החלטה בתיק ת"פ 35776-10-11

1.         בתאריך 30.1.12 ניתנה החלטתי בה דחיתי טענה מקדמית שהעלו הנאשמים בדבר פגם או פסול בכתב האישום, לפי סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

בהחלטה דנן קבעתי, לאחר עיון בטענות הנאשמים (מ-9.1.12) ובתגובת המאשימה (מ-23.1.12), כי העובדות המפורטות בכתב האישום, שבו מייחסת המאשימה לנאשמים השמטת הכנסות מהדו"חות השנתיים לשנים 2003-2004, והכללת אמרות כוזבות באותם הדו"חות, עונה על הנדרש מבחינת התשתית העובדתית שמבקשת המאשימה להוכיח ביחס לעבירות שבכתב האישום.

2.         בתאריך 30.1.12, בשלהי היום, הופיעה בתוכנת המחשב, ב"סל העבודה", בקשת הנאשמים להגיב לתגובת המאשימה. מועד הגשת הבקשה לבית המשפט אינו ידוע לי, ונראה שהבקשה נסרקה בשעה מאוחרת, שלאחר הדיון. אין אלא להצטער על שהנאשמים לא ציינו בדיון כי הוגשה בקשה מאוחרת זו.

3.         לא ניתנה רשות בית המשפט להגשת הבקשה להגיב לתגובת המאשימה. ועם זאת, ולמרות שאני שוהה בפגרת שבתון, איני רואה עצמי פטורה מאמירה שיפוטית בנושא. אתייחס, אפוא, לבקשה. ראשון ראשון ואחרון אחרון.

4.         נגד שלושה נאשמים, אורי קרטס, מרדכי גולדמינץ ומיכאל מור, תושבי ישראל, הוגש, כאמור, כתב האישום שלפנינו המייחס להם עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. עובדות כתב האישום מתייחסות לשנות המס 2003-2004, היא התקופה הרלוונטית לכתב האישום. העובדות ערוכות בכתב האישום במספר רבדים, כדלקמן:

4.1          שלושת הנאשמים (להלן: "הנאשמים") היו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בעלי השליטה ומנהליהן של שלוש חברות זרות, שפעלו במדינת ניגריה;

4.2          בדו"חות השנתיים שהגישו הנאשמים לפקיד השומה לתאריכים 31.12.2003, 31.12.2004, לא דיווחו הנאשמים על הכנסות שהפיקו בשנים הללו מעבודה או ממקור אחר. הם הצהירו את ההצהרות הבאות:

הנאשם 1 הצהיר בדוח לשנת 2003 כי איננו עובד; ובדו"ח לשנת 2004 הצהיר כי איננו תושב ישראל;

הנאשם 2 הצהיר בשני הדו"חות האמורים כי הוא תושב חוץ; בנוסף, הצהיר הנאשם 2 בפני פקיד השומה, כי מאז שנת 2002 לא נוצרה לו הכנסה מכל מקור שהוא, לא בגין עבודה ולא ממקור אחר;

הנאשם 3 הצהיר בדו"חות לשנים האמורות כי לא הפיק הכנסה כלשהי, אלא קיבל החזר הלוואת בעלים מהחברות הניגריות.

4.3          המאשימה טוענת בפרק העובדות, כי הנאשמים הפיקו בשנות המס האמורות הכנסות בסכומים שאינם ידועים במדויק, אך לא פחות מהסכומים הבאים: הנאשם 1 - 667,386 ש"ח; הנאשם 2 - 702,543 ש"ח; הנאשם 3 - 1,372,615 ש"ח.

הכנסות אלה הפיקו הנאשמים, לטענת המאשימה (סעיפים 6 ו-7 לכתב האישום), כתוצאה מפעילותם במסגרת החברות הניגריות, ואלה הן הכנסות משכר עבודה, או, מדיבידנד, או, ממקור אחר לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

5.         מסקנת המאשימה בפרק העובדות היא, כי הנאשמים השמיטו הכנסותיהם מהחברות הניגריות מהדו"חות השנתיים שהגישו לפקיד השומה, ואף כללו בהם אמרות כוזבות.

6.         נוכח עובדות אלה, מייחסת המאשימה לנאשמים את העבירות הבאות:

השמטת הכנסה מדו"ח, 2 פרטי אישום לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה;

מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח, 2 פרטי אישום לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה;

שימוש במרמה, ערמה ותחבולה במזיד, בכוונה להתחמק ממס, 2 פרטי אישום לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

7.         בדיון שהתקיים, כאמור, ב-9.1.12, טענו הנאשמים כי קיים פגם בכתב האישום, זאת, עקב חסרונן של עובדות הנוגעות למקור ההכנסות הנטענות, לקבלתם של סכומי כסף בידי הנאשמים, ובעיקר - ניסוחם המעורפל של הסעיפים 6 ו-7, בהם נמנעה המאשימה, לטענת הנאשמים, מפירוט מקורם המדויק של סכומי הכסף הנקובים, המיוחסים לנאשמים כ"הכנסות".    

8.         ב"כ המאשימה ביקש לדחות את הטענה המקדמית, כשלגישתו, עונה כתב האישום על הנדרש בסעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי, כולל כתב האישום את מלוא העובדות הרלוונטיות לאישומים, קרי: היקפן המשוער של ההכנסות שהפיקו הנאשמים בשנות המס הנטענות; מקור ההכנסות - בפעילותם של הנאשמים במסגרת החברות הניגריות שבבעלותם ובניהולם; העובדה שההכנסות הושמטו מהדו"חות השנתיים, וכן, פרטים כוזבים שכללו הנאשמים בדו"חות השנתיים האמורים.