החלטה בתיק רת"ק 34324-08-12

1.        בחודש יולי 2007 התקשר המבקש, קבלן לעבודות בניין, עם המשיב, בחוזה לביצוע עבודת שיפוץ בחנותו של המשיב בשדרות, תמורתה הוסכם בכתב כי יקבל סך של 8,000 ש"ח. אין חולק, כי המבקש לא סיים את העבודה, וגם אין חולק, כי המשיב שילם למבקש רק את המקדמה בסך 2,000 ש"ח. בפברואר 2012, הגיש המבקש תביעה כנגד המשיב, לביהמ"ש לתביעות קטנות בבאר-שבע, בה דרש ממנו פיצוי בסך של 25,959 ש"ח, בטענה כי נעשו סיכומים בעל-פה, לאחר עריכת ההסכם הכתוב, במסגרתם אמור היה המשיב לשלם למבקש, בנוסף לסכום המקורי עליו הוסכם, גם סך של 4,412 ש"ח. לכן, דרש את הסכום הנ"ל ואף פיצוי בגין נזקים, שטען שנגרמו לו לטענתו (ריבית שנתית, פיצוי מוסכם), כתוצאה מאי תשלום התמורה. בתגובה טען המשיב, כי המבקש החל בעבודתו, אך לאחר שפירק את הגג, נעלם ולא חזר לסיים את העבודה. לדבריו, המבקש הותיר את חנותו פרוצה וללא גג, עד שנאלץ להתקשר בהסכם עם קבלן אחר על מנת שישלים את העבודה שהחל המבקש, לו שילם סך של 6,000 ש"ח.

            בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועיין במסמכים, דחה את התביעה לאחר שקיבל את גרסת המשיב במלואה, וחייב את המבקש בהוצאות בסך של 500 ש"ח.

            נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.        המבקש חוזר בבקשתו על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא והוסיף, כי ביצע עבודה בהיקף רחב ממה שהוסכם תחילה וממה שנקבע על ידי ביהמ"ש; כי בהסכם שבכתב לא כלולות עבודות נוספות, עליהן הוסכם לאחר החתימה; וכי ההסכם עמו לא כלל מע"מ. לכן, ביקש לבטל את פסק הדין.

3.        "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

            היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

            הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

4.         ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את עמדת המבקש, אשר מרבית הטענות שהעלה בבקשתו - העלה גם בפני ביהמ"ש קמא. כל טענותיו של המבקש מופנות כנגד קביעות עובדתיות של ביהמ"ש קמא, וכאמור, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו.

            מעבר לנדרש יצוין, כי ביהמ"ש נימק את ממצאיו, ומהעדויות שעמדו בפניו, גם לא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד. בצדק העדיף ביהמ"ש את המסמך הכתוב על פני העדות בעל-פה של המבקש, ודי היה בכך כדי להוביל למסקנה, כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה. אך ביהמ"ש לא הסתפק בכך, אלא גם דחה לגופן את יתר טענותיו של המבקש, ואן מקום להתערב בממצאיו המבוססים היטב.

            בהערה אציין, כי המבקש לא היה רשאי להעלות טענות חדשות, בדבר הפרשי המע"מ, בפני ערכאת הערעור, אשר לא נועדה לאפשר למי מהצדדים לערוך "מקצה שיפורים" לתביעותיו.

5.        סיכומו של דבר, לא מצאתי עפ"י החומר שהונח בפני, כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא ובנסיבות אלה דין הבקשה להידחות.

            משלא התבקשה תגובת המשיב - העירבון על פירותיו יוחזר למבקש.

            המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א חשון תשע"ג, 06 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.