ת"ד
בית המשפט לתעבורה חיפה
|
1384-08-09
05/02/2013
|
בפני השופט:
שלמה בנג'ו
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
נסים פלאח
|
| החלטה |
בפני בקשה לביטול פסק דין. בבקשה מבקש הנאשם לבטל את פסק דין שניתן בהעדרו ביום 01.06.10.
אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הנאשם בעבירת תעבורה הובהרו ברע"פ 9142/01
סוראיה נגד מדינת ישראל, נ"ז(6) 793, 803, שם נקבע:
"אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחסד"פ. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו...".
שיהוי - הנאשם זומן כדין למשפטו ומוחזק כמי שיודע את קיומו של המשפט נגדו ולמרות זאת בקשה זו הוגשה בשינוי ניכר כשאין בצידה טעמים ממשיים מניחים את הדעת המנמקים את פשר השיהוי הרב שבהגשתה. הנאשם לא הראה סיבה ממשית שמנעה ממנו במשך כמעט שלוש שנים מלהגיש בקשה זו. די בשיהוי הרב כדי להביא לדחיית הבקשה.
זאת ועוד, לא מתקיימים העילות הקבועות בסעיף 130 (ח) לחסד"פ לביטול פסק הדין:
היעדר ההתייצבות- אין מחלוקת כי הוגשה בקשת דחייה בבוקר הדיון וכי הבקשה לא נדונה כלל על ידי בית המשפט, ונשאלת השאלה האם זכאי מגיש בקשת דחייה שלא להתייצב לדיון כאשר בקשתו טרם נתבררה ואדגיש כי לא מדובר בבקשה שהוגשה מבעוד מועד, אלא בבוקר הדיון.
הכלל הוא כי כל עוד לא התקבלה החלטה בבקשה, חייב הנאשם לראות בה כבקשה שנדחתה ועליו להתייצב לדיון. בנוסף, חובה היה על ב"כ הנאשם להתייצב או לפחות לדאוג כי הנאשם יתייצב בעצמו ויבהיר כי ב"כ לא יוכל להגיע ולבקש בעל פה את דחיית הדיון. מדובר בהלכה של ביהמ"ש העליון ראו פס"ד מיום 28/03/12, כב' השופט ג'ובראן, ברע"פ 2521/12
נג'אר נ' מדינת ישראל וגם רע"פ 1464/12
שלומי אברהם נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 14/03/12.
לאור האמור לעיל, סבורני כי המקרה שלפנינו אינו מצדיק אי התייצבות המבקש לדיון.
באשר לחשש לעיוות דין - הנאשם לא הוכיח כי קיים חשש לעיוות דין. על פי הפסיקה על הנאשם להראות, תוך שימוש באסמכתאות, כי לו נוהל ההליך הייתה התוצאה שונה מבחינתו. אין בבקשה התייחסות כלשהי לסיכויי הגנה או לראיות.
לעניין טענת הנאשם כי נודע לו על הפסילה רק 22.1.13, אציין כי אי ידיעה אינה פוטרת את הנאשם מאחריותו. הנאשם לא רק שלא התייצב לדיון שהתקיים ביום 1.6.10, אלא גם לא טרח לברר האם בקשת הדחייה התקבלה או שלאו, ואם לאו מה הכריע בית המשפט בעניינו. לנאשם לקח כמעט שלוש שנים לגלות את ההכרעה שניתנה דאז בעניינו וזאת חרף העובדה שנעצר על ידי משטרת ישראל כי אלמלא היה נתפס היה ממשיך בשגרת חייו וזאת תוך התעלמות בוטה וזלזול כלפי בית המשפט וסמכותו. לנאשם, כאמור, היו כמעט שלוש שנים לברר מה הוכרע בעניינו ומשם שלא עשה כן, אל לו לבוא כעת בטרוניה כלפי בית המשפט ולטעון כי עוות דינו.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ג, 05 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.