החלטה בתיק ת"א 18547-12-12 - פסקדין

1. בפני בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור, וזאת לפי ס' 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. סבורני שיש מקום לקבל את הבקשה וזאת משום הפער בין שתי קביעות המוסד לביטוח לאומי בנוגע לנכותו הצמיתה של התובע בתחום הפסיכיאטרי. בעוד שוועדת המל"ל במסלול נפגעי עבודה קבעה שהנכות הצמיתה בתחום הפסיכיאטרי הינה 0%; הרי שלצורך קבלת פטור לפי פקודת מס הכנסה נקבע שהנכות הצמיתה בתחום זה הינה 10%.

2. התובע (להלן: המבקש) שימש בשנת 2006 כנהג קטר ברכבת ישראל. בתאריך 12/6/2006  היה מעורב, בתפקידו לעיל, בתאונת דרכים במהלכה פגע הקטר בו נהג ברכב שהיה על פסי הרכבת בסמוך ליישוב בית יהושע. הבקשה שבפני נוגעת לנזקים הנפשיים שנותרו, לטענתו, כתוצאה מאותה תאונה.

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), ובתאריך 12/11/12 קבעה הועדה הרפואית לעררים כי לא נותרה למבקש נכות צמיתה בעקבות התאונה. לטענתו, קביעה זו שגויה שכן הועדה לא דנה כנדרש בתיעוד שהוצג לה (הכוונה בעיקר לחוות דעת שהוגשו על ידו) ולא בדקה אותו באופן יסודי.

4.  נסקור בקצרה את הליכי המל"ל:

4.2   הועדה הרפואית הראשונה (להלן: הוועדה) התכנסה בתאריך 12/12/2006 ובה לקחה חלק,  בין היתר, הפסיכיאטרית ד"ר פל. בבדיקתו, מסר המבקש כי הוא סובל מסיוטים וירידה בתפקוד. הועדה ציינה כי המבקש נמצא בטיפול פסיכותרפי וכן צוין בין היתר, כי לא נתגלו סימנים פסיכוטיים או דיכאון. יחד עם זאת, צוין כי קיימים סימנים נוירוטיים תגובתיים. בסיכום הדיון ביקשה הועדה חוות דעת שונות.

4.3   בתאריך 20/2/2007 שוב התכנסה הועדה. גם בועדה זו לקחה ד"ר פל חלק. הועדה קבעה נכות זמנית (נוירולוגית ופסיכיאטרית) של 15% וכן ביקשה, לקראת הועדה הבאה, כי יהיה בפניה מכתב עדכני מפסיכולוגית קלינית המטפלת בתובע.

4.4   הועדה הבאה התכנסה בתאריך 29/5/07. גם בועדה זו לקחה חלק ד"ר פל. לקראת ועדה זו צירף המבקש את חוות דעתו של ד"ר בוניאק מתאריך 27/5/2007, לפיה הוא מצוי במשבר נפשי קשה ומתמשך. ד"ר בוניאק המליץ לועדה לקבוע דרגת נכות נפשית בשיעור של 30%. במעמד הדיון נבדק המבקש ונכתב, בין היתר, כי שיחות הפסיכותרפיה מסייעות לשיפור במצבו. בסופו של דבר, הנכות הזמנית הועמדה על 10% בשל מצב נוירוטי תגובתי.

4.5   בתאריך 11/6/2007 הגיש המבקש ערר על ההחלטה לעיל. בתאריך 22/8/2007 דחתה וועדת הערר את הערר. המבקש לא צירף מסמכים בנדון והאמור מבוסס על ס' יא' לבקשתו.

4.6   בתאריך 16/10/2007 התכנסה שוב הוועדה. בועדה לקחה חלק, בין היתר, הפסיכיאטרית ד"ר שרה ברק. הועדה קבעה נכות צמיתה של 0%.

4.7   על ההחלטה לעיל הגיש המבקש, בתאריך 31/10/2007, ערר.  ועדת הערר דנה בעניינו של המבקש בתאריך 6/2/2008 כשעוד לפני כן, שלח המבקש חוו"ד נוספת מטעמו, של הפסיכיאטר ד"ר קירש. בחווה"ד נטען כי קיימת אבחנה ברורה של P.T.S.D והמומחה העריך כי נכות המבקש הינה 30%. בתאריך 6/2/2008, כאמור לעיל, דנה ועדת הערר בעניינו של המבקש. בוועדה לקח חלק, בין היתר, הפסיכיאטר ד"ר מנוחין. בסיכום הועדה נכתב כך:" לאור הפער בין הממצאים היום לממצאים בחוות דעת של ד"ר קירש וד"ר בוניאק מבקשת הועדה לקיים אבחון פסיכודיאגנוסטי למציאת סימנים פוסטראומטיים. עם קבלת המבוקש יסוכם בהיעדרו".

4.8   בעקבות הנחיית וועדת הערר הכין, בתאריך 17/3/2008, ד"ר רון גאגין (פסיכולוג קליני מומחה ומדריך בפסיכודאגנוסטיקה) את חוות דעתו. בסיכום חוות הדעת נכתב כי ממצאי האבחון אינם תומכים בקיומה של תסמונת פוסט טראומטית. עוד צוין כי עולה תמונה קלינית של הפרעת הסתגלות המלווה בסימפטומים דיספוריים בעוצמה קלה ושככל הנראה מגיבים לתהליך טיפולי. ד"ר גאגין ציין כי המבקש יכול להפיק תועלת מהמשך תהליך טיפולי ממוקד כפי שקיבל עד לאותו מועד וכן המליץ, לאור האפשרות לשיפור, לערוך אבחון נוסף כעבור שנה.

4.9   בתאריך 18/6/2008 ניתנה החלטת בועדת הערר וכך נכתב:" הוועדה עיינה במבחן נוירופסיכולוגי מיום 17/3/2008 שביצע פסיכולוג קליני גאגין לפי המבחן, ממצאי אבחון אינם תומכים שתסמונת פוסטראומטית. יש התרשמות שהגיב טוב לטיפול". בהמשך נימקה הועדה, כי היא דוחה את הערר ודוחה את חוות הדעת שהוגשו מטעמו של המבקש.

4.10            בתאריך 25/6/12 הגיש המבקש בקשה להחמרת מצב, וזאת על בסיס מסמך רפואי של הפסיכיאטר ד"ר פרחאת כמאל, הרופא המטפל בקופת חולים מכבי. מהמסמך עולה, כי המבקש סובל מדיכאון עם סימנים פוסט טראומטיים. עוד נכתב שם כי:" מאז אירוע CVA בתאריך 12/9/2011 קיימת החמרה בסימנים הפוסט טראומיים בעיקר תלונות של חלומות על האירוע . . ."

בתאריך 12/8/12 דנה הועדה בבקשה לעיל, כאשר לפני עמד, בין היתר, המסמך של ד"ר כמאל וכן ההחלטות והמסמכים הקודמים. הועדה ראיינה את המבקש וציינה כי:" אין התרשמות מהחמרה במצבו הנפגע". עוד צוין:" ככל הנראה ההחמרה במצבו היא על רקע האירוע המוחי שעבר ולא על רקע התאונה הנדונה".

4.11            על ההחלטה לעיל, הגיש המבקש ערר בתאריך 20/8/12. בנוסף, שלח המבקש לועדת הערר חוות דעת נוספת מטעמו, של ד"ר אילה שינקמן (חוו"ד מתאריך 29/8/12) שם נכתב  כי כתוצאה מהתאונה פיתח המבקש סימפטומים פוסט טראומטיים אשר עדיין קיימים למרות הטיפול. מדובר בטראומה לא מעובדת. ד"ר שינקמן ציינה כי התפתחה אצל המבקש תמונה קלינית של Adjustment reaction (prolonged) with depression and post traumatic symptoms. ד"ר שינקמן העריכה את נכותו של על 20% כתוצאה מהתאונה.

4.12            בתאריך 12/11/2012 דנה ועדת הערר בערר לעיל ונקבע כי לא חל שינוי בדרגת הנכות שנקבעה. בועדה לקחה חלק הפסיכיאטר ד"ר לוסטיג. הועדה בדקה את המבקש וכן עיינה, בין היתר, בחוות הדעת של ד"ר שינקמן שנזכרה לעיל. לסיכום, צויין כי:" לדעת הועדה אין החמרה במצבו הנפשי לעומת מצבו בשנת 2008 ולפיכך הועדה דוחה את הערר".

5. עד כאן פירוט ההליכים בוועדות המל"ל במסלול נפגעי עבודה ממנו עולה, כאמור לעיל, כי דרגת הנכות שנקבעה לתובע הינה 0%.

6. טענתו הראשונה של המבקש הינה כי טעו וועדות המל"ל שקבעו לו 0% נכות.

במסגרת טענה זו, הפנה המבקש לפערים בין החלטת הועדה לבין אחוזי הנכות שקבעו המומחים מטעמו.