החלטה בתיק ת"א 905-06-11

1.         בפניי בקשה של הנתבעים להתיר להם לצרף את שומת המס שהוציא פקיד השומה בטבריה בגין עסקת המכר נשוא התביעה.

2.         התובעת בתגובתה התנגדה בתוקף לבקשה.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות ואלה נימוקיי:

א.         הבקשה אינה מנומקת ולא נתמכה בתצהיר אשר יסביר את חשיבות הראיה הנוספת אותה מבקשים לצרף.

ב.         הנתבעים פעלו בניגוד להלכה הפסוקה אשר קובעת כי צד החפץ לצרף ראיה, חייב להגיש בקשה מתאימה, ורק אם בית המשפט יתיר לו לצרף את הראיה, הוא יכול להגישה לתיק בית המשפט ולהסתמך עליה (ראה ע"א 8021/03 משה אלישע ואח' נ. יוסף אלישע, פ"ד נט(3) 337 בעמ' 343, וכן ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ ואח' נ. אברמוביץ אבנר ואח' (פורסם בנבו וניתן ביום 06/08/06). לפני שהוגשה הבקשה הנוכחית ולפני שניתנה רשות להגיש את שומת המס, טענו הנתבעים בסעיף 9 לסיכומיהם כי מיסוי מקרקעין העניק שומת מס בגין עסקת מקרקעין זו, תוך קביעה כי מלוא סכום התמורה בסך של 2,380,000 ש"ח הינו סכום התמורה החייב במס שבח. המדובר בהתנהגות לא ראויה ומטעם זה בלבד דינה של הבקשה להידחות.

ג.          משקלה של השומה שצירופה מבוקש, אינו מהותי לצורך ההכרעה בתביעה הנדונה. הצדדים להסכם המכר הם אלה שקבעו את המחיר עבור הקרקע, והשומה אינה חלק מהסכמות אלה. פקיד מיסוי מקרקעין המטפל בעסקה אינו עושה את מלאכתם של הצדדים להסכם, תפקידו מתבטא אך ורק בקביעת השומה לצורך קביעת גובה המס, כאשר קביעה זו אינה סופית, ולצדדים שמורה הזכות להגיש השגה על השומה, אף על ההשגה שמורה הזכות להם להגיש ערר. 

למעלה מן הנדרש, יצויין כי ב"כ הנתבעים מבקש בבקשה הנדונה לא רק לצרף את השומה, אלא הוא מבקש להתיר לצדדים להתייחס לראיה זו בסיכומיהם. סיכומי הצדדים כבר הוגשו ובית המשפט שוקד בימים על  כתיבת פסק הדין. אינני רואה כל הצדקה בנסיבות העניין לפתוח את ההליך מחדש, בפרט שהתובעת הגישה כראיה מטעמה את ההצהרה למיסוי מקרקעין ואם ההצהרה מטעם הנתבעים למיסוי מקרקעין הייתה חשובה להם, לא הייתה כל מניעה מצידם להגישה, אולם הם נמנעו מלעשות זאת ואין להם להלין אלא על עצמם.

ד.         אציין כי עו"ד סולומון העיד בחקירתו הנגדית, כי נפגש עם מר ברזני, המפקח מטעם מיסוי מקרקעין, הסביר לו כי קיימת הפרדה בין מחיר הקרקע לבין שירותים נוספים, ויצא מהפגישה בסיכום שיעביר למפקח מכתב בו פירוט של אותם שירותים נוספים שהם שירותי ייעוץ, תכנון וכו', וכן יעביר לו התחייבות של הנתבע מס' 1 אברהם אזולאי (להלן: "אזולאי"), לדווח על העסקה של השירותים הנוספים למס הכנסה. עו"ד יואב סולומון דיבר עם עו"ד משה אזולאי, אשר היה ב"כ של אזולאי, ושלח לו מסרונים, אולם לא קיבל את ההתחייבות של אזולאי למס הכנסה. הוסיף, כי אם הייתה נוצרת התחייבות כזו, המפקח היה מאשר את השומה (עמ' 19 לפרוט' שורות 24 - 32).

נראה לי ומבלי להכריע בדבר - בהעדר כל ראיה אחרת מטעם הנתבעים - השומה שצירופה מתבקש אין לה משקל מהותי בנסיבות העניין, שכן שומה זו  כללה בתוכה את רכיב השירותים התכנוניים הנוספים, מאחר ואזולאי נמנע מלחתום על ההתחייבות לה התייחס עו"ד סולומון בעדותו. מכל מקום, שומה זו אינה יכולה לשפוך אור על ההסכמות להן הגיעו הצדדים עת חתימת הסכם המכר, וכן על המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים ולשאלה אם ההפרדה שנעשתה בהסכם המכר לשני חלקים, האחד לעניין שווי הקרקע והשני לעניין השירותים ההנדסיים, הייתה מלאכותית או שהחלוקה לשני חלקים הייתה אמיתית ושיקפה את כוונת הצדדים להסכם המכר. 

4.         בהינתן כל האמור, הנני מורה על דחיית הבקשה.

5.         ההוצאות של הליך זה יישקלו עם מתן פסק הדין.

6.         המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ג, 17 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.