החלטה בתיק ת"א 44175-04-13

1.         לפניי בקשת הנתבעים לדחות את התביעה על הסף ולחילופין, לחייב את התובע בהפקדת ערובה משמעותית ביותר, בסכום שאינו נופל מ-300,000$ ארה"ב וכן לחייב את התובע בהוצאות המשפט.

2.         הטענות העיקריות אותן מעלים הנתבעים הן, כי התובע פועל בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים בכך שהגיש הליכים זהים לבית משפט השלום בירושלים, לא קיים החלטות בית משפט השלום, וחלף זאת בחר להגיש את ההליכים בבית המשפט המחוזי בירושלים. הנתבעים טוענים, כי התובע מנצל לרעה את הליכי בית המשפט, וכי התביעה הנוכחית זהה לחלוטין לשתי תביעות קודמות. הנתבעים גם טוענים כי התובע זייף מסמכים שונים אותם הגיש לבית המשפט.

3.         אכן, ביום 25.6.12 הגיש התובע תביעה זהה לחלוטין לבית משפט השלום (ת"א
46317-06-12), במסגרתה העלה התובע טענות עובדתיות זהות לחלוטין, ולמעשה התביעה שלפניי היא העתק התביעה שהוגשה לבית משפט השלום בירושלים. השינוי היחיד הוא בסעד המבוקש. בבית משפט השלום התבקש בית המשפט להורות לנתבעים להימנע מלמכור או להעביר זכויות בדירה נשוא המחלוקת לצד שלישי, ואילו הסעד המבוקש בתביעה הנוכחית היא להורות כי ההסכם שנערך בין התובע לבין הנתבעים בטל נוכח העובדה שהנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית.

4.         ביום 10.11.12 החליט בית משפט השלום כי על התובע להפקיד ערובה בסך 8,000 ש"ח. ערובה זו לא הופקדה, ועל כן הורה בית משפט השלום על מחיקת התביעה וחייב את התובע בהוצאות הנתבעים בסך של 6,000 ש"ח.

5.         התובע המתין כשישה חודשים והגיש תביעה נוספת, זהה, לבית משפט השלום בירושלים ביום 21.3.13 (ת"א 17845-03-13), במסגרתה התבקש בית המשפט להורות לנתבעים להימנע מלמכור או להעביר את הזכויות בדירה נשוא המחלוקת לצד שלישי. כמו כן הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, הזהה לסעד שהתבקש בתביעה העיקרית. גם כאן הורה בית משפט השלום לתובע להפקיד סך של 10,000 ש"ח כערובה להוצאות הנתבעים, זאת במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני. התובע לא הפקיד את סכום הערובה, ועל כן בקשתו נדחתה. במסגרת בקשת הנתבעים להפקדת ערובה, הורה בית משפט השלום כי על התובע להפקיד ערובה בסך 20,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעים בתביעה העיקרית. עיון בתיק בית משפט השלום מלמד שעד היום לא הופקד הסכום האמור על ידי התובע, חרף העובדה שנקבע כי עליו לעשות כן עד ליום 1.9.13.

6.         בתביעה שלפניי טוען התובע, כאמור, טענות עובדתיות זהות, אלא שהפעם הוא מבקש סעד שונה של ביטול ההסכם. ייאמר מייד, כי שינוי עמדה זו של התובע אינו ברור ואינו מוסבר, שהרי על פי התביעות שהגיש בבית משפט השלום, אין הוא מבקש לבטל את ההסכם אלא מבקש להורות לנתבעים לקיים את ההסכם.

7.         מכלל העובדות שהובאו לעיל, עולה כי התובע מנצל לרעה את הליכי בית המשפט, אינו מקיים אחר החלטות בית המשפט, בוחר לנקוט בהליכים "המתאימים" לו, וזאת במטרה לנסות ולקבל סעדים מבית המשפט תוך התעלמות מהחלטות אחרות של בית המשפט, שעליהן לא חלק, שכן לא הגיש עליהן ערעור.

8.         במסגרת הבקשה להפקדת ערובה בתביעה השנייה שהגיש התובע לבית משפט השלום, נקבע כי אחד המבחנים להפקדת ערובה היא מניעת תביעות סרק (ראה: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח(5) 865). הרושם המתקבל מהמהלכים אותם נקט התובע הוא, כי ניתן כיום לומר ששיקול זה מתקיים באופן בולט בענייננו. בכל מקרה, התובע מגיש תביעות כראות עיניו.

9.         שיקול נוסף אותו יש לשקול הוא כי הפקדת ערובה נועדה להבטיח את הוצאות הנתבעים. כאמור לעיל, הגיש התובע עתה תביעה שלישית בעניין, לאחר שהגיש שתי תביעות קודמות מטעמים עובדתיים זהים, תוך שהוא בוחר שלא לקיים את החלטות בית המשפט בעניין הפקדת הערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. שיקול זה הולך ומתעצם כאשר מדובר עתה בהליך שלישי זהה.

10.        לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי התובע לא שילם לנתבעים את ההוצאות שנפסקו בתביעה הראשונה, שנדחתה על ידי בית משפט השלום בירושלים, וכן את העובדה שצו המניעה הזמני שביקש במסגרת הליכים אלה נדחה והתובע חויב בהוצאות.

11.        לפיכך, נראה כי ראוי לקבוע שעל התובע להפקיד ערובה משמעותית כדי להבטיח את הוצאות הנתבעים בהליך הנוסף בו נקט.

12.        סופו של דבר, אני מחייב את התובע להפקיד ערובה בסכום של 60,000 ש"ח, זאת עד ליום 1.12.13, אחרת תידחה תביעתו.

13.        באשר לבקשה הנוספת לדחיית התביעה על הסף, אינני סבור כי בשלב זה יש מקום לדחות את התביעה על הסף, טרם נבחנו ראיות הצדדים. לא ניתן לקבוע כבר עתה כי אין תוחלת לתביעה והיא נדונה מראש לכשלון, למרות העובדות שפורטו לעיל בנוגע להליכים הקודמים בהם נקט התובע, שהרי באותם הליכים לא התקיים דיון לגופו של עניין.

ניתנה היום, י"ב חשון תשע"ד, 16 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.