1. בפני טענת הנאשם 1 (להלן: הנאשם), לפיה הודיות שמסר מחוץ לכותלי בית המשפט אינן קבילות, בהיותן פסולות מאחר שנגבו שלא כדין, לאחר שהוכה על ידי שוטרים וחוקרי משטרה ואוים על ידם.
נגד הנאשם, יליד 86', ונגד נאשם נוסף, אחמד עבד אלחלים בן יוסף, יליד 92' (להלן: הנאשם 2), הוגש כתב אישום המייחס לנאשמים עבירות של שוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 402(ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת סכין ואגרופן - לפי סעיף 382(א) + 29 לחוק העונשין, והפרעה לשוטר - עבירה לפי סעיף 275 + 29 לחוק העונשין. לנאשם 2 יוחסה גם עבירה של הדחה בעדות - לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין.
תמצית העובדות בכתב האישום
2. ביום 5/3/11, בשעה 02:30, הגיעו הנאשמים עם אחמד מורדאת (להלן: אחמד) לחנות yellow שבתחנת הדלק פז בכניסה לכפר מנדא (להלן: החנות). הנאשמים היו מצויידים בסכין, אגרופן וגז מדמיע, כיסו את פניהם ברעלות וחבשו גרביים על ידיהם.
בחנות שהה אותה עת עומר חלומה אשר עבד כקופאי (להלן: המתלונן). הנאשם זרק אבן על דלת החנות שנפתחה אוטומטית, ונכנס פנימה יחד עם הנאשם דידן, כאשר אחמד ממתין מחוץ לחנות ומתצפת שמא יגיעו אנשים נוספים. הנאשם ניגש למתלונן, כיסה את עיניו ולפת את צווארו תוך שהוא מכופף את ראשו מטה. הנאשם הורה למתלונן להוביל אותו לכיוון הקופה, ואיים עליו שאם יעשה "משהו" - יהרוג אותו. המתלונן עשה כדברי הנאשם, הובילו לקופה ומסר לו את המפתח של הקופה. הנאשם פתח את הקופה, נטל ממנה כאלף שקלים והעבירם לנאשם 2, ובהמשך נטל מספר חפיסות סיגריות מסוג מרלבורו ויצא מהחנות יחד עמו. ביציאה מהחנות הצטרף אחמד לשני הנאשמים והשלושה נמלטו מהמקום.
בהמשך, הגיעו השלושה סמוך לביתו של אחמד, נכנסו לרכבו של הנאשם 2 (להלן: הרכב), והחלו לנסוע בדרך עפר לכיוון ביר אלמכסור. רכב משטרתי שסייר במקום הבחין בהם וקרא להם לעצור, אך השלושה לא נענו והחלו להימלט במהירות עד שהרכב המשטרתי חסם אותם. אז ירדו השלושה מהרכב ונמלטו רגלית.
בשעות הצהריים, התקשר הנאשם 2 לאחמד, הורה לו לומר בחקירה כי הוא היה אצלו עד שעה 01:30, ולא לדבר על מה שהיה ועל מה שראה.
3. במסגרת תשובתו לאישום, טען הנאשם כי הודיות שמסר במשטרה אינן קבילות, מאחר שנמסרו בעקבות אלימות שהפעילו נגדו השוטרים. בישיבת ההקראה מיום 30/3/11, עת היה מיוצג על ידי עו"ד לידאווי נטען כדלקמן: "באשר לטענת הזוטא, מה שהנאשם טוען, הנאשם הותקף על ידי שוטרים בתחנה, בזמן החקירה, נשברה ידו בעקבות האלימות אשר הפעילו עליו השוטרים, הוא אף נזקק לטיפול רפואי, ביום הוא עם קיבוע גבס. ישנה הודעה מיום 11/3/11 הנאשם כופר בתוכן ועצם אמירת האמרה". (עמ' 4 לפרוט', ש' 1-4).
4. התיק נקבע להוכחות ליום 20/6/11. החל ממועד זה יוצג הנאשם על ידי עו"ד זכי כמאל, לאחר שעו"ד לידאווי שוחרר מיצוג הנאשם, לבקשת הנאשם. בפתח אותה ישיבה הודה הנאשם 2 בכתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון לגביו בלבד, והחלה שמיעת הראיות במשפט זוטא בעניינו של הנאשם.
כל השוטרים הכחישו את טענות הנאשם לענין מעשי אלימות שבוצעו נגדו. החוקר מסר כי לא היו דברים מעולם, ואילו השוטרים שעצרו אותו מסרו כי השימוש היחיד בכח נגד הנאשם נעשה כדי לעצרו וכדי לכבול אותו, משניסה להמלט מהם ולהתנגד למעצר.
5.
החוקר נדים שחאדה
הודעות הנאשם נגבו כולן על ידי החוקר נדים שחאדה (להלן: שחאדה), אשר היה החוקר הראשי בתיק וליווה אותו מתחילתו ועד סופו. שחאדה העיד כי הנאשם מסר את כל הודעותיו מרצונו הטוב והחופשי לאחר שהוזהר כדין וניתנה לו הזכות להיוועץ בעו"ד. החקירות תועדו חזותית, קולית ובכתב, והנאשם חתם על כל הודעותיו. השפה בה נגבו ההודעות היתה שפת האם של שניהם, דהיינו ערבית. במהלך החקירות, הוצגו בפני הנאשמים התמונות שהופקו ממצלמות האבטחה של החנות, בה בוצע השוד נשוא תיק זה.
שחאדה דחה מכל וכל את טענות הנאשם בדבר אלימות פיזית או מילולית כלפיו, והעיד כי משך 18 שנותיו במשטרה לא נחקר במח"ש על אלימות, מעולם לא נמסרו לו הודיות עקב לחץ או מכות, ומעולם לא נפסלה הודעה שגבה בטענה מסוג זה. בתשובה לשאלה השיב כי אינו יודע על תלונה שהוגשה במח"ש בתיק זה. "הסגנון שלי הוא למצות את הדין בצורה מתוחכמת ביותר כחוקר ובכלים שנמצאים ועומדים לרשותי. זו טענת שווא. טענת שווא" (עמ' 18 לפרוט', ש' 10-21). כן הכחיש את כל הטענות בדבר איומים על הנאשם, והסביר כי הודייתו בעבירות המיוחסות לו ביום 11/3/11 באה מרצונו הטוב והחופשי, ויש להניח כי נמסרה לאחר שהבין ששותפיו הודו בביצוע העבירות. יתר על כן, במהלך החקירה שאל אותו שחאדה מה כאב לו מהנפילה בשטח, והנאשם השיב כי מדובר בכתף ימין שלו. (עמ' 25 לפרוט', ש' 5-17).
שחאדה דחה את טענת הנאשם כי בכה בזמן החקירה הראשונה, וכי ידו ורגלו היו שבורות, אך אישר כי לנאשם היו שפשופים ושריטות, כתוצאה ממנוסתו ונפילתו, לאחר שנוהל נגדו מרדף. הוא נס מהמשטרה, נפל ונחבל. לדבריו,
"מדוע נאשם 1 לא העלה טענה אחת במשך כל החקירות שלו שהוא נפגע או הותקף על ידי שוטרים, שהוא רוצה טיפול רפואי ויכול להפסיק את החקירה וזה לא עלה בכלל
". (עמ' 13 לפרוט', ש' 16-32; עמ' 21, ש' 11-19).
לדבריו, הנאשם לא עשה עליו רושם של אדם שתוי, אלא
"דיבר בצורה טובה, וידע גם אפילו להכחיש בהתחלה
". ייתכן שנדף מפיו קצת ריח של אלכוהול, אך הוא
"הלך, תקשר, ידע לברוח. ידע להבחין שמדובר מאחורה ברכב משטרה שביקש ממנו לעצור
". (עמ' 15 לפרוט'; עמ' 16 לפרוט').
הנאשם לא היה עצור בתחנת משגב אלא לחקירה, ושחאדה כלל לא ידע שהוא הובא לבית חולים על ידי שב"ס וטופל שם. הוא אף לא זכר כי ראה את הנאשם נתון בגבס. הנאשם לא טען בפניו כי נחבל או כי הוא אינו יכול לדבר. ההיפך הוא הנכון. הנאשם לקח את המעיל של שחאדה, מאחר שמעילו נלקח כמוצג משפטי. (עמ' 14 לפרוט', ש' 12-18; עמ' 15, ש' 13-18; עמ' 22, ש' 4-14; עמ' 23, ש' 1-6).
6. לאחר חקירתו של החוקר שחאדה ביום 20/6/11, נשלחה הודעה ובה טענות נוספות על אלו שהעלה הנאשם קודם לכן לגבי קבילות הודיותיו במשטרה כדלקמן:
"הנאשם יטען, כי הודעותיו מיום 5/3/11 שנגבתה בשעה 08:25 ומיום 11/3/11 נגבו תחת לחץ, איומים, ומבלי שהוקראו בפניו, וכן על ידי תקיפה פיזית שבוצעה כנגד הנאשם על ידי שלושה שוטרים, שבטרם נגבו הודעותיו של הנאשם היו "דואגים" לתקוף אותו פיזית וכן לאיים עליו, שבאם לא יודה בפני החוקר נביל שחאדה יאונה לו עוד רע, ואף ישאר נכה.
הנאשם מס' 1 לא זיהה את שמותיהם של שלושת השוטרים, מאחר ואלה היו לבושים באזרחי ולאו דווקא במדי משטרה. הנאשם מס' 1 מצהיר כי שניים מהשוטרים היו אותם שוטרים שעצרו אותו מתוך שלושה, איננו מכיר את שמותיהם כאמור, אך סביר מאוד שיכול לזהותם.
הטענות הנ"ל בנוסף לטענות כנגד גביית הודעותיו של הנאשם מס' 1, כפי שבאו לידי ביטוי בחקירת העד רס"ב נביל שחאדה בדיון במשפט הזוטא ביום 20/6/11".