החלטה בתיק ת"א 36614-08-11 - פסקדין

1.         בפניי בקשה שהגיש נתבע 2 ,מושב זרחיה, (להלן ייקרא: "המושב"), לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו , ככל שייפסקו.

2.         התובע, תושב אדנה ש"בשטחים", הגיש תביעה כנגד מי שטען שהיה מעסיקו וכנגד המושב בו עבד. על פי כתב התביעה , ביום 8/3/2006, תוך כדי גיזום דשא במטע אפרסקים, השתחרר אחד הענפים שהיה קשור לעץ ופגע בעינו השמאלית .

3.         הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי התובע כלל לא עבד במועד התאונה הנטען במושב, אלא במועדים אחרים ומכל מקום, הרי שהיה קבלן עצמאי לגיזום ודילול ומעולם לא פעל תחת אחריות הנתבעים.

4.         ביום 13/3/2012 הגיש המושב, כאמור, בקשה להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו. בקשת המושב נסמכת על תקנה 519 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. המושב טען בבקשתו, כי מכיוון שהתובע הנו כאמור תושב השטחים , יכול וייגרם לו חיסרון כיס מעצם הקושי לגבות מהתובע את הוצאותיו, ככל שייפסקו לטובתו.

            עוד טען המושב, כי סיכויי התביעה כנגדו הנם קלושים , שכן האחריות המיוחסת למושב לוקה בסימני שאלה רבים.

5.         ביום 16/3/2012 קבעתי כי התובע יגיב על הבקשה להפקדת ערובה בתוך 20 יום. עוד קבעתי, כי התובע יצביע על נימוקים המצביעים לטענתו על האחריות הנטענת לתאונה וכלפי מי מופנית אחריות זאת.

ביום 15/4/2012 הגיש בא כח התובע "בקשה מוסכמת למתן ארכה להגשת תשובת התובע להפקדת ערובה", בשל עומס עבודה במשרדו.

ביום 17/4/2012 ניתנה ארכה למשך 20 יום. ביום 7/5/2012 התבקשה ארכה נוספת וביום 4/6/2012, לאחר שתקופת הארכה שהתבקשה הסתיימה קבעתי, כי התובע יודיע עמדתו לאלתר. ביום 27/6/2012 הוגשה בקשה לארכה נוספת בהסכמה למשך 20 יום נוספים.

ביום 1/9/2012 ומשלא נמסרה כל תגובה או הודעה מטעם התובע קבעתי, כי ככל שלא תוגש הודעה בתוך 5 ימים, תינתן החלטה על יסוד החומר המצוי בפניי.

עד למועד זה, לא טרח התובע להגיש את תגובתו לבקשה.

6.         דיון והכרעה -

בפסק הדין בעניין רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מד (1) , 647 נקבע כי :

"הזכות לפנות לערכאות השיפוטיות היא זכות קונסטוציונית מן המעלה הראשונה" ... "עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר. תקנה 519 אינה מפרטת, כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול-דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ-לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע".

בפסק הדין בעניין מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים , פ"ד נח(5) , 865 נקבע כי:

"הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלסטינית , אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל.

בפסקי דין רבים אחרים נקבע כי עובדת היותו של התובע תושב שטחים לא תהווה שיקול יחיד ומכריע בשאלת הפקדת הערובה ע"פ תקנות סדר הדין האזרחי, אלא על בית המשפט לשקול שיקולים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו האישיות. (ראו למשל: רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (לא פורסם)).

בפסק הדין בע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' saint peter in callicantu  נקבע, כי יש לבחון בין היתר,  האם התביעה מופרכת על פניה, האם ייגרם לנתבע נזק של ממש מהגשת התביעה, והאם התובע לא מילא  אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית המשפט.

ביהמ"ש נדרש לבצע איזונים בין זכותו של תובע לפנות לערכאות ולהביא עניינו לידי בירור ומאידך, זכותו של נתבע שלא לצאת בחיסרון כיס, כתוצאה מניהול הליך סרק או כתוצאה מחוסר היכולת להיפרע מהתובע במקרה של הטלת הוצאות לטובת הנתבע.

7.         התרשמותי הברורה הנה כי, לאחר שקילת כל השיקולים וביצוע האיזונים הנדרשים, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה .