בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי בהעדר הגנה ביום 21/12/10, ובקשה להארכת מועד להגשתה.
פסק הדין ניתן לאחר שהוגש אישור מסירה מיום 3/11/10, חתום ע"י "מרינה" במען שני הנתבעים: סמטת צידון 4, חיפה.
הבקשה הוגשה ביום 7/4/11, הצדדים הגישו תגובות כאמור ב
תקנה 241
לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וביום 5/7/11 התקיים בפניי דיון, בו נחקרו המצהירים, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
בבקשה טענות המבקשים כי המבקשת מס' 1 (להלן: "
החברה") קיבלה את פסק הדין לידי מי מעובדיה בחודש ינואר 2011 והמבקש מס' 2 לא התגורר מעולם במען סמ' צידון, אלא ברח' שמשון, ומאז בדירות שכורות שונות, וכי על אף שהוא בעל מניות החברה, אינו מנהלה. עוד נטען כי כתב התביעה לא נמסר לידי מי מהנתבעים, ונודע להם אודות פסק הדין רק ביום 30/3/11 עת הוטלו עיקולים על חשבונותיהם.
לגוף התביעה טוענים המבקשים כי אין חבות אישית של המבקש מס' 2, שמעולם לא התקשר עם המשיב בכל הסכם, המבקשת טוענת כי המשיב התקשר עימה בהסכם, קיבל את התשתית, אך משלא שילם סכום נוסף עבור כרטיס חיבור לאינטרנט, לא יכול היה להמשיך בצפייה אחרי תקופת ההיכרות. המבקשת טוענת כי המשיב לא השלים את התשלומים, עליהם התחייב, ולכן אינו זכאי לשירות.
תצהירי התמיכה בבקשה ניתנו מטעם סמנכ"ל החברה, מר אולג בליומונוב, אשר היום אנו יודעים שהינו אחיו של המבקש 2, ומטעם המבקש מס' 2 שאישר כי אינו מנהל את החברה מאז שנת 2009, והעביר את הניהול וזכות החתימה לאחיו הנ"ל. עוד הצהיר המבקש מס' 2 כי מענו מעולם לא היה ברח' צידון אלא ברח' שמשון עד חודש ספטמבר 2010, אז עבר לדירה שכורה במען אחר ובנפרד מהוריו.
המשיב הגיש תגובה בה טען כי המסירה לנתבעים בוצעה במען רח' הצידון 4, חיפה, מענה של המבקשת מס' 1, שם נמסר לעובדת בשם מרינה. כן צויין כי נסיון למסור את כתב התביעה לנתבע מס' 2 ברח' שמשון נכשל, על כן וחלף הדבקה העדיף המשיב למסור את הכתב במקום עבודתו של המבקש מס' 2. יצויין כי גם לפי גרסת המבקש מס' 2 בחודש נובמבר 2010 לא גר עוד במען רח' שמשון, אף שהוא ממשיך וכותב אותו בכותרת הבקשה כמענו, ואינו מגלה את מענו האמיתי בזמנים הרלוונטיים. עוד נטען כי לאחר מסירת התביעה קיבל התובע מספר פניות טלפוניות מטעם מר בליומונוב ומטעם הנתבע מס' 1, מה שמעיד כי המסירה היתה יעילה. ברשם החברות מופיע המבקש מס' 2 כבעל המניות והדירקטור היחיד, שמענו הרשום הוא סמטת צידון 4, חיפה. המשיב טוען כי יש לחייב את המבקש מס' 2 באחריות לפעולותיה של החברה, וכי המבקשים מתחמקים. כך למשל נטען כי "פסק הדין נמסר לאחד מעובדי החברה", בעוד שהוא נמסר לסמנכ"ל אולג בליומונוב.
לגוף התביעה טען המשיב כי המבקשת היא שפנתה אליו בעסקת רוכלות ללא הזמנתו, הוא חתם על ההסכם, שילם תשלומים שונים בסך כולל 7,500 ש"ח, חלק הציוד המכונה 'מדיה סנטר' התקלקל פעמיים, פעם אחת תוקן לאחר 3 שבועות מהקריאה עבור 200 ש"ח ולאחר מכן, כשהתקלקל שוב, סירבה המשיבה לתקנו, וכך נשאר המצב עד היום. עוד ציין המבקש כי למרות ששילם עבור כל מה שהתחייב המערכת אינה פועלת, והמבקשת עוד דורשת ממנו לשלם עבור חבילת תמיכה סך של 85 ש"ח מדי חודש, ולא מסרה לו את המתנות שהתחייבה להן: פקס, מדפסת וסורק ושובר לבית מלון. המשיב טען כי ביקש לבטל את העיסקה ולקבל השבה של מה ששילם, וציין כי נודע לו כי רבים הגישו תביעות נגד המבקשת בעניינים דומים. המשיב צירף תימוכין לכל טענותיו.
בתגובה לתגובה משנים לפתע המבקשים את טעמם, לא מכחשים קבלת כתבי בי דין בחודשים אוקטובר-נובמבר 2010, וטענים כי עקב חילופי עורכי דין, שהתפטרו מהחברה באופן פתאומי, לא טופלו כתבי התביעה.
המבקשים טענו כי התקלות היו עקב פעולות שביצע המבקש, אישרו כי שילם 7,500 ש"ח, וטענו כי עדיין הוא חייב 5,120 ש"ח בגין הציוד ותמיכה טכנית, ומשסירב למסור אמצעי תשלום בגין התמיכה הטכנית, לא סופקו לו המתנות, שהובטחו. עוד נטען כי המשיב לא הוכיח את נזקיו.
בדיון התברר, כאמור כי המבקש מס' 2, בעל המניות והדירקטור הרשום היחיד במבקשת מס' 1, אינו בעל כל תפקיד בחברה, אלא הוא רשום ככזה מאחר ואחיו, מר אולג בליומונוב, שהוא המוציא והמביא היחיד בשם החברה, אינו יכול להרשם כבעל מניות או מנהל מאחר והינו חייב מוגבל באמצעים. בחקירתו הנגדית התחמק מר בליומונוב משאלות רבות, ולבסוף אישר את העובדה כי הוא שקיבל את פסק הדין ביום 2/1/11 עבור החברה ועבור אחיו, כי עבדה בחברה עובדת בשם מרינה שאפשר שקיבלה את כתב התביעה, כי מישהו מטעם החברה קיבל את האזהרה ביום 1/3/11, כי נהוג בחברה להעביר כל תיק משפטי לטיפול עו"ד, וכי החברה החליפה שלושה עורכי דין בתקופה של חודשיים ימים.
מחקירת המבקש מס' 2 התברר כי הוא בעל מניות יחיד בחברה, אך אינו מתעסק כלל בענייני החברה, יש לו עבודה אחרת, ואת כל הפעולות עושה אחיו, מר בליומונוב, בהסכמתו של המבקש. התברר כי הוא מסר את כתובתו בדיווח לרשם החברות כרח' צידון מאחר והנכס הינו שלו, והוא התכוון לקבל שם מסמכים, בנוסף לכתובת ביתו, כי הוא מתגורר ברח' בר גיורא, אך גם שם קורה שאינו אוסף דואר שנשלח אליו.
לאחר שהוגשו כל הבקשות והתגובות, התקיימו החקירות הנגדיות וב"כ הצדדים סיכמו, אני קובעת כי הבקשה הוגשה באיחור, כי כתב התביעה נמסר כדין, וכי המחדל של המבקשים בהגשת בקשת הביטול וכתב ההגנה במועד ירפא רק כנגד הפקדת הסכום של 7,500 ש"ח בקופת בית מהפשט, עד למתן פסק הדין הסופי.
1.
הארכת מועד להגשת הבקשה
לאחר שמר בליומונוב, המנהל את החברה המבקשת בפועל, בהסכמת המבקש מס' 2, הודה כי קיבל את פסק הדין בחודש ינואר, הרי שזה היה המועד להגשת הבקשה, והנימוק לפיו החברה החליפה שלושה עורכי דין בתקופה קצרה, אינה טעם מיוחד להארכת מועד, שנקבע בחיקוק. טעם כזה הינו טעם שאינו נעוץ בבעל הדין, וכאן מדובר במחדל מתמשך, של התעלמות מכתב התביעה ומפסק הדין. הארכת מועד תינתן רק לפנים משורת הדין, ועל מנת לא לסגור את דלתות בית המשפט בפני המבקשים, שמא יש להם הגנה ראוייה.
2.
אי הגשת כתב הגנה
התברר מפי המבקשת כי שיקרה בבקשה לביטול פסק דין, עת טענה כי לא קיבלה את כתב התביעה, וכי כתב התביעה, כמו כתבי תביעה רבים אחרים, הגיעו למבקשת, אך היא כשלה מלהתגונן בפניהם כראוי, כפי שנאמר במפורש בסעיף 8 לתגובה: "כל כתבי בי דין שנתקבלו במשרדה הועברו בחוד' אוקטובר נובמבר 2010 לטיפולו של עו"ד נאיף זועבי...". גם בסיכומיה זנחה ב"כ המבקשים את הטענה כי המבקשת לא קיבלה את כתב התביעה, וביקשה לבטל את פסק הדין רק נגד המבקש מס' 2 (
פרוטוקול, עמ' 7, שורות 6 עד 17).
3.
נימוקי ההגנה
גם בעניין זה חוטאים המבקשים לאמת פעם אחר פעם. המבקשים טוענים כי המשיב התחייב לשלם 5,700 ש"ח ועוד 1,820 ש"ח (7,520 ש"ח) ועוד להתקשר בחבילת תמיכה בעלות של 85 ש"ח לחודש. המבקשים מודים כי המשיב שילם 7,500 ש"ח, ובעזות מצח טוענים כי מאחר וסירב לקנות כרטיס אינטרנט בעלות נוספת של 550 ש"ח, אינו מקבל את השירות. המשיבה מבססת את הגנתה על ההפסד שנגרם לה מכך שהמבקש לא שילם במשך 5 שנים 85 ש"ח לחודש עבור חבילת השירות. המבקשת מתעלמת לחלוטין מהעובדה כי המבקש שילם עבור הציוד וההתקנה (בחסר של 20 ש"ח), אינו מקבל שירותים בהודאתה המלאה, לא קיבל הטבות שהובטחו לו, ועוד נטען כי היא זכאית לתבוע אותו. המשיבה לא התייחסה לבקשת המשיב לביטול ההסכם ולחובת ההשבה.