החלטה בתיק ת"א 2333-01 - פסקדין

1.         בקשה לסילוק על הסף של הודעת צד ג' מחמת התיישנות עילת התביעה לפי חוק חוזה ביטוח היא הבקשה שהגישה הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: 'הפניקס') בענין תביעת המשיבים - עו"ד אריה דנציגר (להלן: ' דנציגר') ואלחנני, דנציגר שפורן עורכי דין (להלן: ' משרד דנציגר') שהגישו את הודעת צד ג' (המשיבים 1 ו- 2 ביחד יכונו להלן: ' המשיבים').

2.         עיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה כן נתתי דעתי לנספחים ולכתבי הטענות המפורטים וראיתי לקבל את הבקשה ולסלק על הסף מחמת התיישנות את תביעת המשיבים (הודעת צד ג') נגד הפניקס ככל שמדובר בעילה לפי חוק חוזה ביטוח.

3.         תחילה ראיתי לפרט בקצרה את ההליכים הרבים שקדמו להגשת הבקשה דנא.

ביום 25.9.01 הגיש אהרון אהרוני (להלן: ' אהרוני') תביעה נגד המשיבים על סך של מליון דולר (4,250,000 ש"ח בעת הרלבנטית); המשיבים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות וביום 24.10.06 קבע כבוד השופט ברוך כי חלק מעילות התביעה התיישנו מאחר שהן מבוססות על עובדות שאירעו עובר ליום 25.9.94. כך קבע כי "למעט העילה הנובעת מהעובדות הקשורות להמחאת הזכות, נדחית התביעה על הסף בהתאם לתקנה 101 (א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984" (להלן : 'החלטת כב' השופט ברוך').

בהחלטת כב' השופט ברוך תוארו ההליכים עובר להחלטתו, כך עולה כי עם הגשת התביעה נגד המשיבים הוגשה בקשה לסילוקה על הסף מחמת התיישנות ונדחתה; כי ערעור שהוגש על החלטה זו התקבל ביום 3.2.04 (כב' השופטת דותן בע"א 1276/03) ונקבע כי התביעה התיישנה; וגם כי ההחלטה הובאה לעיון בית המשפט העליון (ע"א 2486/04) שביום 23.6.05 קבע כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בשאלת ההתיישנות; החלטת כב' השופט ברוך היא ההחלטה הרלוונטית (החלוטה) לאחר החלטת בית המשפט העליון, ולפיה חלק מעילות התביעה התיישנו ועל אהרוני להגיש כתב תביעה מתוקן.

4.         ביום 11.12.06 הגיש אהרוני כתב תביעה מתוקן נגד המשיבים.

בכתב התביעה המתוקן טען אהרוני כי היה בעלים של חלק מהון המניות בחברה בשם ג'ואי נכסים בע"מ (להלן: 'ג'ואי') ביחד עם שני בעלי מניות נוספים, ובעקבות סכסוך בין בעלי המניות התנהלו הליכים להפריד ביניהם ולמכור מניות לצד ג' (להלן: 'עסקת ג'ואי') ובאלה ייצג דנציגר את אהרוני ובעל מניות נוסף וכן ייצג אותם בכל הקשור לעסקת ג'ואי.

לטענת אהרוני, התרשל דנציגר בייצוג המשפטי שנתן לו ולבעל המניות האחר וכתוצאה מכך נגרמו להם נזקים כספיים רבים.

הטענות שבכתב התביעה לענין משרד דנציגר היו כי על פי הסכם שכר הטרחה התחייב משרד דנציגר לספק לאהרוני שירותים משפטיים במיומנות ובזהירות הדרושה ומשלא עשה כך, והתרשל, הוא נושא באחריות ביחד עם דנציגר לכל מחדלי דנציגר, בין אחריות ישירה ובין שילוחית.

5.         לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, ביום 11.2.07, שלחו המשיבים הודעת צד ג' נגד מספר בעלי דין וביניהם איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: 'איילון'), חידוש מרוז סוכנות לביטוח (להלן: 'חידוש מרוז'), חידוש סוכנויות לביטוח בע"מ ומרוז סוכנויות לביטוח בע"מ (להלן ביחד: 'חידוש מרוז סוכנויות לביטוח בע"מ'), והפניקס.

את הודעת צד ג' להפניקס שלחו המשיבים בטענה כי היתה המבטחת שלהם על פי פוליסת אחריות מקצועית בתקופה מ- 1.12.93 עד 30.11.96 וככל שיקבע כי בתקופה זו אירע "אירוע העלול לגרום לתביעה" (ובכלל זה כי בתקופה זו הועלו טענות נגד המשיבים על ידי אהרוני), הרי שהפניקס חייבת לתת להם כיסוי ביטוחי; עילה זו מבוססת על טענת שיפוי מכוח חוק חוזה הביטוח. בנוסף, טענו המשיבים כי הפניקס אחראית לשפותם גם בהתאם לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בהיות חידוש מרוז סוכנויות לביטוח בע"מ שלוחה של הפניקס.

            ביום 18.11.10 הגישה הפניקס בקשה לדחייה על הסף של ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגדה - היא הבקשה שבפני.

העובדות הרלבנטיות לבקשה

6.         לדנציגר ביטוח אחריות מקצועית (שכבה ראשונה) בהפניקס לתקופה שמיום 1.12.93 ועד ליום 30.11.94 ( נספח ה'1 להודעת צד ג').

            משרד דנציגר שביקש לבטח עצמו בביטוח אחריות מקצועית מילא ביום 27.7.94 "הצעה להגדלת גבולות ביטוח אחריות מקצועית למשרד עו"ד" (נספח א' לכתב ההגנה של צד ג' 2- 7) בה צוין שתקופת הביטוח המתבקשת היא מ-27.7.94 עד 30.11.95; לשאלה "האם ידוע לך על מקרה כלשהו העלול להוביל או להתפתח לתביעה?" השיב משרד דנציגר בטופס ההצעה "לא".

פוליסת ביטוח אחריות מקצועית שהפיקה הפניקס למשרד דנציגר, על בסיס ההצעה היתה לתקופה מ- 1.12.94 עד 30.11.95 (נספח ה'2 להודעת צד ג') וכן לתקופה מ- 1.12.95 עד 30.11.96 (נספח ה'3 להודעת צד ג'); ברשימה לפוליסות הביטוח של משרד דנציגר צוין כי "פוליסה זו מכסה חבות המבוטח מעל לכיסוי הניתן על פי הפוליסה הבסיסית לביטוח אחריות מקצועית שהוצאה על ידי הפניקס הישראלי".

            בהודעת צד ג' נטען שלמשיבים פוליסת אחריות מקצועית בהפניקס בין השנים 1994- 1996 אך להודעת צד ג' לא צורפו כל הפוליסות; יאמר עם זאת כי אין רלוונטיות לכך ובירור סוגיית הפוליסות ותקופתיהן הוא בירור עובדתי ואיני נדרשת לכך בשלב זה.

 7.        בשנת 1994 הגישו המשיבים תביעה בסדר דין מקוצר נגד אהרוני בגין אי תשלום שכר טרחה (ת.א 139419/94). ביום 28.12.94 הגיש אהרוני בקשת רשות להתגונן (נספח ד' להודעה לצדדים שלישיים) בה העלה טענות שונות נגד הטיפול המשפטי של דנציגר בעסקת ג'ואי (להלן : ' בקשת הרשות להתגונן').

8.         בשנת 1997 ביקש דנציגר לרכוש פוליסת ביטוח אחריות מקצועית (שכבה ראשונה) באיילון (חברה שנבחרה ע"י לשכת עורכי הדין בישראל להיות מבטחת עורכי הדין תחת הפניקס), ובאמצעות חידוש מרוז או חידוש מרוז סוכנויות לביטוח (יש מחלוקת עובדתית בין הצדדים לעניין זהות סוכנות הביטוח אך היא אינה רלבנטית להחלטה דנא) מילא דנציגר ביום 30.4.97 טופס (להלן: 'טופס ההצעה של איילון') נספח ב' לכתב ההגנה מטעם הצדדים השלישיים 2- 7) ולשאלה שנשאל בטופס ההצעה של איילון