אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"פ 12240-11-10

החלטה בתיק ת"פ 12240-11-10

תאריך פרסום : 06/07/2011 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ראשון לציון
12240-11-10
02/05/2011
בפני השופט:
אברהם הימן סגן הנשיאה

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
בני גולן
החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו מייחסת לו המאשימה שתי עבירות: חבלה חמורה בניגוד לסעיף 333 לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק הנ''ל. על פי כתב האישום, לאחר שהתפתח ויכוח בין הנאשם לבין המתלונן ואשתו, תקף הנאשם את השניים באמצעות מוט ברזל. כתוצאה מכך, נגרמו למתלונן שבר בצלעות, שטפי דם בגדלים שונים ברקה, תחת העין, בזרועות בגב. וכן נגרמו לו שפשופים. לפי הנטען בכתב האישום, גם לאשת המתלונן נגרמו חבלות: המטומה ורגישות למישוש באזור האגן משמאל, רגישות בגב תחתון ורגישות למישוש והנעה בברך השמאלית ובצוואר. עוד צוין כי גם הנאשם נחבל כתוצאה מהריב בכך שנגרמו לו מספר שריטות בזרוע שמאל, בבטן וברגל שמאל.

כתב האישום הוגש ביום 7.11.10. בישיבה הראשונה שהתקיימה ביום 2.5.11 טען בא כוח הנאשם כי בפיו טענה מקדמית שיש בה כדי לבטל כתב האישום. בא כוח הנאשם טען כי לא נתקיימה "חובת השימוע" על פי סעיף 60 א. לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ''ב - 1982 (להלן - "החסד''פ") לפיכך, לטעמו יש לבטל כתב האישום.

אינני מקבל טענה זו.

בנושא בו אנו עוסקים דהיינו נפקות מחדל התביעה באי הודעה לחשוד אודות העברת חומר חקירה בעבירה מסוג פשע מהיחידה החוקרת אל התביעה, קיימות גישות שונות: זו המקבלת כי מחדל התביעה מוביל לביטול כתב האישום, וזו העוסקת באיזונים בין המחדל לבין תיקון הפגם דהיינו שמיעת הנאשם בדיעבד.

כמו כן, כפי שקבעתי במקרים קודמים, גם במקרה דנן ראוי להזכיר כי סעיף 60 א. לחסד''פ אינו עוסק ב"זכות השימוע". בסעיף  זה  קבע המחוקק חובה המוטלת על התביעה והיא "חובת יידוע" אודות העברת חומר חקירה בעבירות של פשע, כאמור לעיל. אכן, בעקבות חובה זו קמה לחשוד זכות לפרוש נימוקיו בכתב תוך 30 ולנמק מדוע אין להגיש כתב אישום נגדו. עיון בסעיף מגלה כי אין מתקיימת על התביעה חובה מנגד לשמוע נימוקיו בעל פה של החשוד, וכי רשאית היא ליתן החלטה אף בלי לשמוע הנאשם  - די בנימוקים בכתב. עולה אם כן, כי המחוקק לא מצא להטיל חובה להזמין הנאשם או בא כוחו להשמיע דבריו ולהציג טיעוניו בעל פה. משמע, המונח "זכות שימוע" בו נעשה שימוש תדיר אינו מדויק.

השאלה העומדת לדיון היא מה נפקות יש למחדל התביעה. בעניין זה אני הולך אחר אלה הסוברים שלא כל מחדל של התביעה באשר לחובתה לפי סעיף 60א לחוק יביא מיידית לבטלות כתב האישום. לעניין זה יפים דברי בית המשפט המחוזי בירושלים:

"ההלכה הפסוקה בדבר הבטלות היחסית מורה, כי במסגרת הביקורת השיפוטית על פגם שנפל בהחלטה, יש להבחין בין שני מישורים: האחד - הפגם עצמו, והשני - תוצאת הפגם, קרי - נפקות הפגם על תוקפה של ההחלטה. נפקות הפגם, לרבות הסעד הניתן על-ידי בית-המשפט, תוכרע על-פי חומרת ההפרה בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה (רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637, עמ' 644). הכלל חל הן על החלטות מנהליות והן על החלטות שיפוטיות (רע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה(4) 673, 685), לרבות על החלטות שניתנו בחוסר סמכות (ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 793, 816). על-פי הדוקטרינה האמורה, פגם בהחלטה מנהלית אינו מחייב את ביטול ההחלטה, ולבית-המשפט יש שיקול-דעת רחב בבואו להכריע בשאלת תוצאות הפגם. עליו לקיים בדיקה עניינית של המקרה לגופו, אגב איזון בין שיקולים, שבמסגרתם תיבחן חומרת הפגם, הרלבנטיות שלו ביחס להחלטה, תכלית ההוראה שהופרה, הנזק או העוול שהסבה ההפרה ומידת הפגיעה באינטרס הציבורי לו תבוטל ההחלטה בגינו (י' זמיר, לעיל, עמ' 680; וכן ראו: ע"פ 1523/05 פלוני ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2006(1) 2813)".

(ע"פ 30541/06, 30542/06, 30544/06, 30545/06 מדינת ישראל נגד יצחק בן אברהם ואח').

אפנה בעניין זה להחלטתו של כב' השופט מודריק בתיק פלילי (מחוזי ת''א) 40131/07 מדינת ישראל נגד רונית בן רובי (פורסם בנבו).

אשר על כן, ככל שאני בוחן המחדל על פי התבחינים דלעיל, אני מוצא כי הפגם יתוקן, או שמא תוקן זה מכבר כמפורט להלן, בכך שהנאשם ישמיע דברו לפני התביעה. רמזתי כי שמא הפגם תוקן, לשון עבר, לפי אשר נטען לפני, ונראה כי אין חולק על כך, שהצדדים באו בדברים במספר הזדמנויות, וכי באי כוח הנאשם עשו והשתדלו לפני התביעה עת פרשו כל הנימוקים כפי טעמיהם להימנע מהגשת כתב האישום או לבטלו.

לפי דברי באת כוח המאשימה, הרי הדברים נשקלו בכובד ראש לא רק על ידה אלא בדרגים מוסמכים אחרים, ולאחר שהם נשקלו הוחלט על ידי המאשימה כי לא תיעתר לבקשת באי כוח הנאשם. הואיל ואיני מטיל ספק ביושרם וביושרתם של נציגי המאשימה, ואני סמוך ובטוח כי אלה שקלו בכובד ראש טוענות באי כוח הנאשם, לרבות הטענות כי המתלונן הוא אשר מחרחר ריב ומדון וכי חלקו באלימות הוא העיקרי, ואף על פי כן, מצאו להמשיך בהליכים, הריני בטוח כי הדברים נשקלו "בלב שלם ונפש חפצה",(ולא  כפי הנהוג לומר במקומותינו בטעות "בלב פתוח ונפש חפצה").

באשר לטענה כי שונים הם פני הדברים עת שוקלת המאשימה בקשת אדם לבטל כתב אישום, עת עומד ותלוי נגדו כתב אישום, לבין מצב בו טרם הוגש כתב אישום, הריני סבור עם כל הכבוד שאין בזה כדי נימוק המבסס בקשת הנאשם.

מחזה נפוץ ושכיח הוא מדי יום ביומו, כמעט, כמו גם על פי הנסיון המצבר בנושא זה, במיוחד ביושבי בדין - ימים רבים -בימי הדיונים המכונים "ימי מוקד פלילי" -  שהתביעה מודיעה לבית המשפט כי לאחר ששקלו טענות הנאשם החליטו לבטל כתב האישום בטרם הקראה. תופעה זו, שהיא שכיחה, כאמור, הינה הוכחה ניצחת כי אין נפקא מינה אם הבקשה באה לאחר הגשת כתב אישום או בטרם הגשתו. חזקה על התביעה כי תשקול שיקולים עניניים ועצם הגשת כתב אישום, לא יהווה מכשול לחזרה ממנו וביטולו. בכל הצניעות אצטט בהסכמה דברי כב' השופט מודריק בהחלטה בעניין רונית בן רובי, הנ''ל באלה הדברים:

"הסנגור טען שיש חשש כבד לתועלת (אפקטיביות) של שימוע מאוחר שעה שכתב האישום נותר תלוי על עומדו. גישה זו - שאמנם נמצא לה עיגון  בפסיקה של בית משפט זה - אינה מקובלת עליי. ההנחה שהגורם האחראי בתביעה לא יוכל לקיים שימוע "בלב שלם ובנפש חפצה" לאחר שגילה דעתו בעצם הגשת כתב האישום, לא ידעתי מה מקורה. רק שופטים הם "מקצועיים" דיים כדי להתעלם מכל מיני גורמים משפיעים (לרבות דעה שהתגבשה בהליכים שונים ובנסיבות שונות)? רק סנגורים הם כלילי שלמות שאין חקר לתבונתם? ואילו התביעה, תהא דרגתה אשר תהא, מרכזת אליה גורמים נעדרי יושרה העשויים בסבירות גבוהה "להינעל" בגישתם המגולמת בכתב האישום שהוגש.

אינני רואה את הדברים כך ובמיוחד אינני מבין מה ההבדל (לעניין "הנעילה") בין ביטול כתב האישום וניהול הליך שימוע ה"משחרר" את גורמי התביעה מן ה"נעילה", לבין ניהול אותו הליך כשכתב האישום תלוי ועומד."

אכן, על הרשות לעמוד בחובתה על פי החוק ולהודיע לחשודים כפי המחויב על פי החוק. אלא שככל שעולה כי הרשות חדלה מתוך טעות בתום לב, ולא משום שרירות לב, וזלזול בחובתה על פי החוק, אזי נראה כי הנטיה תהיה לתקן הפגם על ידי "שימוע בדיעבד".

הואיל וכאמור אני דוחה העתירה לבטל כתב האישום, ממילא לא מצאתי להידרש בהרחבה לשאלה שעלתה אגב אורחא  והיא מה המסגרת של טענת נאשם לפי סעיף 60 א. לחסד''פ. האם היא טענה מקדמית כמשעותה לפי סעיף 149 לחסד''פ, אשר יש ותיכנס תחת כנפי סעיף קטן 3 או סעיף קטן 10 לסעיף זה, או שמא לפני "טענה מקדמית" או טענה לביטול כתב האישום העומדת בפני עצמה. לדעתי, במחדל המאשימה, אין מדובר בפגם או פסול בכתב האישום. כתב האישום נבחן על פי מסגרתו העובדתית ולאו דווקא לנוכח אי קיום חובה המוטלת על הרשות. (גם בעניין זה אפנה בהסכמה לדברי כב' השופט מודריק בהחלטה דלעיל ).

 כמו כן, בדרך כלל, למעט חריגים בהם הרשות נקטה שרירות לב כלפי החשוד או הנאשם ובכוונת מכוון מצאה לשלול ממנו זכותו להציג נימוקיו לאי הגשת כתב אישום נגדו, הרי אין הנושא חוסה תחת כנפי סעיף קטן 10 - ההגנה המכונה "הגנה מן הצדק".

בעניין זה אפנה למצב המשפטי הפרוצדורלי שהיה טרם נחקק סעיף 149 (10) לחסד''פ, עת לא נמצאה מסגרת חוקית להגנה זו, ואף על פי כן, ראו בה דוקטרינה המקימה עילה עצמאית לטענת ביטול כתב אישום ולא ראו בכך, "פגם או פסול בכתב האישום".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ