החלטה בתיק רת"ק 38286-04-12

על פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.         בתאריך 24/03/10 חתמו הצדדים על הסכם בנוגע לקניית הדירה, כאשר בסעיף 2.2 הוסף, בכתב יד, כי לדירה יוצמד מחסן. כן נקבע, כי התמורה, בסך 670,000 ש"ח, (בתוספת תשלום עבור שכ"ט עו"ד ומיסים ותשלומים נוספים כמפורט בסעיף 7 להסכם) תשולם במועדים שנקבעו. המשיב טען, כי במועד קבלת החזקה בדירה דרשה ממנו המבקשת תשלום נוסף, מעבר למוסכם, בסך 12,000 ש"ח עבור המחסן. לשיטתו, הוא שילם את הסכום בלית ברירה ורק על מנת לקבל את החזקה בדירה (שכן היה עליו לפנות את הדירה שבה התגורר), ולאחר התשלום תבע את השבתו במסגרת תביעה קטנה נשוא הדיון בתיק זה. מנגד, המבקשת טענה, כי הסכום ששולם ע"י המשיב, נקבע מראש ובהסכמה במסגרת החוזה, וכי מדובר בתשלום עבור המחסן, כפי שנקבע בנספח לחוזה. עוד טענה, כי המשיבים הפרו את החוזה לאחר שלא עמדו במלוא התשלומים על פי החוזה, ולכן הגישו תביעה שכנגד על סך של 32,000 ש"ח.

            בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים, קיבל את גרסת המשיב במלואה, וקבע על פיה, כי המשיב חתם על המסמכים במועד מסירת החזקה תחת כפייה; דחה את התביעה שכנגד שהגישה המבקשת וקבע, כי המבקשת לא הגישה אסמכתאות להוכחת החריגות, לכאורה, במועדי התשלום, ולא מצא בסיס לטענה, כי המשיב הפר את החוזה.  ולכן, כאמור, הורה, כי המבקשת תשיב למשיב את הסכום העודף ששילם (כאמור, בסך 12,000 ש"ח) ותשא בהוצאותיו.

3.        המבקשת חזרה בבקשתה על הטענות שהעלתה בפני בית משפט קמא והוסיפה, כי פסק הדין מנוגד לכל הגיון מסחרי או כלכלי וסותר את הסכם המכר והנספח לו; כי בית המשפט טעה בקביעתו, שהתשלום בגין התוספות כלול בתמורה הכוללת, ועומדת בסתירה להסכם ולראיות שהובאו בפני בית משפט; כי סעיף 7 לחוזה קובע תשלומים שהמשיב חב בהם, מעבר לתמורה הכוללת; כי בית המשפט פסק בניגוד לחזקה שאדם, שחותם על הסכם, הסכים לתנאיו, וחזקה זו לא נסתרה; כי המשיב ידע שעליו לשאת בתשלומים נוספים, מעבר לתשלום התמורה הבסיסי, אם בעניין שכ"ט עו"ד, מס רכישה וחיבור לתשתיות, ועובדה כי שילם את שכ"ט עו"ד ומס הרכישה ללא השגות. המבקשת טענה עוד, כי היה מקום לקבל את התביעה שכנגד ולא רק לדחות את תביעת המשיבים, כיוון שהמשיבים ידעו מה הסכומים שעליהם לשלם מעבר לתמורה והסכימו להם, לפני החתימה על ההסכם, ולכן בית המשפט טעה כשדחה את התביעה שכנגד וקבע שהמבקשת לא צירפה אסמכתאות לביסוס תביעתה, שכן לא היה צורך במסמכים שכאלה. עוד טענה, כי המשיב עצמו לא סתר את טענתה, כי המו"מ לרכישת המחסן בוצע במעמד החתימה על החוזה, לאחר שהחוזה היה מוכן, ולכן על דעת הצדדים, ובהסכמתם, נחתם הנספח, אשר מהווה חלק מהותי ובלתי נפרד מהחוזה; וכי אין כל היגיון לכך, שהמבקשת תמכור את הדירה עם החניה במחיר זהה לאחר הוספת המחסן. בנוסף, הפנתה המבקשת לנספח התשלומים, שצורף כנספח ב' לכתב התביעה שכנגד, ולכתוב בחוזה, כי המחירים צמודים למדד בעת התשלום, כך שממילא לא היה צורך לצרף לוח תשלומים או אישורים לחריגות ממועד התשלום, כפי שנפסק. לכן, ביקשה לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, לדחות את תביעת המשיבים ולקבל את התביעה שכנגד במלואה.

4.        מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים.

            "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. כדי להשיג את מטרה זו, צמצם המחוקק את הדרישות הפורמאליות ופישט את ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

            היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

            הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

5.         ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את עמדת המבקשת, אשר כל הטענות שהעלתה בבקשתה - העלתה גם בפני ביהמ"ש קמא. כל טענותיה של המבקשת מופנות כנגד קביעות עובדתיות של ביהמ"ש קמא, אשר שמע את העדים, התרשם מהם, עיין במסמכים, והגיע למסקנות שבעובדה, שכאמור, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו.

            מעבר לנדרש יצויין, כי ביהמ"ש נימק את ממצאיו, ומהעדויות שעמדו בפניו גם לא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד. נהפוך הוא, ביהמ"ש היה רשאי להעדיף את עדותו של המשיב ולקבל את מלוא גרסתו, כי נכפה עליו להסכים לתשלום של 12,000 ש"ח עבור המחסן, וכי הוא עמד במלוא התשלומים כפי שנקבע בחוזה, על פני עדותו של מנהל המבקשת. העובדה, כי התשלום הנוסף הנ"ל נדרש ביום בו אמור היה המשיב לקבל את החזקה בדירה, יש בה כדי לחזק מסקנה זו.

6.        סיכומו של דבר, לא מצאתי עפ"י החומר שהונח בפני, כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא ובנסיבות אלה דין הבקשה להידחות.

            משלא התבקשה תגובת המשיבים - העירבון על פרותיו יוחזר למבקשת.

            המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום,  כ' אב תשע"ב, 08 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.