החלטה בתיק ת"א 61213-05-13

בפניי בקשה לפטור מאגרה.

לטענת ב"כ המבקשים, המבקשים הנם תושבי שטחים, המבקשת 2 הנה עקרת בית, ואילו המבקש 1 עבד בישראל עד אשר נשלל ממנו היתר הכניסה שאיפשר לו לעבוד בישראל. לדבריו, מלבד עבודה זו, אין למבקשים כל מקור הכנסה אחר. לטענתו, תביעת המבקשים הנה נזיקית וזאת לאחר שבנם נהרג על ידי כוחות צה"ל, ועל פי תקנות סדר הדין האזרחי, בתביעת פיצויים ההוצאות תמיד מוטלות על הנתבע. לדבריו, המשיב הודה בהריגת בנם, ותביעה הזו מקורה בהתעלמותו של המשיב מרצונם של המבקשים, לסגור את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט. בתצהיר שצורף בתמיכה ציין המבקש שהוא מובטל, וכי הוא מקבל עזרה מאנשים בכפר עד לסיום הטיפול ברישיון העבודה שנשלל ממנו, ללא סיבה מוצדקת.

לטענת ב"כ המשיב, בקשת הפטור חסרה במסמכים ובפרטים מהותיים על פי התקנות והפסיקה ולא הוכח כלל, העדר יכולתם הכלכלית של המבקשים לשלם את האגרה. לדבריו, הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש 1 בלבד, המעיד על עצמו, ושאינו מגלה דבר אודות השתכרותה של המבקשת 2. לטענתו, מלבד הטענה בבקשה כי המבקשת 2 היא עקרת בית, טענה שלא גובתה בתצהיר, לא ידוע דבר אודות נכסיה או אפשרויותיה בגיוס הסכום הדרוש. כמו כן, המבקשים אף לא צירפו אישורים המעידים על העדרם או קיומם של תכניות חסכון, קופות גמל, ביטוח חיים וכו'. בנוסף, לא צירפו המבקשים תלושי שכר, תדפיסי כרטיסי אשראי, חשבונות בנק מששת החודשים האחרונים, ולא פירטו את הוצאות אחזקת ביתם. ב"כ המשיב הוסיף כי נוכח העובדה שהמבקשים הצהירו כי נעזרו כספית בחבריהם מהכפר, ומן הראוי הוא שייעזרו בהם גם עתה, בתשלום האגרה. לעניין העילה, נטען כי אף על פי שהחייל שפגע בבנם, הודה במסגרת הסדר טיעון והורשע בבית הדין הצבאי בעבירת גרימת מוות ברשלנות, תובעים המבקשים סכום עתק של 7 מיליון ש"ח. לטענתו, אחד הראציונלים העומדים בבסיס האגרה הוא מניעת תביעות מנופחות ומופרזות. ב"כ המשיב גורס כי ככל שבית המשפט ייעתר למתן פטור, ברור הוא שאין לאפשר פטור בלתי מוגבל על כל סכום וכי יש להגבילו לסכום הגיוני.

ב"כ המבקשים טען בתגובה, כי המבקש 1 עבד בישראל בתור פועל, אולם, לאחר הריגת בנו ע"י כוחות צה"ל, נשלל ממנו היתר הכניסה לישראל, שאפשר לו לפרנס את משפחתו. לדידו, תביעת המבקשים מוצדקת ונובעת ממקור אמיתי, שכן המשיב הודה שגרם נזק בלתי הפיך למבקשים בעקבות הריגת בנם ברשלנות. לדבריו, אין למבקשים דרך מוחשית להוכיח את מצבם היות והם תושבי השטחים. לטענתו, אי העתרות לבקשה תחסום את דרכם של המבקשים להתדיין בבית המשפט, ותביא לנזק בלתי הפיך למשפחה בנוסף לאובדן בנם. לדבריו, חקירתם של המבקשים בבית הדין הצבאי יכולה ללמד מצבם ועל נסיבות חייהם הקשות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז- 2007 (להלן: " תקנות האגרות") קובעת שזכאות לפטור מאגרה מותנית בהוכחת שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, השני, עילת התביעה נשוא בקשת הפטור מאגרה בעלת סיכוי. ההלכה הפסוקה מורה כי על הטוען שהוא נעדר יכולת, לפרוש בפני בית המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, על מנת לשכנעו בטענתו שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה (ראה ע"א 229/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח' (פורסם במאגרים, 31.12.89).

במקרה דנן, מלבד המצאת המכתב המצביע על שלילת רשיון העבודה של המבקש 1, לא צירפו המבקשים אף מסמך נוסף. המבקשים לא פירטו היכן הם מתגוררים וכיצד הם מממנים את מקום מגוריהם. בנוסף, המבקשים לא פירטו מה הם הוצאותיהם ומאילו מקורות הכנסה הם מתקיימים, וכן מהו היקף רכושם ככל שזה קיים, בישראל או בשטחים.  אין צריך לומר ,שאין די בעצם היותם  של המבקשים תושבי שטחים כדי להוות לכשעצמה הוכחה לחוסר יכולתם הכלכלית. לפיכך, משלא פרשו המבקשים את מלוא היריעה אודות מצבם הכלכלי, ומשלא צירפו תצהיר מטעם המבקשת 2 כנדרש, דין  הבקשה להידחות.

 אוסיף, שעל פניה התביעה מופרזת.

בעניין זה נקבע, כי "... סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית המשפט מהווה מחסום בפני תביעות בלתי מבוססות בסכומי עתק. נקבע, כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, ינתן הפטור רק עד הסכום הריאלי של התביעה: האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שהתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת העדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין הגדלת סכום התביעה ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי הסעד הנדרש..." (בש"א (חי) 5107/00 חאנטולי יונס נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, 12.06.2001).

לשון אחר, הדרישה לתשלום האגרה, נועדה למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי, בדרך של הגשת תביעה מוגזמת או מנופחת ועל בית המשפט לנקוט בזהירות רבה במתן פטור מאגרה, במסגרת בחינת סיכויי ההליך ולנוכח סכום התביעה (רע"א 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה, 26.08.2007), שהרי תכלית נוספת העומדת ביסוד העניין, היא מניעת הגשתם של תביעות בסכומים מופרזים (רע"א 10498/06 מגדלי שי חברה לבניין בע"מ - בפירוק נ' עיריית ת"א-יפו, 30.01.2007).

משלא טרחו התובעים לבסס את גובה התביעה  כפי שהוגשה בכל צורה שהיא היה מקום לדחות הבקשה ולו  גם מטעם זה.

הבקשה כפי שהוגשה, נדחית, איפוא.

האגרה תשולם בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן, התביעה תימחק, ללא התראה נוספת.  

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים.