החלטה בתיק ת"ט 18466-12-12

בפני התנגדות לביצוע שטר.

תמצית העובדות הרלוונטיות וטענות המבקשים :

1.      המשיב, האוחז בשטרות, הגיש לביצוע 6 שיקים אשר נמשכו ע"י המבקשת לפקודת חברת יעקב פלדהיים בע"מ והוסבו לבנק.

2.      לטענת מר רובינשטיין בתצהירו, המבקשת הינה חברה העוסקת במכירת ספרים. בין המבקשת לבין חברת יעקב פלדהיים בע"מ היתה מערכת יחסים עסקית רבת שנים, במסגרתה מכרה המבקשת ספרים לחברת יעקב פלדהיים בע"מ לשם הפצתם ומכירתם דרך חנויות פלדהיים השונות וכן, רכשה מחברת פלדהיים ספרים עבורם שילמה. אליבא דמבקש, השיקים נמסרו לחברת פלדהיים ללא חותמת החברה, טענה ממנה חזר ב"כ המבקש בתשובתו מיום 07/01/13 ואשר לטענתו הופיעה בתצהיר בשגגה מאחר ש"המבקשת הגישה מספר תצהירים כמעט זהים בהתנגדויות נוספות ובעניין זה נפלה טעות". יצוין, כי המבקש הגיש תצהיר מעודכן, אשר להגשתו התנגד המשיב.  

בנוסף לאמור טענה המבקשת, כי הסחורה בגינה נמסרו השיקים, לא סופקה, והשיקים נשוא ההתנגדות נמסרו למשיב במרמה ע"י חברת פלדהיים. מכאן, שעסקינן בכשלון תמורה מלא ופגם בקניין.      
כמו כן, בהינתן ובידי המבקשת שיקים של חברת פלדהיים בסכום הגבוה ממיליון ש"ח, אותו אין באפשרותה לגבות לנוכח הליכי פירוק וחדלות פרעון אליהם נקלעה חברת פלדהיים (פר"ק 37931-02-12), עומדת למבקשת זכות קיזוז.           

במסגרת ההתנגדות הוסיפה המבקשת וטענה, כי השיקים נשוא הליכי הביצוע הינם שיקים אשר סחירותם הוגבלה ("שלמו ל"), בהינתן והסחורה טרם סופקה. זאת להבדיל משיקים אחרים שנמסרו בידי חברת פלדהיים עבור סחורה שסופקה, שעבירותם לא הוגבלה ("שלמו לפקודת"). הבנק, לטענת המבקשים, קיבל לידיו את השיקים בחוסר תום לב, ביודעו שסחירותם הוגבלה. יוער, כי הטענה האמורה נטענה במסגרת ההתנגדות ולא הועלתה במסגרת תצהיר המבקש, לטענת ב"כ המבקש מדובר כאמור בשגגה, לנוכח הגשת התצהיר בתמיכה למספר התנגדויות.          

3.      המשיב דחה את הנטען ע"י המבקשים. כנטען ע"י הבנק, הטענה לכשלון תמורה אינה רלוונטית כלפיו, שכן המדובר באוחז כשורה בשיקים. לגישת הבנק, גם הטענות להגבלת סחירות השיקים דינן להדחות. לטענתו, המבקשת נבנית על הכיתוב המודפס על גבי השיקים: "שלמו ל". בכיתוב זה, שנעשה בדפוס המקורי של השיק, אין כדי להעיד כלל על כוונת המבקשת להגביל את עבירותם של השיקים. 

דיון

4.      תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), קובעת את שלהלן:

" בית משפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".

5.      הלכה פסוקה היא, כי די שהמבקש יראה כי קיימת בבקשתו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שההתנגדות תתקבל. בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, סיכמה כב' השופטת ארבל את מטרתו של ההליך בקובעה:

" מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (עניין אלפי) (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400)" (פורסם בנבו ביום 01/05/06).

1.      כאמור, בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית, אפילו אם המדובר בהגנה דחוקה (ע"א 169/82 כץ נ' מלינה בע"מ, פ"ד לט (1), 511, 518; ע"א 153/66 בית וגן הרצליה בע"מ נ' בנק הפועל המזרחי, פ"ד כ(3) 515, 518). בשלב הדיון בבקשה אין בית המשפט צריך להשתכנע שהטענות בתצהיר נכונות הן, אלא עליו לצאת מנקודת ההנחה שיש אמת בדברי המבקש (ע"א 544/81, 604 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים תיכון בע"מ, פ"ד ל"ו(3) 518, 521; ע"א 575/76 עזבון יעקב דוביצקי נ. אהרון דוביצקי, פ"ד ל"א(3) 197, 201).ב        

במעמד הדיון טען ב"כ המשיב, כי "אין פה ראיות", אך כידוע, אין בודקים בשלב זה כיצד תצליח המבקשת להוכיח את הגנתה ואין בודקים את טיב ראיותיה (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ; ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ).

6.      נתבע המבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שטרית שהוגשה ע"י האוחז בשטר, די לו שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעימו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקנין בשטר וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר (ע"א 218/66 יעקב חביה ואח' נ' לוי גליק, פ"ד כ(4) 63, 67).  היקף הברור הנדרש במסגרת התנגדות לביצוע שטר מוגבל לשאלה האם הראה המבקש הגנה לכאורה בה יכול היה להתגונן בפני תביעתו של הנפרע.
המשיב מוחזק אומנם לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות כאוחז כשורה, אלא שאם יוכיח המבקש את טענת ההגנה שלו, ובשלב זה מניחים כי יוכל להוכיח את האמור בתצהירו, מוטל על המשיב, האוחז, להוכיח כי לאחר שגובשה טענת ההגנה ניתן בעד השטר ערך בתום לב.