החלטה בתיק ת"א 8132-07-10 - פסקדין

1. בפניי בקשה של הנתבעים לביטול הרחבת צו עיקול ולעיון מחדש בצו העיקול המקורי.

2. עסקינן בתביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבעים לתשלום סך של 11,175,696 ש"ח. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים רכשו מהתובעת חממות והתחייבו לשלם לה את תמורתן, מיד לאחר שיקבלו תשלום מהלקוחות באפריקה אצלם הותקנו החממות. התובעת טוענת כי לימים נודע לה שהנתבעים גבו את התשלום מהלקוחות, אך התמורה הוברחה מחוץ לישראל מבלי לשלם לתובעת את המגיע לה.

3. ביום 12.7.2010 ניתן צו עיקול במעמד צד אחד על נכסי הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת"). ביום 2.9.2010, לאחר שהצו המקורי לא תפס דבר, ניתן צו להרחבת העיקול הזמני כך שהוא יחול על נכסי הנתבעת אצל מחזיקים נוספים.

4. הנתבעת לא ביקשה את ביטול העיקול במועד הקבוע בתקנות. לימים, היא ביקשה להאריך לה את המועד לעשות כן, אלא שביום 22.11.2010 נדחתה הבקשה, שכן צו העיקול המקורי נמסר לנתבעת עוד ביום 18.7.2010 והמועד האחרון להגשת בקשה לבטלו חלף ביום 10.10.2010.

5. ביום 8.3.2011 הורחב העיקול פעם נוספת, לנוכח העובדה ששוב לא עלה בידי התובעת לעקל נכסים כלשהם של הנתבעת. זו הפעם, צלחה פעולת העיקול, שכן עלה בידי התובעת לעקל כספים המגיעים לנתבעת מרשויות המס.

6. בעקבות ההרחבה הנוספת, הוגשה הבקשה שבפניי.

7. הנתבעים טוענים כי בדיקה שערכו בהנהלת החשבונות של הנתבעת מגלה כי התובעת קיבלה את כל המגיע לה מאותו לקוח שלגביו טענה התובעת כי ההכנסות ממנו הועלמו ממנה.  זאת ועוד, הנתבעת היא שזכאית לקבל כספים מהתובעת שכן החממות שמכרה ללקוח, נרכשו בכלל מספקים אחרים ולא מהתובעת, ואילו החממות שמכרה התובעת, התעקמו והיה צורך להוציא סכומי עתק כדי לתקנן. הטלת עיקול ברשויות המס תשתק את פעיולתה של הנתבעת שכן היא לא תוכל לתקן את החממות הפגומות והלקוחות לא ישלמו לה את התמורה בגינן. כמו כן, הכספים שעוקלו שייכים בכלל ללקוחותיה של הנתבעת ולא לנתבעת עצמה.

8. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה, על שני חלקיה, להדחות, וכי יש להותיר את צו העיקול הזמני, על הרחבותיו השונות, על כנו.

9. ראשית לכל, כבר נפסק כי הרחבתו של צו עיקול קיים אינה נחשבת כהטלת עיקול חדש לענין המועדים להגשת בקשה לביטול. על כן, במסגרת בקשה לביטולו של צו להרחבת עיקול, לא ניתן לטעון טענות שנועדו לתקוף את עצם הטלתו של העיקול. ראה את החלטתו של כב' השופט א' רובינשטיין בענין רע"א 6520/05 Kirkham נ' אלבני (פורסם במאגר משפטי):

" העיקול הזמני המקורי הוטל ב-4.5.04. המבקשים לא ביקשו ביטולו של הצו, כפי שיכלו בהתאם לתקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. הבקשה נשוא ההליך דנא הוגשה על-ידי המשיבה 1 ב-3.11.04, ועניינה הרחבת העיקול לנכסים נוספים של המבקשים ... בית המשפט נעתר לכך. המבקשים עתרו ביום 9.11.04 לביטול ההרחבה ואף לצמצום הצו שהוטל מלכתחילה, ונימקו זאת בכך שהבטוחה - הנכס נשוא העיסקה, שלגביו רשומה המשכנתא - עולה בערכה על סכום התביעה, ואין חשש להכבדה על ביצועו של פסק הדין. ... באשר למועד, הרשם המלומד סבר כי בקשת המבקשים הוגשה באיחור, ואף השופטת בגדרי הערעור סברה כי אין העניין נקי מספקות (זאת מעבר להגשתו של הערעור עצמו באיחור). דומני שיש לפצל את ההתיחסות לעניין מועד הגשתה של הבקשה בין חלק הבקשה הקשור בעיקול המקורי, שלגביו בוודאי הוגשה בקשתם של המבקשים  באיחור, ובין החלק הקשור בהרחבה, שלגביו אין הדבר כן. לא אוכל לקבל את טענת המבקשים, כי בקשת "הרחבה" באשר לעיקול שלא הוגשה לגביו בקשת ביטול במועדה (תוך 30 יום, לפי תקנה 367(ג)), פותחת מחדש את העיקול כולו; "הזדמנות חגיגית" זו לא לכך נוצרה, משלא הוגשה במועדה  בקשה לביטול צו העיקול שניתן במעמד צד אחד, אין בקשה ל"הרחבה" על-ידי מטיל העיקול פותחת את העיקול מחדש." (ההדגשה אינה במקור).

ראה גם את החלטתי בת"א 33154-04-10 S.H.G GOLDEN & SILVER LTD נ' סינבטי (פורסמה באתר משפטי):

" אכן, משהורחב העיקול המקורי, שמורה לנתבע הזכות לבטל את צו ההרחבה, אך במה דברים אמורים- בעניינים הנוגעים אך ורק לצורך בהרחבת העיקול, ולא בתקיפה של צו העיקול המקורי. כך למשל, אם הנתבע היה מראה שההרחבה כלל אינה נדרשת משום שבמסגרת העיקול המקורי נתפסו נכסים בשווי המכסה את סכום התביעה, הרי שניתן היה להיזקק לבקשה לביטול ההרחבה. בעניינו, לא זה המצב. אין חולק על העובדה שלא עלה בידי התובעת לתפוס דבר במסגרת העיקול המקורי, ומכאן שההרחבה אינה אלא ביצוע של צו העיקול המקורי, אצל מחזיק חדש. עיון בבקשת הביטול מגלה כי אין בפיו של הנתבע כל טענות שעניינן צדקת ההרחבה, להבדיל מטענות לגופו של ענין נגד צו העיקול המקורי, שלדידו, לא היה מקום לתיתו בהעדר ראיות לכאורה. אלו הן טענות לגופו של ענין נגד העיקול המקורי, ולא טענות נגד עצם הרחבתו והחלתו על מחזיק נוסף. המועד להעלאתן של טענות אלה- הוחמץ זה מכבר, כפי שהראיתי קודם."

10. במקרה דנן, אין בפיה של הנתבעת טענות שעניינן צדקת ההרחבה, להבדיל מטענות נגד צדקת העיקול. את המועד להעלאת טענות בענין צדקתו של העיקול- הנתבעת החמיצה זה מכבר, לאחר שעוד ביום 22.11.2010, נדחתה בקשתה להארכת מועד בענין זה.

11. על כן, יש לדחות את הבקשה לביטול הרחבתו של העיקול הזמני.

12. גם דינה של הבקשה לעיון מחדש בעיקול המקורי- דינה להדחות.

אכן, לפי תקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ניתן לעיין מחדש בצו זמני שניתן, כולל עיקול, אם בית המשפט ראה " כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו" או אם " מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו".

יחד עם זאת, במקרה דנן לא חל כל שינוי בנסיבות, מעבר לעובדה שזו הפעם עלה בידי התובעת לתפוס נכסים של הנתבעת שניתן לעקלם, להבדיל מהפעמים הקודמות, בהם לא העלה העיקול הזמני דבר. לא זהו שינוי הנסיבות אליו מכוונת תקנה 368(א). כפי שציינתי בפרשת ת"א 33154-04-10 סינבטי   הנ"ל:

" גם מן הבחינה המהותית, לא חל כל שינוי נסיבות שמצדיק עיון חוזר בהחלטה המקורית. העובדות כולן היו ידועות לנתבע עוד ביום הטלת העיקול, ולא השתנה דבר, מלבד העובדה שצו העיקול המקורי לא תפס דבר, ורק צו ההרחבה העלה דבר מה בחכתה של התובעת. בענין זה מקובלת עליי עמדתו של ב"כ התובעת לפיה לא זה שינוי הנסיבות אליו מכוונת תקנה 368. אני סבור כי שינוי הנסיבות שבו עוסקת תקנה 368 הוא שינוי נסיבות בנוגע לעילת התביעה,  או בנוגע למאזן הנוחות, או בנוגע לשאלת ההכבדה. לעומת זאת, העובדה המקרית שהעיקול הראשון לא העלה דבר, שכן הנכס שעוקל כעת במסגרת צו ההרחבה בא לעולם רק לאחרונה, אינה מהווה שינוי נסיבות אופרטיבי לענין תקנה 368. אין זה מתקבל על הדעת שהשאלה המקרית האם העיקול תפס או לא תפס נכס כלשהו, היא שתהווה בסיס לעיון מחדש בהחלטה להטיל עיקול. מכאן שנתבע, הסבור כי לא היתה הצדקה להטיל עיקול על נכסיו, יתכבד ויגיש בקשה לביטול בתוך 30 יום, ולא רק לאחר שבמועד מאוחר הרבה יותר צלחו מאמצי העיקול בעקבות גילויו של נכס נוסף."

13. בעניננו, העובדות כולן היו בידיעתה של הנתבעת עוד בזמן שהוטל העיקול המקורי, שהרי מדובר בעובדות המבוססות על ספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת עצמה, החל מחודש ינואר 2007 ועד ליום 15.7.2010 (ראה ס' 57 לבקשה). לא מדובר בשינוי נסיבות או בגילויין של עובדות חדשות. אין איפוא כל הסבר מניח את הדעת מדוע הנסיון לתקוף את העיקול נעשה רק עתה, תשעה חודשים לאחר שהוטל לראשונה. יצויין גם כי עוד ביום 8.12.2010 הגישה הנתבעת תביעה שכנגד ובגדרה שטחה את כל טענותיה נגד התובעת, אך משום מה, הבקשה הנוכחית הוגשה רק ביום 11.4.2011.