בפניי בקשת רשות להתגונן של המבקש, הנתבע מס' 2, בפני תביעת המשיבה לדמי שכירות עבור מכונות צילום, שסופקו לנתבעת מס' 1, בטי טורס 2005 בע"מ (להלן: "
הנתבעת").
המשיבה הינה חברה העוסקת במכירה, השכרה ומתן שירותים בתחום מכונות צילום מסמכים ומיכון משרדי, והמבקש היה סמנכ"ל בנתבעת, והוא זה שחתם על מסמכי ההתקשרות. עילת התביעה נגדו מבוססת על כך שחתם את שמו בעמוד השני, תחת שם השוכר ללא חותמת החברה. חותמת החברה ושמה כשוכרת מופיע בעמוד הראשון להסכם, נספח א' לכתב התביעה.
המבקש מתגונן במספר טענות:
- המבקש טוען כי חתם על ההסכם עת היה עובד של הנתבעת, שימש כסמנכ"ל בחברה, וחתימתו על ההסכם היתה בשם הנתבעת, ולו באופן אישי אין שום אחריות אישית להתחייבויות בחוזה.
- עוד טוען המבקש, כי ניסה לעשות את המירב על מנת שהמשיבה לא תפסיד, והוא זה שהביא את חברת ארנון-פז (1985) בע"מ (להלן: "
הנתבעת מס' 3"). לטענתו המשיבה אישרה את ביצוע העברת המכונות לנתבעת מס' 3, ולאחר מכן הוא דאג לעניינים טכניים כגון העברת המכונות שבוצעה באמצעות מובילים פרטיים, ובנוסף, אף נחתם הסכם בין יקיר פריד לנתבעת מס' 3.
לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של המבקש, אני מוצאת לנכון לקבל את הבקשה, ומצטערת על כך שב"כ המשיב לא הסכים לכך, כבר בתום הדיון.
מסגרת משפטית
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה. לעניין זה ראה
ע"א 2418/96
רלפו (ישראל) בע"מ נ'
בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט
אורי גורן "
סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמוד 311: "בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותם"
ע"א 356/85
משה מגן נ'
הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.
ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית.
הגישה של בתי המשפט הינה לקבל בקשת רשות להתגונן, בכל מקרה שיש בה הגנה של ממש.
"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן" כב' השופטת א. פרוקצ'יה ב
ע"א 10189/07
עזרא ששון נ'
בנק מזרחי טפחות בע"מ (מאגר נבו).
במסגרת בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, על המבקש לעמוד בנטל מינימלי, ולהראות כי בפיו הגנה לכאורה, אשר אם תוכח, תהווה מגן בפני התביעה. אין מדובר בשלב המחליף את בירור התביעה לגופה, ומטרתו רק למנוע הגשת בקשות סרק. "בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש, ובית המשפט נוטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית ואפילו מדובר בהגנה דחוקה. ... לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגרסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה בחקירה הנגדית על התצהיר" (
ד. בר אופיר,"
סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית, עמ' 157).
על טענות המבקש להיות מפורטות, למסור מסכת עובדתית מלאה, ולעמוד במבחן החקירה הנגדית.
בעניינו אני מוצאת כי טענות המבקש עמדו בחקירה הנגדית וברמת הפירוט הנדרשת ומקימות לו הגנה, כנדרש בפסיקה.
העדר חבות אישית
המבקש טוען כי עת נחתם החוזה עם החברה ב-01.01.2006 שימש כסמנכ"ל הנתבעת, וחתם בשמה על חוזה ההתקשרות, וחתימה זו אינה מחייבת אותו אישית בנטל החובות או באחריות הנתבעת. לטענתו הוא חתם בשם החברה, החברה לא התכחשה להתחייבות, והיתה התנהלות תקינה בין החברה לבין המשיבה עד למועד בו נסגרה, והציוד הועבר לנתבעת מס' 3.
בענייננו, פעולות של שלוח, הנעשית בגדר שליחותו כדין, מחייבת את השולח ואינה מחייבת את השלוח, "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח"(
סעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965).
אני מקבלת את הטענה, ונותנת למבקש רשות להתגונן בגינה.
מציאת שוכר חלופי למכונות