1. לפניי בקשה במעמד צד אחד למתן היתר המצאה מחוץ לתחום למשיבים, של התביעה שבכותרת והבקשה לאשרה כתובענה ייצוגית (להלן: "
התביעה" ו-"
הבקשה לאישור" בהתאמה, וביחד: "
כתבי הטענות"). זאת מכוח תקנה 500(7) ו-(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "
התקנות").
2. ביום 6.6.2013 הוגשה לבית המשפט התביעה ולצידה הבקשה לאישור. מדובר בתביעה נגד מלאנוקס טכנולוגיות בע"מ (להלן: "
מלאנוקס" או "
החברה"), מנכ"ל החברה שכיהן גם כיו"ר הדירקטוריון, ויתר הדירקטורים. בין הדירקטורים נמנים גם המשיבים, שהינם תושבי חוץ. התביעה והבקשה לאישור עבור המשיבים הוגשו למשרדי החברה, אולם ב"כ החברה השיבם בטענה כי הומצאו שלא כדין.
3. בקליפת אגוז, נטען בכתבי הטענות כי החברה, שהתאגדה בישראל ומקום מושבה ביוקנעם, אשר מניותיה נסחרו הן בבורסת הנאסד"ק בניו יורק והן בבורסה לניירות ערך בתל אביב, נמחקה מהמסחר בישראל תוך גרימת נזקים ממשיים לבעלי מניותיה, מתוך שיקולים זרים.
4. כך, נטען כי הודעת החברה כי בכוונתה להימחק ממסחר בישראל (מה שאכן אירע בינתיים), באה לעולם משום סירובם של משקיעים מוסדיים בחברה לאשר את כהונתו של מנכ"ל החברה גם כיו"ר הדירקטוריון שלה. זאת, בניגוד לסיבה שנמסרה בהודעה לבורסה.
5. לטענת המבקש, ביום שבו אישרה הבורסה בתל אביב את מחיקת מניות החברה ממסחר, צנחה מניית החברה בכ-12%. בכך נטען, גרמה החברה נזק לבעלי מניותיה משיקולים לא ענייניים. לטענת המבקש, בנסיבות העניין, היה על המשיבים, ביחד עם יתר הדירקטורים, למנוע מהחברה להימחק ממסחר בבורסה בתל אביב, ומשלא עשו כן, למצער התרשלו בתפקידם.
המצאה מחוץ לתחום
6. תקנות 501-500 לתקנות קובעות כך:
"500. רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:
...
(7) התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה;
...
(10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה.
501. (א) לבקשת רשות להמציא כתב בי-דין לנתבע מחוץ לתחום המדינה יצורף תצהיר המציין כי המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה והמפרש באיזה מקום או באיזו ארץ נמצא, או ייתכן שנמצא, הנתבע, וכן נימוקי הבקשה.
(ב) בית המשפט או הרשם רשאי שלא להיעתר לבקשה לפי תקנת משנה (א) אם ראה מנסיבות הענין שהבקשה הוגשה באיחור בלתי סביר; לא נעתר בית המשפט לבקשה, רשאי הוא למחוק את התביעה נגד בעל הדין שלא הומצא לידו כתב בי-דין."
7. בע"א 9725/04
אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ'
CAE Electronics Ltd (4.9.2007) (להלן: "
עניין אשבורן") התייחס בית המשפט העליון בהרחבה להליך ההמצאה מחוץ לתחום בכלל ולרף ההוכחה בו נדרש המבקש לעמוד בשלב זה. כך, קובע כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס, כי על מגיש הבקשה למתן היתר המצאה להראות כי עניינו נכנס בגדר אחת מעילות ההמצאה המנויות בתקנה 500; שעל בית המשפט להשתכנע כי יש בפניו תביעה הראויה לטיעון המעוררת "
שאלה רצינית שיש לדון בה", מבלי שיש צורך להוכיח את עילות התביעה באותו שלב:
"ראוי להרחיב מעט בנושא מידת ההוכחה הדרושה, ככל שזו נוגעת לעילת ההמצאה ולעילת התובענה. כאמור, על מבקש היתר המצאה מחוץ לתחום להראות הן כי עניינו בא בגדר עילות ההמצאה המנויות בתקנה 500, והן כי עומדת לו עילה לגופו של עניין. הפסיקה האנגלית הבחינה בין רמת ההוכחה הנדרשת לצורכי עילת ההמצאה, לעומת רמת ההוכחה הנדרשת לגבי עילת התובענה גופה (
Seaconsar Far East Ltd. v. Bank Markazi Jomhouri Islami Iran [1994] 1 AC 438
(להלן - עניין
Seaconsar
); ראו גם זוסמן, עמ' 248-247; קונפינו-שר, עמ' 46). כאשר בוחן בית המשפט את עילות ההמצאה, עליו לבחון האם למבקש 'תביעה הראויה לטיעון' (
good arguable case
). זוהי רמת הוכחה נמוכה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, קרי מאזן ההסתברות. בצד הבחינה של עילת ההמצאה, על בית המשפט לבחון את עילת התובענה גופה. לעניין זה נקבע בעניין
Seaconsar
, כי על בית המשפט להשתכנע שמתעוררת 'שאלה רצינית' שיש לדון בה (ראו למשל, זוסמן, עמ' 247). מטרת בחינה זו היא לוודא כי התובענה אינה טורדנית או תובענת סרק. זהו סטנדרט נמוך יותר מ'תביעה הראויה לטיעון' (עניין
Seaconsar
; ראו גם צ'שייר ונורת', עמ' 312). הסיבה לכך היא, שמשבא המבקש בגדרי תקנה 500, ומתקיימת עילת המצאה מסוימת, אין סיבה שבית המשפט ינהל דיון ארוך לגבי עילת התובענה עצמה, ואין סיבה שיטיל על המבקש נטל כבד, בשלב של הליך מקדמי זה (עניין
Seaconsar
, עמ' 454). כלומר, אין להפוך את הדיון בהיתר ההמצאה לדיון מלא ומקיף בעילת התובענה, כפי שעוד ייעשה בגדר ההליך העיקרי, אם היתר ההמצאה יעמוד על כנו. רק אם השתכנע בית המשפט שהתשובה לשתי הדרישות, עילת ההמצאה ועילת התובענה, הינה חיובית בהתאם לרמת ההוכחה הנדרשת, יעניק למבקש את היתר ההמצאה, בכפוף לבדיקת נאותות הפורום. הסיבה לבחינה הנפרדת של עילת ההמצאה ועילת התובענה הינה, כי מקצת עילות ההמצאה בתקנה 500 אינן נוגעות באופן ישיר לעילת התובענה עצמה. כך, אם הראה המבקש כי עניינו נכנס בגדרי אחד מסעיפיה של תקנה 500, עדיין צריך בית המשפט לבחון את עילת תביעתו לגופה. ייתכן, כי בית המשפט יקבע שלמבקש עומדת עילת המצאה מסוימת, אולם עילת תביעתו אינה עומדת במבחן. במקרה כזה, יסרב בית המשפט ליתן את היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום המדינה."
8. בענייננו, על פניו, שתי העילות המנויות בתקנה 500(7) ו-(10) אכן מתקיימות בענייננו:
א. הפעולות עליהן מלין המבקש הן פעולות שביצעה חברה שהתאגדה בישראל ומנהלת את עסקיה מתוכה, מול הבורסה לניירות ערך בתל אביב. על כן, נראה כי "
המעשה או המחדל" שבבסיס התובענה, התקיים בתחום השיפוט של בית המשפט הישראלי, גם אם טכנית, חלק מהדירקטורים קיבלו את ההחלטות ממקום מושבם מחוץ לתחום.
ב. התביעה הוגשה נגד החברה ונגד חברי הדירקטוריון שלה. אין מחלוקת על כך שהתביעה הומצאה כדין לחברה ולדירקטורים הישראלים שלה. לכאורה, הסדר הטוב מחייב שאם וככל שקיימת טענה ראויה לדיון נגד הדירקטורים של החברה, יעמדו כל הדירקטורים מנגד. בנסיבות אלה, נראה כי הדירקטורים החיצוניים הם בעלי דין "
דרושים" ו-"
נכונים".