החלטה בתיק ת"א 39665-11-11 - פסקדין

(בבקשה למחיקת התובענה על הסף)

1.         ביום 2.2.2010 נחתם בין ד. ראבי השקעות בע"מ, ח.פ. 512764176 (להלן:                  " ד. ראבי") ובין יחידי הדיירים, הבעלים של דירות בבניין הידוע כחלקה 528 בגוש 6538, הסכם "לעבודות חידוש וחיזוק המבנה תמורת העברת זכויות" (להלן: " הסכם החידוש"). בהתאם ל סעיף 29 להסכם, בתמורה להתחייבויות ד. ראבי לחידוש וחיזוק הבניין, כמפורט בהסכם, יועברו אליה "כל זכויות הבנייה המוקנות לפי תמ"א 38 לבניין לרבות הזכויות על גג הבניין לשם בניית ארבע דירות, הכוללות כל דירה שתי קומות כמפורט בתשריט" (הסכם החידוש, נספח ג' לתובענה העיקרית).

2.   א.   בתובענה, במסגרתה הוגשה הבקשה שבכותרת, עתרה המשיבה (התובעת בתובענה העיקרית) לרישום הזכויות באחת מארבע הדירות שהוקנו לד. ראבי, מכוח הסכם החידוש, על-שמה.

     ב.    את תביעתה תמכה המשיבה ב"הסכם נאמנות" (כך בכותרתו), שנחתם בינה לבין              ד. ראבי, ביום 29.4.2010, בו הוכר מעמדה כנהנית ב-25% מהזכויות שהוקנו                  ל-ד. ראבי בהסכם החידוש, כך שהיא תהא זכאית לרשום על-שמה דירה אחת מתוך הארבע שתיבנינה על גג הבניין המשותף, בהתאם לאותו הסכם ( סעיף 2 להסכם הנאמנות, מוצג ד' לתובענה העיקרית).

  ג.    הסכם הנאמנות, כך לטענת המשיבה, התובעת בתביעה העיקרית, נחתם בינה לבין ד. ראבי כפירעון לחוב אותו חבה לה חברת "ראבי חברה קבלנית לבניין" ח.פ. 51-153536-1, שהמבקשת-הנתבעת היא חלק מאשכול חברות הקשורות לאותו בעלים, עימן היו למשיבה-התובעת פעילות עסקית משותפת במסגרתה נוצר החוב.

3.          בבקשה שבכותרת, עתרה המבקשת (הנתבעת בתביעה העיקרית) לסילוק התובענה על הסף מכמה וכמה טעמים: חוסר יריבות; העדר עילת תביעה; לא מדובר בהסכם נאמנות אלא בהסכם שותפות, ועוד. כן עתרה, לחילופין, להעברת התובענה לפסים רגילים.

בישיבת יום 30.4.2012, במסגרת ישיבת קדם-המשפט, ניתן לצדדים פרק-זמן של 10 ימים להגיע להסכמה דיונית, וככל שלא תושג הסכמה שכזו, תוכל המבקשת להודיע, בתוך פרק-הזמן האמור, כי היא עומדת על בירור הבקשה.

4.         בשל שינוי בסדרי עבודתו של בית-המשפט, הועברה התובענה לבירור לפניי.

בהחלטה מיום 14.6.2012 הוריתי על העברת התובענה לבירור על דרך של תביעה רגילה, וניתנו הוראות להגשת כתב-תביעה מתוקן.

משהוגשו כתבי-הטענות החדשים והסתיימו ההליכים המקדמיים, נקבעה ישיבת קדם-משפט ליום 10.9.2013. במהלך הישיבה הפתיע בא-כוח המבקשת והודיע, כי הוא עומד על הבקשה לסילוק על הסף.

על-אף העובדה שהודעתו זו לא ניתנה בתוך פרק-הזמן שנקבע בהחלטה מיום 30.4.2012, אלא כשנה וחצי לאחר מכן, הסכים בא-כוח המשיבה כי תינתן הכרעה בבקשה על-סמך הבקשה והתשובה לה, בכתובים. על-בסיס הסכמה זו, ביקשתי מבא-כוח המבקשת למקד את טענותיו וזה הפנה את הזרקור לטענת העדר העילה, ולא בכדי. עיון קל בטענותיה האחרות של המבקשת מלמד, כי אלה ראויות להידון במסגרת התביעה העיקרית, לרבות שאלת היריבות (נוכח הטענה כי מדובר בחברה אחת מתוך אשכול חברות הנמצאות בבעלות אותו אדם), ובוודאי שאלת מהותו של ההסכם (נאמנות או שותפות), שהינה עניין של פרשנות.

העדר עילה

5.         לטענת המבקשת, ההסכם המתקרא "הסכם נאמנות" אינו עונה על הגדרת מונח זה בחוק הנאמנות, התשל"ט-1979(להלן: " חוק הנאמנות"), מהטעם שלא מתקיימת בידיה זיקה לנכס, שעל-פיה חייבת היא "להחזיק או לפעול בו לטובת"המשיבה (סעיף 1 לחוק הנאמנות). הסכם החידוש, שנחתם בינה לבין דיריי הבניין, הוא הסכם אישי לביצוע "כל העבודות הכרוכות בחידוש/חיזוק הבניין..." ותו-לא. הדיירים לא נתנו לה, למבקשת, ו/או לא יכלו לתת לה, חפץ כלשהו כנדרש על-פי החוק, לא חפץ גשמי ולא חפץ קנייני אחר, לרבות קניין רוחני, ועל-כן לא יכולה להיווצר נאמנות, שדורשת שהזיקה של הנאמן לנכס תהיה זיקה קניינית. בהקשר זה, מפנה המבקשת ל-ע"א 9225/01 זיימן נ' קומרן, פ"ד סב(1), 260, לדברי כב' הנשיא ברק, כתומך בעמדתה.

            כתשובה, טוענת המשיבה כי בהסכם הנאמנות נעשתה פעולה כפולה: האחת - המבקשת העבירה חלק מהזכויות שקיבלה בהסכם החידוש למשיבה; השנייה - המשיבה העבירה את חלק הזכויות שקיבלה מהמבקשת חזרה למבקשת ,הפעם בנאמנות. ואולם, גם אם לא מתקיימת נאמנות, מכר יש כאן (סעיפים 17,18 לתשובת המשיבה לבקשה).

דיון והכרעה

6.        

"סעיף 1 לחוק מגדיר נאמנות כחובה המוטלת על מי שיש לו זיקה לנכס, להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת. הגדרה זו מקיפה כל תבנית משפטית שעל-פיה חייב אדם להחזיק או לפעול בנכס עבור זולתו. הגדרה זו חלה על כל מקרה שבו ניתנת שליטה בנכס בדרך של זיקה כלשהי, אם נלווית לשליטה החובה לפעול בנכס לטובת מטרה מוגדרת; כלומר: נאמן הוא מי שעל-אף שיש לו שליטה בנכס, עליו להפעילה לטובת מימוש מטרה שאינה טובתו הפרטית."  (ש. כרם, "חוק הנאמנות, התשל"ט-1979", בעמ' 37-38).

שלושה מונחים טעונים הבהרה ופרשנות: "זיקה"; "נכס"; "להחזיק".

אשר לזיקה הנדרשת - חוק הנאמנות אינו מגדיר מה טיבה ומה עוצמתה של אותה זיקה. בספרות המשפטית חלוקות הדעות. פרופ' י. ויסמן סבור, כי נדרשת זיקה של בעלות של הנאמן על נכסי הנאמנות, בדומה למוסד הנאמנות בדין האנגלי המושתת על זכויות קניין סימולנטיות של הנאמן והנהנה בנכסי הנאמנות (י. ויסמן, "אבני נגף בחוק הנאמנות", עיוני משפט ז' (תשל"ט) 282; ראו גם ש. ארדמן "נאמנות מכוח הדין" (תש"ס), 231; חוק הנאמנות, התשל"ט-1979, מהדורה שלישית, התשנ"ה). המלומד ש. כרם ומלומדים אחרים (ג' פרוקצ'ה, "השלוח ונאמן", הפרקליט ל"ז, תשמ"א-תשמ"ב, 479; נ. כהן "התערבות ביחסים חוזיים", תשמ"ב, 103), סבורים כי התניית העברת הבעלות בנכס הנאמנות אל הנאמן אינה מעוגנת בלשון החוק ואינה עולה בקנה אחד עם מטרותיו של חוק הנאמנות. לפיכך, לדעתם, אין הכרח בקיומה של זיקה מסוג בעלות דווקא, ודי בזיקה פונקציונאלית הנדרשת לצורך קיום מטרות הנאמנות (ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אולפגר ז"ל, פ"ד נט(2), 349; כרם, שם, בעמ'  102-104). אף הפסיקה נחלקה, והשאלה נותרה בצריך עיון (רע"א 46/94 אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2), 202, 208 (1996); ע"א 237/83 מילר נ' רורליך, פ"ד מ(2), 468, 475 (1986); ע"א 654/82 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ ' עו"ד חיות, פ"ד לט(3) 803, 808 (1985)).