1. זוהי התנגדות לביצוע שטר, ולהלן עיקר טענות המבקש בתצהירו;
(א) המשיבה נשואה לאחיו של המבקש ושני האחים קיבלו בירושה אדמות מאביהם המנוח.
(ב) אחיו של המבקש הסתבך בעבר בחובות והמבקש נחלץ לעזרתו, ולפי חישובים שערך המבקש חובו של אחיו והמשיבה כלפיו עומד על סך של 214,000$.
(ג) לטענת המבקש הוא ניהל פנקס ובו רשם לאורך השנים את הכספים ששילם לאחיו ובכל אותם שנים הבטיח אחיו, כי בבוא היום כאשר יהיה ביכולתו להשיב את החובות הוא יעשה כן.
(ד) לאחר פטירת האב חילקו האחים את האדמות בכפר תבור, וחרף הבטחת האח שימכור חלקות אדמה כדי להחזיר את החוב, הוא לא עשה כן.
(ה) בחודש ינואר 2010 כשהמבקש היה זקוק לסכום כסף כדי לשלם לעו"ד כדי לעכב הליך מימוש משכון ופינוי מדירתו, הוא פנה לאחיו וביקש ממנו מקדמה על חשבון הכספים שהוא חייב לו ואחיו הפנה אותו לאישתו, היא המשיבה, ואכן המבקש פנה למשיבה שנתנה לו 50,000 ש"ח במזומן.
(ו) מספר ימים לאחר קבלת הכספים התקשרה המשיבה למבקש וביקשה ממנו שימסור לה שיק על סך של 50,000 ש"ח לתאריך 30.07.2010 להבטחת התחשבנות עתידית וכך הוא עשה.
(ז) היה ברור למבקש, לאחיו ולמשיבה, כי מדובר בשיק שלא נועד לפירעון ואף לא שיק לביטחון אלא אסמכתא עתידית להוכחת קבלת הסכום.
(ח) בנוסף טוען המבקש, כי יש לקזז כל סכום מתוך השטר שהמבקש ואישתו חייבים לו והמוערך על ידו בסך של 214,000$.
2. שני הצדדים זומנו בפני לשמיעת ההתנגדות ובמהלכה נחקר המבקש על תצהירו, הוא נשאל אם הכסף שקיבל הוא בבחינת הלוואה, וכך הוא ענה
"זה לא היה הלוואה. אני החזרתי לעצמי כסף שאחי היה חייב לי. מדובר בגיסה שלי אישתו של אחי, אני באתי לאחי וביקשתי ממנו שיעזור לי כי הייתי צריך כסף, זאת מכיוון שבעבר גם אני עזרתי לו...". הוא נשאל לגבי החוב של אחיו, אם יש לו מסמך חתום על ידי האח להוכחת חובו כלפי המבקש, והוא ענה
"הכל היה באמונה. אמי ביקשה שאני אעזור לאמנון מכיוון שהוא לא נשוי ומצבו לא כמו שלי ושל אחותי, הוא כזה ילד של המשפחה. כל פעם שבא אלי ביקש כספים, אמרתי לו אמנון תיקח והוא עבד אצלי", ר' עמ' 1 לפרוטוקול ש' 12-23. הוא נשאל אם יש לו מסמך בכתב, והוא ענה
"יש לי את הפנקס שאני הכנתי עם אחי, אני כתבתי את זה בנוכחותו. זה היה אחרי שנת 1975", ר' עמ' 2 לפרוטוקול ש' 1-2. הוא נשאל מדוע הוא לא רשם על השיק שהוא לביטחון בלבד, והוא ענה מכיוון שמדובר בקרובי משפחה ויש אמון, הוא נשאל גם מדוע לא רשם תאריך פירעון בשיק, והוא ענה שהוא חשב שעד התאריך שנרשם בשיק הוא יספק לגמור את ההתחשבנות עם אחיו, הוא נשאל גם מדוע לא ביטל את השיק, והוא ענה
"איך אני יכול לבטל שיק כשאין לי כסף בחשבון, ידעתי שאין לי כסף בחשבון וגם היא ידעה שאין לי כסף בחשבון, אמרתי לה שלא תפקיד את השיק" ר' עמ' 2 לפרוטוקול ש' 24-25. הוא נשאל אם אכן הוא קיבל הלוואה נוספת של 3,000 ש"ח והוא אישר זאת והוא טען שזה היה לצרוך תשלום פקודת מאסר.
המשיבה הציגה בפני המבקש מסמך שבו הוא מאשר קבלת סך של 50,000 ש"ח במזומן (מש/29) ובחקירתו הוא אישר כי המסמך הזה הוא התחייבות להחזיר את ההלוואה תוך 6 חודשים, אך הוא סייג את אישורו בכך שהדבר היה מותנה שעד תאריך פירעון השיק הוא ישב עם אחיו ויגמור את ההתחשבנות.
3. שני הצדדים סיכמו את טענותיהם בפניי והם חזרו על עיקר גרסאותיהם.
לאחר שעיינתי בתצהיר, בדברי המצהיר ובסיכומי שני הצדדים, הגעתי למסקנה שמדובר בהגנת בדים.
4. הלכה ידועה היא כי די לו למבקש רשות להתגונן שהוא יצביע על הגנה לכאורה נגד התביעה, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתו.
על בית המשפט לברר אם יש בטענותיו של המבקש, אם תוכחנה במשפט, כדי לשמש הגנה בפני התביעה. (ר' לעניין זה:
ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית בע"מ ואח', פ"ד מ"ב(1), 721,722).
שם נקבע, כי בית המשפט יטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית,
אפילו המדובר בהגנה דחוקה.
בשלב זה של הדיון בית המשפט איננו נכנס לשאלת מהימנותם של דברי המצהיר ובית
המשפט יניח כי אמת היא אלא אם יתברר שבפני הנתבע הגנת בדים בלבד. (ר' לעניין
ע"א 1266/91 קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ פ"ד מ"ו(4), 196).