החלטה בתיק ת"א 12584-02-11 - פסקדין

בפניי בקשה אשר הוכתרה בכותרת: " בקשה דחופה מאוד לצו עשה זמני; בקשה להזמנת מנהלת ענבלים לכל ישיבה ו/או ישיבה נדחית בבקשה שלעיל".

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בבקשה הקודמת למתן צו עשה זמני שהגיש התובע על נספחיה וכן בנספחי הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, באתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות, ללא צורך בקבלת תשובת הנתבעת, אשר בשלב זה איננה מיוצגת, וממילא ללא צורך בקיום דיון.

אפרט אך את תמצית טעמיי. אדגיש כי ככל שיש בדברים משום מסקנה או הבעת עמדה, הרי שהדברים אמורים לכאורה בלבד, מבלי לקבוע מסמרות, שהרי מדובר בשלב הדיון בסעד זמני, טרם בירור מלא ומקיף של טענות הצדדים.

רקע

1.         ביום 7.2.11 הגיש התובע תובענה זו, אליה צירף בקשה אותה הכתיר בכותרת "בקשה דחופה לצו עשה זמני" בה נתבקש סעד של פינוי וסילוק  ידה של המשיבה מדירה המצויה בבניין שבבעלותו מזה מספר שנים (להלן: " הדירה"). הנתבעת היא דיירת מוגנת בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר") בדירה מזה למעלה מ- 40 שנה.

2.         יצויין כי התובע התקשר בהסכם עם חברת ענבלים (א.מ.ע.) בע"מ (להלן:" ענבלים") אשר מנהלת מערך הוסטלים ודיור מוגן לחוסים ולנפגעי נפש בקהילה. ענבלים מפעילה בבניין הוסטל. בכל הדירות בבניין, מלבד הדירה, בה מתגוררת הנתבעת כדיירת מוגנת, מתגוררים חוסים ו/או פגועי נפש.

3.         בהחלטתי מיום 7.2.11 מצאתי לנכון להעיר כבר באותו שלב כי ספק רב בעיניי אם יש כלל מקום לדון בבקשה מעין זו במסגרת דיון בסעד זמני והצעתי לתובע למשוך את הבקשה תוך שכל צד שומר על כל טענותיו.

ביום 10.2.11 הודיע התובע כי הוא מקבל את ההצעה. עם זאת, ציין התובע כי הוא מבקש להפנות את בית המשפט לנספח י' לבקשה המקורית, ממנו עולה לדבריו כי ענבלים עומדת להפר את ההסכם שלה עם התובע וכי הוא "שומר את זכותו להגיש בקשה זו מחדש, באם אכן תגיע הנחיה של משרד הבריאות, ביחס לאכלוס הבניין בטרם ו/או במהלך הדיון בתיק העיקרי".

4.         ביום 27.3.11 נעתרתי לבקשה שניה של הנתבעת להארכת מועד להגשת כתב הגנה, וזאת לפרק זמן של 60 ימים, דהיינו עד לסוף חודש מאי, לאחר שהנתבעת קיבלה תשובה שלילית מהלשכה לסיוע משפטי ופנתה ללשכת עוה"ד לקבלת סיוע במסגרת תכנית "שכר מצווה".

5.         אציין כי לבקשה זו נעתרתי, בין השאר, לאחר שעיינתי בפסק הדין אשר ניתן ע"י כב' השופטת הדסה אסיף בתביעת פינוי קודמת אשר הגיש התובע כנגד הנתבעת - תביעה אשר נדחתה תוך חיוב התובע בהוצאות ומתיחת ביקורת לא מרומזת על התנהלות התובע אשר עושה ככל שלאל ידו כדי ליצור עילות פינוי יש מאין. יצויין כי פסק הדין מצורף אמנם לכתב התביעה, אולם לא צורף לבקשה הראשונה למתן צו עשה זמני ואף כלל לא נזכר בה.

עוד יצויין כי תביעה נוספת בה נקט התובע כנגד הנתבעת, על מנת למנוע ממנה לגדל את הכלבים אותם היא מגדלת לטענתה עוד בטרם רכש את הבניין, הסתיימה בהסדר בהמלצת בית המשפט (כב' השופטת אילת דגן), לאחר עריכת ביקור במקום, לפיו הנתבעת תוכל להמשיך ולהחזיק בכלבים (אם כי הוסכם כי הנתבעת לא תוסיף להאכיל חתולים בשטח הבניין).

6.         עתה הגיש הנתבע בקשה נוספת זו למתן צו עשה זמני לפינוי וסילוק יד הנתבעת מן הדירה. ומה הסיבה להגשתה עתה? לטענת התובע, לאחר ההחלטה בה ניתנה לנתבעת הארכת מועד ראשונה להגשת כתב הגנה עד ליום 31.3.11, הודיע לענבלים כי עד למועד זה הוא יוכל להשיב לה דבר בעניין בקשתה כי יודיע לה באופן מיידי בדבר קשריהם החוזיים. עתה לאור הארכת המועד הנוספת הודיעה ענבלים לתובע כי היא פועלת למציאת מקום אחר להוסטל.

7.         אודה כי אני מתקשה לרדת לסוף דעתו של התובע בהקשר זה. שהרי גם אם היה מוגש כתב הגנה ביום 31.3.11, לא ברור באיזה אופן היה בכך כדי לסייע לתובע על מנת להסדיר את הקשיים מול ענבלים ולאפשר לו להשיב לה דבר. כלום ניתן היה לצפות כי בכתב ההגנה תודיע הנתבעת לפתע שהיא מסכימה מרצונה לפינוי? ותחת ההנחה הסבירה יותר שהתשובה לשאלה זו אמורה היתה להיות, וככל הנראה עוד תהיה, בשלילה - כלום בהגשת כתב ההגנה אמור היה הדיון בתיק להסתיים? על כן לא ברורה מהות הטענה.

8.         זאת ועוד; כלל לא נטען ע"י התובע כי ניתנה עתה הנחיה מפורשת של משרד הבריאות לפנות את ההוסטל מהבניין. נהפוך הוא; מעיון בנספח י' לבקשה המקורית, אליו ביקש התובע להפנות, שהוא מכתב מנהלת ענבלים אל התובע מיום 19.1.11, עולה לכאורה כי ענבלים מודעת היתה לכך שבהתאם להוראות הדין ניתן לנהל הוסטל לשיקום נפגעי נפש בקהילה אך ורק כאשר הבניין לא מאוכלס בדיירים אחרים וכי היא מזהירה את התובע שמשרד הבריאות לא יאפשר המשך איכלוס הבניין כל עוד מתגוררת בו דיירת שלא הופנתה לדיור בו ע"י משרד הבריאות. נראה כי הקושי בנושא זה קיים ומוכר לצדדים זה מכבר, ושמא אף כבר במועד בו נערכה ההתקשרות ביניהם. לא נראה כי חל שינוי נסיבות כלשהו לאחרונה בהקשר זה.

9.         אותו רציונל שהוביל להצעתי מיום 7.2.11, אשר נתקבלה ע"י התובע, עומד בתוקפו. מדובר עדיין במצב דברים שבו: (א) מתבקש צו עשה זמני שמטרתו שינוי מובהק מן המצב הקיים. (ב) מדובר בצו עשה זמני שהוא למעשה זהה לחלוטין לסעד המבוקש בתובענה העיקרית. (ג) מדובר בצו אשר השלכותיו על הנתבעת עלולות להיות מרחיקות לכת.

עם זאת, משעומד התובע על הבקשה, והגישה מחדש, אדון בה בקצרה, כדרך שדנים בסעד זמני.

כאמור, אין לי צורך בתשובת הנתבעת על מנת להגיע למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראיות מהימנות לכאורה

10.        על מנת לזכות בסעד זמני על התובע לשכנע, בראש ובראשונה, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה. עילת התובענה בענייננו היא לפינוי וסילוק יד. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת הינה דיירת מוגנת. סעיף 131 לחוק הגנת הדייר קובע: "..., אלה בלבד הן עילות הפינוי: ". על התובע להצביע, אם כן, על קיומה של אחת מעילות הפינוי הקבועות בסעיף 131 לחוק הגנת הדייר. על התובע להוסיף ולבסס את עילת הפינוי הנטענת בראיות מהימנות לכאורה.