החלטה בתיק ת"א 25304-04-11

1.            עניינה של תביעה זו מקרקעין המצויים במתחם "קבר רחל". לטענת התובעות, מדובר בנכס שנרכש בידי תובעת 3, באמצעות כספים שהושקעו בידי תובעות 1 ו-2, ועתירתן היא לסעד הצהרתי בדבר בעלות תובעת 3 במקרקעין. לטענת הנתבעים 1-4, המחלוקת בדבר רישום הבעלות במקרקעין הוכרעה זה מכבר בהסכם שקיבל תוקף של פסק בוררות בשנת 2006, עליו חתומים הצדדים (להלן - מסמך 2006).

2.            הנתבעים עותרים לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין שנוצר במסמך 2006, המשתיק את התובעות מלטעון את הנטען בתובענה. עוד נטען, כי סעיף 8.4 להסכם שנעשה בין הצדדים להליך ביום 28.3.11 קובע, כי כל מחלוקת בין הצדדים תיפתר בדרך של בוררות, בפני הרב בני אלון, או במקרה של נבצרות, בפני ראש ישיבת עטרת כוהנים. בהקשר זה מוסיפים נתבעים 1-4 ומפנים להוראת סעיף 20 למסמך 2006, המפנה אף הוא להכרעת בורר במקרה של מחלוקת עתידית.

3.            אחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי, כי קיימת ביניהם תניית בוררות מחייבת, ועל כן אין מקום שבית המשפט ידון במחלוקת שבין הצדדים. תוצאת הדברים איננה מחיקה או דחייה על הסף כפי שהתבקשתי להואות, אלא, כהוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, עיכוב הליכים.

4.            סעיף 20 למסמך 2006, עליו חתומים תובעת 1 ומר חיים סילברשטיין בשם חברות חו"ל הקשורות בפרויקט הנדון, וביניהן תובעת 3, וכן נתבעים 2 ו-3 בשם, בין היתר, תובעת 1, קובע כך: "הצדדים מסכימים כי בכל מקרה של מחלוקת עתידית יהא הבורר מר בקר בורר יחיד והחלטתו תחייב את הצדדים. על אף האמור, במקרה של הפרת הסכם זה או אחד מסעיפיו ע"י צד אחד, אזי הצד השני רשאי לבחור בין בוררות לבין ערכאות משפטיות רגילות ורבניות לשם אכיפת ההסכם ע"י הצד המפר".

5.            לטענת התובעות, נוכח האמור בסיפת סעיף 20, פתוחה בפניהן הדרך להגשת התביעה הנדונה, ואין הן כבולות למסלול בוררות, אחר שלטענתן, הופר מסמך 2006. כן מלינות התובעות על כך שטענות הנתבעים בבקשה לסילוק על הסף משולבות בכתב ההגנה, ואינן נתמכות בתצהיר.

6.            אשר לטענות הדיוניות - אכן, רצוי שטענות לסילוק על הסף יוגשו במסמך נפרד, אולם גם אם לא כך נעשה, מוסמך בית המשפט לקבוע את סדר בירור הטענות שבפניו, וכך נעשה במקרה זה, אחר שניתנה לתובעות הזדמנות להגיב לטיעונים. כמו כן, אף אינני מוצאת פגם בכך שטענת הסף איננה נתמכת בתצהיר, שכן נסמכת היא על מסמכים שעצם קיומם אינו שנוי במחלוקת, והמסקנה בכל הנוגע אליהם נובעת מן המסמכים עצמם.

7.            לגוף העניין, מקובלת עליי עמדת הנתבעים, כי פרשנות התובעות אינה עולה בקנה אחד עם לשון סעיף 20 למסמך 2006. אכן, במקרה של הפרת ההסכם, פותח הסעיף את האפשרות לבחור בין בוררות לבין פנייה לבית משפט, אך זאת רק לצורך תביעה לאכיפה. אין חולק כי התובעות כאן אינן עותרות לאכיפת מסמך 2006, ולמעשה תביעתן מכחישה את מסמך 2006. בנסיבות אלה, מקומה של מחלוקת עתידית בין הצדדים - דוגמת זו שבכתב התביעה, שאיננה לאכיפת הסכם - הוא בהליך של בוררות ולא בבית משפט זה.

8.            נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי להיזקק לטענה כי דין התביעה להידחות על הסף לגופה נוכח מעשה בית דין מכוח מסמך 2006, שקיבל תוקף של פסק בוררות, שכן הצדדים בחרו שככלל במחלוקות ביניהם יכריע בורר, ולא בית משפט.

9.            אשר על כן, מורה אני על עיכוב הליכים בתובענה זו מכוח הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.

התובעות תישאנה בשכ"ט הנתבעים ובהוצאותיהם בסך 7,500 ש"ח.

ניתנה היום, י"ב בתמוז תשע"ב, 02 ביולי 2012, בהעדר הצדדים.