החלטה בתיק ת"ת 18945-05-12

1.         בפניי בקשה לביטול החלטה שניתנה בהעדר התייצבות הנתבעת.

            הבקשה הוגשה מטעם הנתבעת, מי שהגישה התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצל"פ ובקשה להארכת המועד להגשתה.

            הבקשה להארכת מועד וההתנגדות נקבעו לדיון בפניי ליום 25.11.2012.

            במועד הדיון התייצב ב"כ המשיבה בלבד. בהעדר התייצבות המבקשת, נדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וניתנה רשות לתובעת להמשיך בהליכים שהחלה לנקוט בהם בלשכת ההוצל"פ תוך חיוב המבקשת בהוצאות משפט.

2.         הבקשה דנן הוגשה ביום 27.11.2012, קרי: בתוך המועד הקבוע בתקנה 201 לתקסד"א.

            לטענת המבקשת, העדר התייצבותה נבע מטעות אנוש. נטען כי היא הגיעה לבית המשפט למחרת היום שנקבע, אז נודע לה שדיון בעניינה התקיים יום קודם לכן. לבקשה צורף תצהיר תומך.

3.         בתגובתו מתנגד ב"כ המשיבה לבקשה ולטענתו לא זו בלבד שלא ניתן כל הסבר למחדלה לאיחור בהגשת התנגדותה שהוגשה רק כעבור 9 חודשים ממועד קבלת האזהרה-כל שכן שלא התקיים כל "טעם מיוחד" -אלא שאף לא פורטו בתצהירה סיכויי התנגדותה להתקבל.

בשים לב לאמור ומאחר והגעתו לדיון באילת כרוכה בהוצאות רבות, כשאין בסך שנפסק להוצאותיו כדי לכסות עלויות אלה, סבור ב"כ המשיבה כי אין להיעתר לבקשתה.

לחילופין, עותר הוא, כתנאי לביטול ההחלטה, לחייב את המבקשת בהפקדת מלוא חובה בקופת ביהמ"ש ולהעברת הדיון לביהמ"ש בב"ש על מנת להפחית בעלויות.

4.         בבקשות כגון דא, הלכה היא כי על ביהמ"ש לבחון את סיבת מחדלו של המבקש אל מול טענותיו הלכאוריות לגופו של עניין, כאשר שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית.

            במקרה דנן, שוכנעתי כי המחדל נבע מטעות שבתום לב ואי התייצבותה לדיון לא נבע מזלזול בהליך.

            באשר לסיכויי ההגנה, אכן צודקת המשיבה כי לא ניתן כל טעם לאיחור הניכר שבהגשת בקשתה להארכת מועד. עם זאת, בתגובתה לבקשה להארכת מועד, מציינת המשיבה כי לאחר קבלת האזהרה הגיעו הצדדים להסדר פריסת חוב כשמתוכו שילמה המבקשת סכומים שונים.

            ברם, אף אם היתה ניתנת למבקשת הארכה המבוקשת תוך הנאה מהספק כי אכן סברה לתומה כי בכך "נסגר התיק" - כטענתה בהתנגדותה, הרי שמתקשה אני למצוא סיכויי הגנה של ממש, ולהלן אנמק:

            בתגובתה לבקשה להארכת מועד, מציינת המשיבה כי המבקשת שילמה סך של 5,818 ש"ח מתוך הסכום הכולל של 8,120 ש"ח, עליו סוכם בין הצדדים.

            מהקבלות אשר צורפו לבקשה, עולה כי אכן שולם סך כולל של 5,859 ש"ח (יתר הקבלות מופנות לעו"ד אחר ואינן שייכות לתיק דנן).

            לתגובתה לבקשה לביטול החלטה צירפה המשיבה העתק תגובתה להארכת מועד (מסומנת כנספח ב') ובעקבות הנטען בה, הוריתי למבקשת ליתן תשובתה לתגובת המשיבה תוך 7 ימים.

            בהתאם להחלטתי, בוצעה לידי המשיבה מסירה כדין לידי המבקשת, במסירה אישית, בצירוף תצהיר מוסר.

            אף על פי כן, ביכרה המבקשת שלא ליתן תגובתה לתגובה ואי-לכך לא מצאתי כי טענותיה של המשיבה בעניין זה נסתרו.

            לנוכח האמור, ואף שזכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד ועל אף קביעתי כי המדובר במחדל בלתי משמעותי, לא מצאתי כל טעם להורות על ביטול ההחלטה, בהעדר כל סיכוי ממשי/אפשרי לקבלת ההתנגדות.