1. בפניי בקשת הנתבעים לעיכוב ביצועו של פסק דיני מיום 16.12.12, בו קבעתי כי חוזה למכירת משק בוטל כדין ע"י התובעים, וחייבתי את הנתבעים להשיב לידי התובעים את המשק, ואת התובעים חייבתי להשיב לנתבעים את הסכומים ששולמו על ידם.
בבקשה נטען כי סיכויי ההצלחה של הנתבעים בערעור הינם טובים ביותר; וכי מדובר בפס"ד להשבת מקרקעין, כולל משק חקלאי ובית מגורים, ואם לא יעוכב פסה"ד עלול להיגרם לנתבעים נזק בלתי הפיך.
2. בתגובה התובעים לבקשה נטען כי לבקשה לא צורף תצהיר, כי סיכויי הערעור הם קלושים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעים, או לכל הפחות הוא מאוזן, ועל כן יש לדחות את הבקשה. בין היתר נטען בתגובה, כי התובעת גייסה כבר את מלוא הסכום הנדרש להשבה לנתבעים (כ-1.7 מליון ש"ח) באמצעות הלוואות שנטלה מבני משפחה, אותן היא מתכוונת לסלק באמצעות משכנתא שתירשם על הזכויות במשק, אולם לא ניתן לרשום משכנתא כאמור, כל עוד לא בוצע פסק הדין.
3. בתגובה לכך משיבים הנתבעים, כי דווקא תגובת התובעת מטה את מאזן הנוחות לטובתם, הואיל והוכח, מפי התובעת עצמה, כי בכוונתה לשעבד את המשק במשכנתא.
4. כידוע, עיכוב ביצועו של פסק דין יינתן בהתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, כך שאם יבוצע פסק הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של דבר, יהיה קשה להחזיר את המצב לקדמותו (ע"א 5114/12 מגדל חב' לביטוח נ' רג'יא, בפיסקה 5). ציינתי כי אלה תנאים מצטברים, אך, "כמובן, משוכות אלה אינן "מצטברות" במובן הקלאסי. ברגיל, ככל שצולח המבקש אחת מהן באופן מובהק, כך קטן הצורך בעמידה במשוכה השניה" (ע"א 1734/12 פרנקל נ' עמנואל, בפיסקה 4).
5. בענייננו נראה לי לעניות דעתי כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. מאידך גיסא, שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים (הנתבעים). מדובר כאמור בפס"ד לפינוי והשבת החזקה בנכס מקרקעין לידי התובעים. "העילה העיקרית העלולה להניע את בית המשפט לעכב את הביצוע היא, שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין, יהא זה מן הנמנע - או קשה מאד - להשיב את המצב לקדמתו. מטעם זה נוהגים בתי המשפט להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע של צו פינוי כמעט כדבר שבשיגרה, שאם יפונה המבקש ולאחר מכן יזכה בערעורו, קרוב וודאי שהנכס יהא כבר תפוס בידי אדם אחר, והוא לא יוכל לחזור אליו" (ד"ר י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהד' 7, 1995, בעמ' 859).
6. במקרה דנן, מדובר בפס"ד להשבת מקרקעין, הכוללים בית מגורים ומשק חקלאי (ובנם של המבקשים ובני משפחתו גרים שם). המשק כולל כ-600 ראשי בקר וברור שהעברתם למקום חלופי היא דבר מורכב ויקר. אולם העיקר הוא, כפי שעולה מתגובת המשיבים לבקשה, כי בכוונת המשיבה (התובעת) לגייס כספים באמצעות משכנתא שתירשם על הזכויות במשק. במצב דברים זה, צודקים המבקשים בטענתם כי יהיה זה מן הנמנע - או קשה מאד - להשיב המצב לקדמותו, אם יזכו בערעור. רישום משכנתא על הנכס משמעותו - קיומה של אפשרות מימוש המשכנתא ומכירת הנכס לצד שלישי. וגם אם לא כך - ברור שאין לקבל מצב, שאם הנתבעים יזכו בסופו של דבר בערעורם, יוחזר הנכס לרשותם כשהוא משועבד במשכנתא.
7. באשר לטענת התובעת כי היא נתונה עד היום להליכי גביה של שלטונות המס, לא ברור לי מדוע, שכן, בפסה"ד נקבע כי החוזה בוטל כדין, ולעניות דעתי, מרגע שבוטלה העיסקה, ממילא מתבטלים כל חיובי המס הנובעים ממנה.
8. לאור האמור לעיל אני מורה על עיכוב ביצועו של אותו חלק בפסה"ד אשר בו חייבתי את הנתבעים להשיב לתובעים את המשק (כולל בית המגורים והמשק החקלאי), עד להכרעה בערעור.
9. התובעים אמנם לא ביקשו עיכוב ביצוע של תשלומי ההשבה, המוטלים עליהם, אך מובן מאליו הוא, שאין הם חייבים לבצע את ההשבה, כל עוד קיים עיכוב ביצוע ביחס להחזרת המשק, כאמור לעיל.
התובעת אינה עומדת בסיכון של הפרת התחייבויותיה כלפי המלווים שלה, כטענתה, שכן, הכסף לעת עתה נשאר בידיה, ולכן יכולה היא, אם רצונה בכך, לפרוע כבר עתה באמצעות הכסף הזה את ההלוואות לאותם מלווים.
אפשרות אחרת: התובעים רשאים, אם רצונם בכך, להפקיד את סכום ההשבה בקופת ביהמ"ש, ובכך יעצרו את הצטברות ההצמדה והריבית.
ניתנה היום, י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשגר החלטה זו אל הצדדים.