אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"פ 40312-07-11

החלטה בתיק ת"פ 40312-07-11

תאריך פרסום : 02/04/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום נתניה
40312-07-11
24/03/2013
בפני השופט:
גלית ציגלר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ויזן
הנתבע:
בני בר בוזגלו
עו"ד מבורך

1.         עניינה של החלטה זו בבקשה לתיקון כתב האישום, כך שלרשימת עדי התביעה יתווסף כתב אישום ופרוטוקול של בית משפט השלום בצפת, בתיק פלילי 1560-08-09, כראייה להוכחת "מעשים דומים" (להלן: " הראיה").

אותה ראייה עוסקת בכתב אישום וגזר דין שניתן בעניינו של הנאשם, ועל פיו, ביום 30.7.09, גנב שני שיקים השייכים לבת זוגו, זייף את חתימתה ואת סכום השיק, ושילם באמצעותו עבור שירותי הסעה.

2.         סניגורו של הנאשם התנגד נחרצות לתיקון ולצירוף הראיה, בהיותה מנוגדת לקבוע בחוק בדבר איסור חשיפת עברו הפלילי של הנאשם בפני בית המשפט, כמו גם להוראת סעיף 163 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982 (להלן: " החסד"פ"), האוסר על חקירת נאשם באשר להרשעותיו הקודמות.

3.         ב"כ המאשימה הסכים כי מדובר בבקשה חריגה, שאינה מתעוררת בהליך פלילי חדשות לבקרים, אלא שלדבריו, המעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום, זהים לאלה המופיעים באותה ראייה, עוסקים באותה עבירה, באותה מתלוננת, באותו דפוס פעולה, ואף התרחשו באותה תקופה בה בוצעו העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי.

לטענתו, בנסיבות אלה מתקיימים התנאים להחלת דוקטרינת "מעשים דומים", לצורך הוכחת קיומו של היסוד הנפשי באותן עבירות אצל הנאשם. 

4.         במסגרת הדיון חזרו ב"כ הצדדים על טענותיהם, כשב"כ הנאשם שב על טענתו לפיה צירוף הראיה עלול לפגוע בזכותו של הנאשם שלא להעלות את עברו, והוסיף כי הראיה עוסקת במקרים שונים ובמעשים שאינם דומים, באופן שאין בו כדי ללמד על היסוד הנפשי.

            דיון

5.         הכלל בדין הפלילי הוא, שאין להתיר לתביעה להביא ראיות המתייחסות לעברו הפלילי של נאשם, כל עוד לא הוכחה אשמתו, וזאת בשל החשש שעברו עלול ליצור אצל בית המשפט דעה קדומה לחובתו.

            החריג לכלל זה, הוא מתן רשות להביא ראיות בדבר "מעשים דומים", לצורך הפרכת טענות הגנה של נאשם הקשורות בתום לב, שגגה, רשלנות, העדר כוונה וכיוצ"ב.

הלכה היא כי בית המשפט יתיר את הבאת הראיה ויטול את "הסיכון" שביצירת דעה הקשורה בנאשם, רק במקום בו הוא משתכנע כי להוכחת "התנהגות דומה בעבר" או "שיטת ביצוע" יש משקל ראייתי של ממש להוכחת ביצוע העבירה נשוא האישום, ועליו להזהיר את עצמו מפני כוחה המעוות של דעה קדומה  (ראה בספרו של י' קדמי "על הראיות", מהדורת תשס"ד, בעמוד 702 ואילך).

בהקשר זה יובהר, כי קיים הבדל בין כוחה הראייתי של דוקטרינת "המעשים הדומים" לעומת "שיטת ביצוע", כשבמעשים דומים רמת הדימיון הנדרשת פחותה מזו הדרושה להוכחת שיטת ביצוע, שלגביה יש להוכיח רמת דימיון המתקרבת לזהות מוחלטת של גורמים מייחדים מאפיינים, על מנת להצביע על הנאשם כעל מבצע המעשה.

מכאן, ובכל הנוגע להוכחת מעשים דומים, די בקיומן של מספר נקודות דמיון שיכולות להניח בסיס לקביעה כי המדובר במעשה שהוא "דומה".

6.         בענייננו, מתבקש התיקון לגבי האישום השני, בו נטען כי הנאשם השתמש בשיקים של בת זוגו לשעבר לאחר שזייף חתימתה, ועשה שימוש בכרטיסי אשראי שלה ללא ידיעתה וללא הסכמתה, והכל במהלך  שנת 2009.

בהשוואת הראיה לכתב האישום הנוכחי, עולה כי ישנן נקודות דמיון בין המעשים המתוארים בשני המקרים ביחס לעבירות המרמה והזיוף, לדפוס הפעולה של הנאשם באותן עבירות, לזהות המתלוננת ולתקופה בה נטען כי הנאשם ביצע את המעשים, והדבר עשוי ללמד על קיומם של  "המעשים הדומים". 

בנסיבות אלה מדובר בראיה רלוונטית, אם כי יש להגבילה אך ורק לצורך הוכחת היסוד הנפשי הדרוש לאותן עבירות שבבסיס כתב האישום הנוכחי.

7.         סוגיה דומה נדונה בע"פ 10586/05 בעניין בן אברהם נ' מדינת ישראל, ובין היתר התבררו נסיבות הקשורות בעבירה של קבלת דבר במרמה, כשהנאשם שם קשר מערכת יחסים רומנטית עם המתלוננת.

באותו מקרה נקבע, כי הגשתן של ראיות אודות מעשים דומים, אשר נועדו להפריך את טענת ההגנה של המערער בדבר העדר כוונה פלילית, הינה כדין ואין בה כדי לגרום עיוות דין לאותו נאשם.

במקרה אחר, בו נדרש בית המשפט לבקשה לצירוף אישום לצורך הוכחת מעשים דומים בגין עבירה של ביצוע מעשה מגונה, התיר בית המשפט את צירוף הראיה לצורך הוכחת היסוד הנפשי של הנאשם באותה עבירה (ב"ש (י-ם) 2304/02 מ"י נ' תדמור זאב (פורסם במאגרים)).

כך, בהחלטה שניתנה בת"פ 343/04 (מחוזי-ירושלים) בעניין אהרון אייל (ירון) כהן, קבע בית המשפט כי יש לאפשר לתביעה להגיש מסמכי מס הכנסה בעניינו של הנאשם לצורך הוכחת היסוד הנפשי בעבירת מס, בהיותם רלוונטיים לכוונה הפלילית להתחמקות מתשלום מס (החלטה מיום 30.10.05 בעניין "מעשים דומים", פורסם במאגרים).  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ