכת מדידה ואגרות שלטים שנצברו בגין הנכס במשך השנים.

4.         בתאריך 17/10/11 ניתן פסק דין לטובת המשיבה בהעדר הגנה. פסק הדין בוטל בהסכמה בהחלטתי מיום 30/11/11.

5.         בדיון שנערך בפני בתאריך 18/3/13 העלה ב"כ המבקשת טענה מקדמית של התיישנות, אשר איננה נמצאת בסמכות רשם, ולפיכך הועבר העניין להכרעת שופט.

6.         בתאריך 24/3/13 הורתה כב' השופטת בלכר למבקשת להגיש בקשה כדין לסילוק על הסף, ואף קבעה מועד לדיון בבקשה בתאריך 2/7/13 אולם בקשה שכזו לא הוגשה.

7.         בתאריך 13/5/13 קבעה כב' השופטת בלכר כי "לא הוגשה כנדרש בקשה לסילוק על הסף, גם בחלוף האורכה. אין אלא להסיק כי הבקשה נזנחה או שאין המבקשת יכולה להעמיד בקשה ראויה כדבעי. התיק יחזור לטיפול הרשם בדיון בבר"ל. הדיון הקבוע ליום 2/7/13 מבוטל".

8.         בקשת הרשות להתגונן הוגשה בתאריך 24/6/2012 והיא נתמכת כדין בתצהיר המבקשת מיום 19/6/2012 (להלן: "התצהיר").

ב. טענות הצדדים

9.         המבקשת טוענת כי כתב התביעה כולל עמוד אחד בלבד ואינו מפרט את חיוביה, אלא מפנה לחשבון החוב כפי שהוא מופיע בפנקסי המשיבה בתאריך 4/8/11. לפיכך, טוענת המבקשת כי כתב התביעה חסר פירוט עובדתי בסיס ויש להורות על סילוקו על הסף.

10.        עוד טוענת המבקשת כי הנכס לא שימש אותה וכי מעולם לא החזיקה בו. לטענתה, היה זה בעלה המנוח שהקים בנכס אולם אירועים בשם "אלגרו" והוא זה שניהל אותו בפועל והוא זה שהחליט, משיקוליו שלו, שהנכס יירשם על שמה.

11.        לטענת המבקשת, העיריה ידעה שבעלה המנוח הוא המחזיק האמיתי בנכס וכל הטיפולים השוטפים בנכס וההתקשרויות העסקיות נעשו מולו בידיעת ראש העירייה והפקידות הבכירה.

12.        עוד טוענת המבקשת, כי החל משנת 2005 ואף לפני תקופה זו לא קיבלה לידיה שומת ארנונה בגין הנכס, וזאת לטענתה משום שהעירייה ידעה שהיא אינה חייבת בתשלום.

13.        עוד טוענת המבקשת, כי החל משנת 2002 חלה הדרדרות חמורה במצבו הבריאותי של בעלה ז"ל וכי בשל כך לא היה מי שינהל את העסק שנקלע לחובות, עד שבתאריך 22/6/06 מונתה כונסת נכסים לניהול הנכס וממועד זה תפסה חזקה משפטית במקרקעין ולפיכך החובות ממועד זה ואילך צריכים לחול עליה.

14.        עוד טוענת המבקשת, כי בתאריך 9/5/2010, במסגרת דיון שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי, ויתרה המבקשת על זכויותיה בנכס וזאת בהתאם להוראות הסכם המכר בין כונסת הנכסים לבין צד ג'. לטענת המבקשת, אילו ידעה במועד חתימת ההסכם על הדרישה לתשלום הארנונה הייתה מסדירה את עניין החוב במסגרת אותו הליך ומתנה את ויתורה על זכויות הנכס בהסדרת הנושא.

15.        בנוסף טוענת המבקשת כי העירייה השתהתה בהגשת התביעה לתשלום ארנונה וכי השתהות זו גרמה למבקשת נזק ישיר לכל הפחות בגובה התביעה. עוד נטען ע"י המבקשת כי יש להורות על מתן רשות להתגונן על מנת שתוכל להגיש הודעת צד ג' נגד כונסת הנכסים.

16.        בשלב הסיכומים, שהתקיים בפני בתאריך 4/12/13, ויתר ב"כ המשיבה על חקירתה של המבקשת. לטענת ב"כ המבקשת, מאחר שכל הסעיפים העובדתיים בכתב התביעה מוכחשים ואין גרסה אחרת, ראוי גם מטעם זה לתת למבקשת את יומה בביהמ"ש.