החלטה בתיק ת"א 530-00 - פסקדין

בעתירה לגילוי מסמכים  חסויים

ב"כ המבקשים עותר להורות למשיבה לגלות מסמכים מתיק הנכס שבידי המשיבה, אשר לא גולו לו בטענה של חיסיון.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה וטוען, כי המסמכים חסויים  בהיותם תרשומות פנימיות, חומר שהוכן לצורך מו"מ להסדר פשרה, ומסמכי היוועצות משפטית פנימית. לפיכך, אין הם רלוונטיים.

לטענת ב"כ המבקשים, מדובר במסמכים המהווים חלק ממסכת הראיות בתיק, באשר בראשית ההליך המשפטי הוגשה  תביעה בעילה של פינוי פולש מקרקע של המדינה. רק לאחר חשיפת הסכם החכירה שנחתם על ידי המנוח, ניסתה המשיבה להרחיב את חזית המחלוקת ולשנות את עילת התביעה לפינוי המקרקעין בשל אי תשלום דמי חכירה. מכאן, שעילת התביעה האמיתית היא ביטול זכות חכירה לדורות מחמת אי תשלום דמי חכירה ולא תביעה לסילוק יד נגד פולש, ולכך חשיבות לבחינת תום ליבה של המשיבה. זאת ועוד, במהלך ניהול ההליך המשפטי התברר כי המשיבה נמנעה מלגלות מסמכים רבים, אשר גולו לבסוף באופן חלקי רק לאחר שניתנו מספר החלטות. כאשר התאפשר למבקשים לעיין בתיקים עצמם, נחשפו למסמכים נוספים רבים, בין היתר כאלה שלא גולו בטענת חיסיון. בתאריך 22.04.10 נשלחה מסמך הבהרה בו מצויינת סיבת החיסיון.

לטענת ב"כ המבקשים, לא חל כל חיסיון על המסמכים שהמשיבה סירבה לגלות, ולמעשה מדובר במסמכים היורדים לשורש המחלוקת בין הצדדים, ועשויים לתמוך בטענת הבעלות שהעלה המנוח במסגרת הגנתו. טענה זו אמורה להידון על ידי בית המשפט, אגב אורחא, נוכח הגנת המנוח, למרות שהתובענה הוגשה בעילה של סילוק יד. קיים קשר הדוק בין טענת המנוח לבעלות, לבין המסמכים שהמשיבה מסרבת לגלות.

אשר לטענות החיסיון שהעלתה המשיבה, טוען ב"כ המבקשים, כי נימוק של העדר רלוונטיות אינו יוצר חיסיון על המסמך. יש להציגו, ולכל היותר בעל הדין שכנגד לא יוכל להפיק ממנו דבר.

אשר לנימוק של היות החומר בגדר תרשומות ותכתובות פנימיות, טוען ב"כ המבקשים, כי חיסיון של מידע בדבר דיונים פנימיים בין עובדי הרשות מכח סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 (להלן : "חוק חופש המידע"), נועד לאפשר למקבלי החלטות ברשות ציבורית לפעול ללא חשש מפני חקירה אחר פעולותיהם, ולא לסיטואציה בה הרשות מנהלת תביעות פינוי בטענת פלישה, כאשר הנתבע טוען לבעלות בקרקע, ובידיה מסמכים שיכולים לסייע לו להוכיח את טענתו.

אשר לחיסיון על תרשומות אשר הוכנו לקראת משפט תלוי וועמד או משפט צפוי, מטרת החיסיון היא לאפשר לאדם להכין עצמו לקראת משפט כשהוא חופשי מהחשש שהכנתו תיחשף בפני יריבו. על המסמך אם כן, להיות כזה שהוכן לצורך המשפט כולל משפט צפוי. בענייננו, ברי כי כל המסמכים המפורטים ברשימה אינם מסמכים שהוכנו לקראת משפט צפוי, שכן בשנות החמישים והשישים איש לא צפה הגשת תביעה פינוי נגד המנוח.

בטרם מתן ההחלטה עיינתי בחומר שצורף על ידי המשיבה.

דיון

אתייחס ראשית לשאלת רלוונטיות המסמכים להליך, שב"כ המבקשים טוען כי אינה ממין העניין. דין טענה זו להדחות. ראה רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק פועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193 דברי כב' השופטת דליה דורנר:

"תקנות ‎ 113 ו ‎ 117- גופן אינן קובעות דרישה בדבר רלוואנטיות המסמך המבוקש, אך מהוראת תקנה ‎ 120 (ב) ברור, כי בית-המשפט לא ייעתר לבקשה לגלות מסמכים שאינם נוגעים לשאלה הנדונה..."

כך שהשאלה הראשונה היא כמובן שאלת הרלוונטיות של המסמך לסכסוך, ורק אם מדובר במסמך רלוונטי, ועל כן חייב בגילוי, נמשיך ונדון בשאלת החיסיון.

אני דוחה את טענת ב"כ המשיבה לחיסיון מכח חוק חופש המידע. אני סבורה כטענת ב"כ המבקשים, כי הוא אינו רלוונטי לענייננו, שכן הרשות כאן היא בעל דין, וככל שהיא מצווה לחשוף מסמכים שבעל דין אחר היה צריך לחשוף, אין היא יכולה להסתתר מאחורי טענות חיסיון לפי סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע.

ראה דברים שנאמרו ברע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר (פורסם בנבו):

"... ואולם, בסופו של יום עסקינן במאטריות שונות. חוק חופש המידע מצוי בגדרי המשפט המינהלי, ומטרתו שקיפות המינהל ועל-ידי כך שיפורו מבחינת יושרתו, דרכי קבלת ההחלטות בו, אמות מידה סדורות לפעולותיו ולהחלטותיו וכיוצא באלה...ההתדיינות האזרחית, על פי סדר הדין האזרחי, מטרתה הכרעה בסכסוך ספציפי , ואף כאן ננקטו דרכי חיסיון, אך המחוקק ומחוקק המשנה לא העתיקו את הוראות החיסיון המפורטות בחוק חופש המידע אל תקנות סדר הדין האזרחי משנתקבל חוק חופש המידע. אכן, בשני נתיבים עסקינן- תקנות סדר הדין האזרחי וחוק חופש המידע, ומטבע הדברים בראשון יצעד ככלל בעל זכות תביעה, כגון המגן על קניינו או על שמו הטוב, ואילו בשני יצעד ככלל בעל עניין בפעולת הרשות ובתקינותה. יש שוני מובנה ביניהם: הנתיב האזרחי מותנה, בין השאר, ברלבנטיות לתיק , ויש בו חסיונות שבדין; ואילו נתיב חופש המידע העומד לרשות הכל, ללא צורך בהסבר ובהוכחת זכות עמידה ורלבנטיות, כפוף למגבלות מסוימות בדין, הנובעות מתכליתו של חופש המידע. ומכאן החסיונות שנקבעו בחוק. נוכח התכליות השונות והתנאים השונים, גם החסיונות אינם זהים..."

אבחן להלן את המסמכים שהוצגו בפני, ראשית, במבחן הרלוונטיות, ולאחר מכן תיבחן שאלת החסיון, הן חיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט, והן מסמכי היוועצות פנימית משפטית הנהנים מחסיון מוחלט עו"ד-לקוח. שאלת הרלוונטיות תידון על ידי באופן מרחיב, נוכח שקילת האינטרסים הנוגדים, ובפרט בשל העובדה שמדובר במסמכים נושנים משנות החמישים והשישים, אשר ניתן היה לגלות את כולם (גם אלה שלא הוריתי על גילויים), והתנגדותה של המשיבה בהקשר זה נראית לי עמידה מיותרת על זכויות דיוניות.

כרך א'

א, ב - איני מורה על גילויים בהיותם חסרי רלוונטיות לסכסוך.