החלטה בתיק ת"א 4496-03-11 - פסקדין

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

2. המשיבים מס' 1-4 (להלן: "המשיבים") הגישו תביעה נגד המבקשת והמשיבה מס' 5 (להלן: "תנובה") וטענו, כי הם יצרני חלב אשר שיווקו תוצרתם לתנובה באמצעות המבקשת. לטענתם, כל יצרן חלב אשר שיווק תוצרתו לתנובה דרך המבקשת נדרש עד ראשית שנות ה-90 לשאת בתשלום עבור השקעה הונית של יחידות השתתפות בתנובה.  בהמשך התקבלה החלטה באשר למכירת יחידות ההשתתפות של תנובה וחלוקת התמורה בין הזכאים. לטענת המשיבים,  ישנם שני רכיבים, רכיב קבוע- אשר אינו תלוי בהיקף התוצרת החקלאית ורכיב יחסי התלוי בהיקף התוצרת. התביעה הוגשה בגין הרכיב היחסי. לטענתם, כמות היחידות אשר הועברו למושב ארבל בהתאם לרכיב היחסי אינה ידועה להם.

3. לטענת המשיבים, היות ויחידות ההשתתפות מומנו על ידי ניכוי חלק מהתמורה אשר תנובה שילמה להם בגין התוצרת שסיפקו, הרי שהרכיב היחסי שייך להם ולא לכלל חברי האגודה השיתופית, אולם בפועל הוחלט על חלוקת כלל התמורות בין כל חברי האגודה או לטובת מטרות האגודה והחלטה זו משוללת תוקף.

4. המשיבים עותרים לסעד הצהרתי וצו עשה לפיו על המבקשת לפעול, תוך 30 יום, לשם חלוקה דיפרנציאלית של יחידות ההשתתפות בהתאם לתרומתו של כל אחד מהמשיבים. כן עותרים, כי בית המשפט יורה למבקשת ולתנובה לתת להם את החשבונות הרלוונטיים.

5. המבקשת עותרת, כי בית המשפט יורה על סילוק התביעה על הסף. לטענת המבקשת, דין התביעה להדחות מחמת התיישנותה. לחלופין טוענת, כי דין התביעה להימחק על הסף בשל העדר יריבות, העדר עובדות מהותיות המוכיחות את עילת התביעה, שומה בחסר של שווי התביעה ואי תשלום מספיק של  אגרת בית המשפט.

6. המבקשת טוענת, כי עמדתה לפיה הזכויות בכל יחידות ההשתתפות בתנובה שייכות לה היו ידועת לחבריה, ובין היתר למשיבים מס' 3 ו-4, מזה שנים רבות. לטענתה, לאורך השנים היא כפרה בזכות יצרני החלב במניות תנובה ומשכך ולאור העובדה שהמשיבים לא הגישו תביעתם לפני שנים רבות הרי שהתביעה התיישנה. לטענתה, ביום 25.12.01 נקבע בהחלטת האסיפה הכללית, כי מכירת רכוש האגודה יתחלק שווה בשווה בין כל בעלי הנחלות באגודה. המבקשת טוענת, כי במועד זה, לכל המאוחר, החל מרוץ ההתיישנות.

7. עוד טוענת, כי בשנים 1999-2004 חולקו דיבידנדים על ידי תנובה לחבריה ובין היתר למבקשת. לטענתה, היא עשתה שימוש בדיבידנדים לצרכיה ובכך גילתה דעתה, כי היא בעלת המניות בתנובה וזכאית לעשות בפירותיה כרצונה. בנסיבות אלו היא טוענת, כי במועד האמור החל, לכל המאוחר, מרוץ ההתיישנות.

8. המבקשת טוענת, כי אין יריבות בינה לבין המשיבות מס' 1 ו-2 אשר אינן חברות בה ולא הצביעו על מקור כלשהו המזכה אותן בקבלת זכותו הנטענת של חבר אגודה. לטענתה, המשיבות מס' 1 ו-2 לא הוכיחו, כי קיימת להן זכות כלשהי כלפיה וכי יש להן זיקה כלשהי אליה.

9. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי שווי התביעה נישום בחסר וכי לא שולמה אגרה מספקת. לטענתה, בהתאם לתקנות מקום בו התביעה היא לסכום כסף אשר יגיע לתובע לאחר בירור חשבונות בינו לבין הנתבע הרי שיש לפרש בכתב התביעה את סכום התביעה המשוער. לטענתה, המשיבים לא פעלו בהתאם לדרישה זו.

10. המבקשת טוענת, כי סיווג סעד התביעה כהצהרתי מלמדת על ניסיון המשיבים להתחמק מתשלום אגרה, מאחר ואין עסקינן בהליך שאינו ניתן לביטוי בכסף ועל כן יש לשלם אגרה בהתאם לשווי המוערך של התביעה. לטענת המבקשת, המשיבים עותרים, כי בית המשפט ייתן צו לפיו על המבקשת לבצע חלוקה דיפרנציאלית. המשיבים יודעים, כי כספי מכירת המניות כבר חולקו לחבריה ועל כן הסעד ההצהרתי המבוקש אינו בר ביצוע ולמעשה הם עותרים לסעד כספי מובהק ועליהם לשלם אגרה בהתאם.

11. לטענת המבקשת, בכתב התביעה חסרות עובדות מהותיות ועל כן הוא אינו מוכיח קיומה של עילת תביעה. לטענתה, לא די בטענה הכללית לפיה המשיבים 1-4 הינם רפתנים וכי הם זכאים לסעד המבוקש בכדי ללמד על קיומה של עילת תביעה. המשיבים לא פירטו את השנים בהם היו רפתנים או בעלי רפתות, לא טענו ולא הראו כי היו בעלי רפת פעילה במועדים הרלוונטיים, המשיבים מס' 3 ו-4 לא הראו מדוע הם טוענים לזכות כפולה בגין אותה נחלה כביכול והמשיבים לא הביאו ראשית ראיה באשר לזכאותם לסעד המבוקש. המבקשת טוענת, כי ההתחמקות מפירוט הנתונים האמורים מעוררת חשש, כי עסקינן במסע דייג של המשיבים, המצפים לדוג הוכחה לתביעתם. המבקשת טוענת, כי רוב כתב התביעה עוסק בפרשנות של בג"ץ קמחי, מבלי שהמשיבים ניסו להבהיר מדוע לשיטתם הם זכאים לסעדים המבוקשים ולמרות שעובדות המקרה שונות מהעובדות של בג"ץ קמחי.

12. יש לציין, כי במסגרת בקשתה העלתה המבקשת טענות באשר לסמכות העניינית וטענה, כי בית המשפט המחוזי, אליו הוגשה התובענה במקור, אינו בעל הסמכות לדון בתובענה. בעניין זה ניתנה החלטה, ביום 5.12.11, על ידי כבוד השופט צרפתי אשר הורה להעביר את התובענה לבית משפט השלום, אשר הינו בעל הסמכות העניינית לדון בתובענה.

13. לטענת המשיבים דין הבקשה להדחות. לטענתם, אין ממש בטענה לפיה התובענה התיישנה. המשיבים טוענים, כי המועדים אליהם מתייחסת המבקשת אינם רלוונטיים לתחילת מרוץ ההתיישנות וכי התביעה אינה עוסקת בחלוקת דיבידנדים אלא בחלוקת תמורות כתוצאה ממכירת מניות תנובה. ההחלטה באשר לאופן חלוקת התמורה האמורה התקבלה ביום 19.8.07 וזהו המועד בו התגבשה ההחלטה בגינה הוגשה התביעה נשוא הבקשה שלפניי.

14. עוד טוענים המשיבים, כי המועד הרלוונטי לחישוב ההתיישנות הינו בשנת 2010 אז הוכרע בג"ץ קמחי והתגבשה הפרשנות הרטרואקטיבית אשר הם מבקשים להחיל.

15. באשר לחוסר יריבות בין המבקשת והמשיבות מס' 1 ו-2 טוענים המשיבים, כי המשיבות האמורות הינו יורשות של חבר האגודה, רפתן הזכאי לקבל תמורות על יחידות השתתפותו. המשיבים ציינו, כי קיים הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה ולפיו המשיבות מס' 1 ו-2 זכאיות לקבל את כל הכספים המגיעים מהאגודה לבעלי הזכויות בנחלה 6 בעקבות מכירת מניות תנובה. בנסיבות אלו טוענים המשיבים, כי אין ממש בטענת המבקשת באשר להעדר יריבות בינה לבין המשיבות מס' 1 ו-2.

16. באשר לטענה לפיה שווי התביעה נישום בחסר וכי לא שולמה אגרה מספקת טוענים המשיבים, כי הסעדים העיקריים המבוקשים הינם סעד הצהרתי, צו עשה וסעד למתן חשבונות. לטענתם, הסעד להעברת התמורות הינו סעד משני ההולך אחרי הסעד העיקרי. לטענת המשיבים, אין בידם לקבוע, בשלב זה, את סכום התביעה המדויק, עד אשר ימסרו לידיהם החשבונות המבוקשים.

17. המשיבים מכחישים את הטענה לפיה חסרות עובדות מהותיות להוכחת עילת התביעה. לטענתם, קיימת זהות מוחלטת בין עובדות המקרה והעובדה שבבסיס הלכת קמחי. לטענתם, בשלב זה העובדות הדרושות הן העובדות הרלוונטיות לקיומה של הזכות לקבל את החשבונות ולא העובדות העוסקות בתחשיב ההיקף הכספי של הזכויות. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי טענה זו דורשת בירור עובדתי ואין בה כדי להוות בסיס לבקשה לסילוק התביעה על הסף. 

דיון ומסקנות