החלטה בתיק ת"א 9671-07-11

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובע כתוצאה מתאונה, ועקב כך נגרמו לו נזקי גוף.

2. על פי כתב התביעה, ביום 9.10.09 עת ביקש להניע את האופנוע מ.ר. 3525268 (להלן: "האופנוע") למטרות נסיעה, נוצרה התלקחות בנזין אשר גרמה לו לכוויות קשות. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים איכילוב שם אובחן כי הוא סובל מחבלות בכל חלקי גופו ובעיקר מכוויות בפנים, בצוואר וביד שמאל.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי אירוע התאונה לא התרחש כנטען ועל כן היא מתכחשת לתאונה.

4. על פי החלטת בית המשפט מיום 18.9.11 התובע נדרש להגיש תצהיר נסיבות. ביום 5.12.11 פוצל הדיון והתובע הוזמן לחקירה על תצהיר הנסיבות שהגיש. הצדדים הגישו סיכומיהם ועל כן הפסקאות שלהלן יעסקו אך בשאלת החבות.

5. התובע נחקר על תצהיר הנסיבות, כמו כן הוגש תיעוד רפואי, עדות התובע במשטרה ותעודת חדר המיון המקורית.

טענות התובע :

6. התובע טוען כי יש לקבל את גרסתו ומפנה לתמונות שהוגשו בדבר נזקי הגוף וכן לתמונות האופנוע והעץ השרוף. כמו כן טוען כי עדותו הייתה מהימנה. למען הבהירות מוסיף בסיכומיו כי האופנוע מונע באמצעות רגלית הממוקמת בחלקו הימני של האופנוע או באמצעות רגל שמאל כאשר הרוכב עומד לצדו הימני של האופנוע או ברגל ימין כאשר הרוכב יושב על גבי האופנוע. בסיכומיו מוסיף התובע כי לאחר התאונה הוא זרק את האופנוע על הרצפה ומיהר לכבות את גופו ולאחר מכן מיהר לכבות את האופנוע ואת העץ שנדלק שהיה בסמוך לאופנוע. אביו הגיע זמן קצר לאחר קרות המקרה ופינה התובע לבית החולים איכילוב. 

7. התובע טוען כי הוא נפגע כתוצאה משימוש שעשה באופנוע למטרת נסיעה . התובע מפנה לפסק דין ת"א (שלום ת"א) 1623/92 סוויד נגד לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ, שם קבע בית המשפט כי יש לראות בהתנעה כחלק מתהליך הנסיעה ועל כן יש לראותו כשימוש ברכב המנועי. לחילופין, טוען התובע כי השריפה פרצה כתוצאה מהתלקחות רכיב הדלק באופנוע, רכיב אשר חיוני לנסיעתו ועל כן יש לראות המאורע כתאונת דרכים.

8. התובע מפנה גם למסמך מיום 20.10.09 שנערך בר"מ 2 ששם נכתב כי נכווה מאש גלויה בעת ניקוי אופנוע. התובע טוען כי הפוליסה הונפקה מיום 1.10.09 ועד ליום 30.9.10 ועל כן היה כיסוי ביטוחי לקרות התאונה.

טענות הנתבעת :

9. הנתבעת טוענת כי התאונה כלל לא התרחשה. הנתבעת מפנה את בית המשפט לעובדה כי מדובר בעדות יחיד של התובע. התובע לא הזמין את אביו למתן עדות למרות שהוא הגיע ראשון למקום האירוע ואף פינה אותו לבית החולים. התובע לא הציג ראיות פיסיות כגון הקסדה שהרצועה שלה נשרפה או לפחות תמונתו של האופנוע המושבת בביתו כיום.

10. הנתבעת סבורה כי במסמך הרפואי הראשון, דהיינו טופס חדר המיון נעדר כל אזכור למעורבות של אופנוע ורק במסמכים מאוחרים מטעם ר"מ 2 אוזכר מעורבות האופנוע. ובכל מקרה הנתבעת טוענת כי שריפה כתוצאה מניקוי האופנוע אינה מהווה תאונת דרכים.

11. הנתבעת מצביעה על העובדה כי התובע רכש אופנוע חדש ולא מכר את האופנוע הישן,  על חוסר שיתוף הפעולה של התובע עם החוקר מטעמה ועל סירובו להיבדק בפוליגרף . על העובדה כי התובע פנה לדווח במשטרת ישראל שלושה שבועות לאחר האירוע ועל כן מבקשת לדחות התביעה.

תצהיר נסיבות התאונה :

12. התובע הצהיר כי ביום 9.10.09, בשעות אחר הצהריים לאחר שחזר משירותו הצבאי, ניקה את האופנוע שבבעלותו. מדובר באופנוע שטח ולאחר תום הניקוי ביקש לרכב עליו אולם תוך כדי ניסיון הנעתו ניצות האופנוע ולהבה שעלתה מאזור המנוע ומיכל הדלק שמעליו נאחזה בפניו ובזרוע השמאלית ובחזה. מיד לאחר הדליקה רץ לעבר ברז שהיה ממוקם בסמוך וכיבה עצמו.

13. התובע הצהיר כי אביו שהגיע מיד לארח שנודע לו על האירוע, פינה אותו לבית החולים איכילוב שם נבדק ושוחרר לביתו. לאחר התאונה סופח לר"מ 2 בצריפין, הובא בפני ועדה רפואית מטעם הצבא אשר קבעה כי יש מקום להוריד את הפרופיל שלו מ-97 ל-64 למשך חצי שנה וכן הורתה לו להימנע מחשיפה לשמש לתקופה בת שנה.

חקירת התובע :

14. התובע העיד כי הוא כיום משרת קבע בצבא. בזמן התאונה היה חייל בשירות סדיר. התאונה התרחש בחנייה של ביתו, כאשר ניקה את האופנוע. לאחר שסיים עלה על האופנוע כדי לרכב עליו, חבש חצי קסדה על ראשו, ניסה להניע אותו בתחילה לא הצליח ובסופו של דבר הניע. פתאום היה פיצוץ ולהבה עלתה עד לפניו. נשרפו לו החולצה והאש הגיעה עד הקסדה אך היא לא נשרפה מלבד הרצועה בה. הקסדה מצויה בביתו החולצה נשרפה כליל וגם חלק מהמכנסיים שלבש ועץ שהיה בסמוך למקום. האופנוע עצמו נשרף.

15. התובע העיד כי חוקר הגיע אליו הביתה וביקש לדבר אתו והוא לא היה מעוניין לדבר עם החוקר . התובע העיד כי הוא היה לבדו עת התאונה התרחשה. החוקר לא ביקש לראות את הקסדה השרופה החולצה כבר נזרקה לאשפה וממילא התובע לא זכר אם החוקר ביקש לראות אותה. החוקר הגיע זמן רב לאחר התרחשות התאונה והתובע זרק את החולצה יום לאחר התאונה וגם את המכנסיים. לא חשב לשמור את פרטי הלבוש כהוכחה.