על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה הנאשם, אמיר זהבי, יליד שנת 1984, עולה כי בתאריך 9.1.2009, בהיותו ברח' בן-יהודה, בתל אביב, החזיק הנאשם, ברשותו, סם מסוכן מסוג קנאבוס, במשקל 2.4 גרם, נטו, ובחיפוש שנערך בדירתו, ברח' גאולה, בתל אביב, נמצא סם מסוכן, מאותו סוג, במשקל 27 גרם, נטו. הסם הוחזק שלא כדין, ונועד לצריכתו העצמית של הנאשם.
בנוסף, מתברר, כי הנאשם החזיק בדירתו, ללא רשות, שני רימוני עשן מתוצרת תע"ש, רימון גז, שני זיקוקים, מעיל צבאי ושתי שקיות חימום.
בכתב האישום צויין כי הנאשם נטל את הפריטים הללו, מרשות צה"ל, במהלך שירותו הצבאי, ללא רשות.
הנאשם הודה אפוא בעבירה על פי סעיף 7 (א) + (ג) סיפא, לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973, וכן בעבירה על פי סעיף 144 (א) לחוק העונשין התשל"ז-1977.
אין לחובת הנאשם עבר פלילי והוא הופנה לשירות המבחן, שהמציא תסקיר בעניינו.
בתסקיר הובא רבות ממצבו האישי והמשפחתי של הנאשם. נוכח המפורט בתסקיר, ציין שירות המבחן כי לא מצא שיש מקום להמלצה טיפולית בעניינו.
הנאשם אישר כי נהג לעשן, מדי פעם, מריחואנה, אך בעקבות האירועים נשוא כתב אישום זה, הפסיק כל שימוש בסמים. דגימות שמסר, נמצאו נקיות מסמים. הנאשם הביע את צערו על כישלונו נשוא תיק זה.
ב"כ המאשימה, עותר להרשעת הנאשם, ולהטלת עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. לעניין זה מדגיש ב"כ המאשימה, את העובדה כי מדובר בהתנהגות שיש עמה חומרה, וכי אין מדובר בכישלון חד פעמי של הנאשם. מנגד, עותר הסנגור, שלא להרשיע את הנאשם, בציינו, בין השאר, כי הרשעה בדין עלולה לפגוע באופן משמעותי בנאשם, גם במישור התעסוקתי.
עוד צויין, כי הנאשם סיים את שירות החובה, בשנת 2005, ומלבד האירועים נשוא כתב האישום, לא כשל בעבירה כלשהי, כאשר הציוד הצבאי, המפורט לעיל, נלקח על ידיו, בעת שירות החובה שלו בצה"ל.
שקלתי את כל אשר הובא בפניי, ע"י הצדדים בתיק זה, ובנסיבות הכוללות, כפי שגם הינן עולות לדידו של הנאשם, מתסקיר שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה, כי ניתן לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולא להרשיע את הנאשם בדין.
בנוגע לכך, נתתי דעתי לאותם היבטים חיוביים שצויינו על ידי שירות המבחן, באשר לנאשם. כך צויין, בין השאר, כי הנאשם אינו מאופיין בדפוסי חשיבה עברייניים, רקעו נורמטיבי, הוא סיים שירות צבאי מלא ומאז שסיים את שירותו הצבאי הינו עובד באופן סדיר, ותיפקודו תקין.
שירות המבחן השתכנע כי מעצרו בגין תיק זה, וההליך הפלילי שננקט נגדו, יש בהם כדי להוות, לדידו של הנאשם, גורם הרתעתי משמעותי, כאשר גם השימוש בסם שעשה, לא היה אינטנסיבי והוא לא פיתח בו כל תלות.
הנאשם, כמסתבר, הפיק את לקחו. פסק לחלוטין מלעשות שימוש בסמים ומגמת פניו הינה להתקדם בהיבט המקצועי ולבחון אפשרויות תעסוקתיות אחרות נוספות.
בנסיבות אלו, משהנאשם מבין היטב את הפסול הטמון במעשיו, ומשהפיק את לקחו וחדל לחלוטין מכל שימוש בסם, נראה כי אי ההרשעה הולמת את הנסיבות הכוללות, שהוצגו בפניי.
כך גם הם פני הדברים בכל הנוגע לציוד הצבאי, שנתפס ברשותו, הכולל גם רכיבים המוגדרים כנשק, כאשר מדובר במעשה עבירה שבוצע לפני כ-7 שנים, וזאת על פי המפורט בכתב האישום, וכאשר אותו ציוד נותר בביתו של הנאשם, מאותה תקופה. במעבר הזמן כשלעצמו, בהקשר זה, יש אפוא, משום השלכה משמעותית לצד הקולא, באשר למימד הענישה הדרוש בעניינו של הנאשם.
אין ספק כי הרשעה בדין, גם נוכח גילו הצעיר של הנאשם, שכל עתידו עוד לפניו, יש בה כדי לחסום בפני הנאשם אפשרויות תעסוקתיות רבות, ולסגור בפניו שערים, הכל כשמדובר ,כאמור, בנאשם, שמודע היטב לפסול שבמעשיו, הפנים את הלקח הנדרש מכך, ועשה הכל כדי לתקן את דרכיו, וזאת לאורך זמן, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן.
בנסיבות כוללות אלו, ובבחינת האיזון הנדרש בין מהות העבירות וחומרתן, ובחינת האינטרס הציבורי, שעניינו הרתעה שבצידה ענישה הולמת, אל מול הנזק הצפוי מהרשעה לנאשם, אני סבור כי יש ממש בהמלצת שירות המבחן, להטיל על הנאשם של"צ, אשר יהיה בו כדי להמחיש בפניו את כישלונו בפרשה זו, ויחד עם זאת, יהיה בו כדי לתרום לשיקומו, הכל כאשר כאמור, הנאשם שינה מאורחות חייו והוא דבק, מזה שנים, בהתנהגות נורמטיבית ותקינה (ראה בהקשר זה הכללים שנקבעו ב
ר"ע 432/85, רומנו נ' מדינת ישראל, וב
ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פד"י נב(3), 337).
ניתן אפוא כנגד הנאשם, צו לשל"צ, ללא הרשעה.
השל"צ יהיה בהיקף של 140 שעות ויבוצע באגודת "צער בעלי חיים", בתפקידים ובמשימות כפי שיקבעו ע"י הגורם המעסיק, בתיאום עם שירות המבחן. הנאשם יחל בביצוע השל"צ, בתאריך 22.2.2012, ולשם כך עליו לעמוד בקשר עם שירות המבחן, ככל שיידרש.