החלטה בתיק ת"ת 24936-10-12

1.         המשיבה הינה רשות מקומית.

            מטענות הצדדים עולה כי בשנת 2005 המבקשת התתגוררה בתחום השיפוט של המשיבה ואף ניהלה עסק שם אשר כשל והיא נקלעה למצב כלכלי ומשפחתי קשה עקב גירושיה.

2.         המבקשת הגישה בקשה לועדת ההנחות שפעלה ליד המשיבה וביקשה להעניק לה הנחה מסכום החוב שהגיע ממנה נכון לשנת 2005 (להלן: "ועדת ההנחות").

3.         ועדת ההנחות דנה בבקשת המבקשת והחליטה להעניק לה הנחה בשיעור 50% מסכום החוב.

4.         מטיעוני שני הצדדים עולה שאין מחלוקת שסכום החוב באותה עת הסתכם בסך 24,000 ש"ח וכי לאחר הפחתת סכום ההנחה המבקשת היתה אמורה לשלם 12,000 ש"ח.

            כמו כן, אין מחלוקת שהמבקשת שילמה 10,000 ש"ח בשיק בנקאי ואת יתרת סכום החוב המופחת בסך 2,000 ש"ח שולמה ע"י המבקשת בשיקים דחויים שנפרסו במהלך שנת 2005, אשר נפרעו.

5.         ביום 2/1/12 המשיבה הגישה לביצוע כנגד המבקשת תביעה לתשלום סכום חוב קצוב ע"ס 25,958 ש"ח המהווה את סכום החוב שהופחת בהתאם להחלטת ועדת ההנחות (12,000 ש"ח), בתוספת ריבית עפ"י חוק מאז שנת 2005 ועד למועד הגשת התביעה לביצוע.

6.         ב"כ המשיב טען בסיכומיו שבהתאם להחלטת ועדת ההנחות, סכום החוב שהגיע מהמבקשת בשנת 2005 הועמד ע"ס 12,000 ש"ח בכפוף לכך שהמבקשת תשלם את הסכום הנ"ל במלואו ובמזומן, והואיל והמבקשת שילמה אך ורק 10,000 ש"ח במזומן ואת היתרה בשיקים דחויים, ההנחה שהוענקה לה ע"י ועדת ההנחות מתבטלת.

            בנוסף, ב"כ המשיבה טען שהחלטת ועדת ההנחות מיום 27/9/05 נמסרה למבקשת בעל פה.

            העתק מהחלטת ועדת ההנחות הוגש לתיק וסומן באות מש/1.

7.         ביהמ"ש ניסה לפשר בין הצדדים, אולם, ב"כ המשיבה טען שאינו יכול ואינו מוסמך לוותר על סכום כלשהו מסכום התביעה, וכי מדובר בכסף ציבורי.

דיון והכרעה:

8.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחליט לתת למבקשת רשות להתגונן בפני התביעה וזאת מהנימוקים הבאים:

א.         כטענת ב"כ המשיבה, החלטת ועדת ההנחות נמסרה למבקשת בעל פה ולא ניתן בשלב זה לקבוע בוודאות מה התוכן שהועבר למבקשת.

ב.         עיון בגוף ההחלטה מעלה שועדת ההנחות לא קבעה בהחלטתה אופן תשלום הסכום המופחת.

ג.          אין להתעלם מהעובדה שהמבקשת שילמה בסמוך לאחר מתן החלטה ע"י ועדת ההנחות סך של 10,000 ש"ח בשיק בנקאי מתוך 12,000 ש"ח המהווה כ-83% מהסכום המופחת והנחשב לחלק הארי מסכום החוב המופחת.

ד.         כפי שאין להתעלם מהעובדה שיתרת הסכום המופחת בסך 2,000 ש"ח שולמה ע"י המבקשת למשיבה בפריסה למספר חודשים, וכי המשיבה הסכימה לקבל את התשלומים הנ"ל ללא הסתייגות.

ה.         משום מה, התביעה הוגשה לביצוע כעבור 6 שנים מיום מתן החלטת ועדת ההנחות!!!

ו.          ביהמ"ש סבור שמדובר במקרה קלאסי המחייב התגמשות מטעם המשיבה, דבר שלא הוצג בדיון שהתנהל בפני.