החלטה בתיק רע"ב 6497/13 - פסקדין

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בעת"א 51513-06-13 (כב' השופט י' פרסקי), מיום 17.9.2013, במסגרתו נדחתה עתירתו של המבקש לבטל את סיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב).

רקע והליכים קודמים

2.             ביום 9.6.2004, הורשע המבקש, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשתי עבירות רצח בכוונה תחילה, ובשתי עבירות של שוד בחבורה. בעקבות הרשעתו, נגזרו על המבקש שני מאסרי עולם לריצוי במצטבר, וכן הופעל עונש מאסר על-תנאי, בן 18 חודשים, בחופף לעונש אשר הושת על המבקש. ביום 25.3.2010, דחה בית משפט זה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. 

3.             ביום 26.11.2002, בעקבות מידע מודיעיני, ממנו עלה חשש להימלטותו של המבקש מכלאו, הוגדר הלה כסג"ב. במרוצת הזמן, חזרו הגורמים המקצועיים ובחנו את הגדרתו של המבקש כסג"ב מידי שישה חודשים, כמצוות סעיף 8(ג) לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.09.00, העוסקת ב"הגדרת אסיר פלילי כבעל סיכון גבוה לבריחה (סג"ב) ו/או אסיר כאסיר התראה" (להלן: פקודת הנציבות). הבחינות העיתיות בעניינו של המבקש, העלו כי יש להותיר את סיווגו של המבקש כסג"ב, על כנו.

4.             ביום 1.8.2011, עתר המבקש, לראשונה, לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כנגד סיווגו כסג"ב. בעתירתו, טען המבקש כי אבד הכלח על המידע המודיעיני בעניינו, מידע אשר התקבל לפני מספר שנים, ואין עוד מקום להמשיך ולהתבסס עליו, לצורך המשך סיווגו כסג"ב. ביום 3.1.2012, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש. נקבע, כי חרף העובדה שהמידע המודיעיני בעניינו של המבקש אינו "חדש", הרי שלא ניתן לומר כי הוא אינו רלוונטי עוד. מכל מקום, מצא בית המשפט המחוזי, כי החלטתם של הגורמים המקצועיים התחשבה במגוון של שיקולים נוספים, ולא ניתן לומר כי היא בלתי סבירה. 

           בעקבות החלטה נוספת של המשיב 1, מיום 1.1.2013, לפיה יש להמשיך ולסווג את המבקש כסג"ב, עתר האחרון, פעם נוספת, לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר עיין בחומר הסודי, עלה, כי בתחילתה של שנת 2012 התקבל מידע מודיעיני בעניינו של המבקש, אשר מחזק את החשש מפני הימלטותו מהמאסר. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי ההחלטה לסווג את המבקש כסג"ב איננה בלתי סבירה , ודחה את עתירתו של המבקש.

5.             ביום 27.6.2013, ולאחר בחינה נוספת מצדם של הגורמים המקצועיים בעניינו של המבקש, הוחלט להמשיך ולסווגו כסג"ב. בעקבות החלטה זו, הגיש המבקש עתירה שלישית במספר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מושא הבקשה שלפניי.

           ביום 17.9.2013, לאחר דיון בעתירה ועיון בחומר סודי, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש. בחינת החומר הסודי העלתה, כי במהלך התקופה שמאז ניתן פסק הדין בעתירתו הקודמת של המבקש, לא התקבל מידע מודיעיני חדש בעניינו של המבקש. יחד עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי, כי המידע בעניינו של המבקש, נותר רלוונטי גם כיום, לצורך סיווגו כסג"ב, וזאת חרף חלוף הזמן מאז שהתקבל. עוד סבר בית המשפט המחוזי, כי יש להתחשב גם בתקופת המאסר הארוכה שהושתה על המבקש, לצורך סיווגו של המבקש כסג"ב, שכן ה"רווח שיכול להפיק [המבקש] מבריחה הוא ברור". על יסוד האמור, קבע בית המשפט המחוזי, כי ההחלטה בעניינו של המבקש איננה בלתי סבירה, ודחה את עתירתו.

בקשת רשות הערעור 

6.             ביום 1.10.2013, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המונחת לפניי. בבקשה נטען, כי עניינו של המבקש מעורר סוגיה משפטית עקרונית, הנוגעת לסיווגו של אסיר כסג"ב, בשל משכה של תקופת המאסר שהושתה עליו, ובנסיבות בהן המידע המודיעיני בעניינו, התקבל לפני שנים. לדידו של המבקש, חשיבותה של הסוגיה מצדיקה מתן רשות ערעור, בעיקר נוכח העובדה כי מדובר בזכויותיו של אסיר. לגופם של דברים, נטען על-ידי המבקש, כי הישענותם של המשיבים אך ורק על מידע מודיעיני, שהתקבל לפני שנים, לצורך סיווגו כסג"ב, איננה סבירה. לשיטתו של המבקש, חלוף הזמן מאז שהתקבל המידע המודיעיני, בצירוף העובדה כי מאמצי האיסוף של קציני המודיעין בבית הסוהר לא העלו מידע עדכני לגביו, מובילים למסקנה כי לא ניתן עוד להמשיך ולסווגו כסג"ב. המבקש הוסיף וטען, כי אין לראות במשך המאסר שנותר לו לרצות כשיקול רלוונטי, לצורך קבלת ההחלטה הנוגעת לסיכון הבריחה, הנשקף ממנו. לדידו, התחשבות בשיקול שכזה מנוגדת ללשונו של סעיף 3 לפקודת הנציבות, אשר אינו מונה את משך המאסר בין השיקולים המביאים להגדרתו של אסיר כסג"ב.

           בתגובתם של המשיבים לבקשה נטען, כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, שכן כל כולה ממוקדת בהחלטה הפרטנית, שעניינה סיווגו של המבקש כסג"ב, ולא עולה ממנה כל שאלה משפטית עקרונית. לגופו של עניין, נטען על-ידי המשיבים, כי לא נפל כל פגם בהחלטה להעדיף את האינטרס שבהגנה על שלום הציבור, על פני האינטרס הפרטני של המבקש, בהקלת תנאיו. לדידם של המשיבים, במלאכת שקילת השיקולים, לצורך החלטת הסיווג, יש להתחשב ב"מכלול העובדות בעניינו של האסיר", ובין היתר בסוג העבירה בה הורשע, משך תקופת המאסר שנותרה לאסיר לרצות, ובמידע מודיעיני, אף אם אין מדובר במידע עדכני. איזון שיקולים אלו בעניינו של המבקש, מוביל לכלל מסקנה, כי אין לשנות, לעת הזו, את סיווגו של המבקש כסג"ב. לגישתם של המשיבים, המדובר בהחלטה סבירה, הנמצאת בתחום מומחיותם, ואין מקום להתערבותו של בית המשפט, בהחלטה זו.

דיון והכרעה

7.             לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבים, ובחומר הנלווה להן, נחה דעתי כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

8.             הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים באופן מצומצם, ורק במקרים בהם עולה מן הבקשה שאלה משפטית עקרונית או סוגיה ציבורית רחבה, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה (רע"ב 3818/13 חפוטה נ' שירות בתי הסוהר (28.10.2013); רע"ב 3252/13 מונדר נ' משטרת ישראל (12.9.2013); רע"ב 4211/13 סלמאן נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר (20.8.2013)).

           במקרה דנן, לא מצאתי כי בקשתו של המבקש מעלה כל שאלה משפטית עקרונית או סוגיה ציבורית, המצדיק עריכתו של דיון ב"גלגול שלישי". הבקשה שלפניי מתמקדת בהחלטתם של הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר, שלא להסיר את סיווגו של המבקש, כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה. המדובר, בהחלטה המצויה בתחום, שבו על הגורמים המוסמכים להפעיל את שיקול דעתם, על רקע הנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה, כפי שאלו מוצגות בפניהם, מעת לעת. לעניין זה התייחסתי במקום אחר:

הבקשה, אשר נסבה על עתירת המבקש להסיר את סיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה, מצטמצמת, על-פי טיבה, לשאלות קונקרטיות הקשורות במבקש, וככזו אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". (רע"ב 3279/13 עואאדרה נ' שירות בתי הסוהר (3.10.2013) (להלן: עניין עואאדרה)).

           ואכן, נראה כי קבלת הבקשה שלפניי, משמעה התערבות בתוצאות האיזון הפרטני שנערך בעניינו של המבקש, מבלי שעולה מהבקשה כל שאלה משפטית עקרונית, החורגת מנסיבות המקרה הספציפי. לפיכך, ומטעם זה בלבד, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. 

9.             למעלה מן הצורך, אדרש לטענתו העיקרית של המבקש. בבקשה נטען, כי ההחלטה בעניינו לוקה בחוסר סבירות, וזאת מפאת חלוף הזמן מאז שהתקבל המידע המודיעיני, וכן בשל ההתחשבות ביתרת עונש המאסר, אשר נותר למבקש לרצות. אין בידי לקבל טענה זו. אשר לטענה בדבר התיישנותו של המידע המודיעיני, נקבע, לא אחת, כי מידע מודיעיני אינו בגדר השיקול המכריע, לשם סיווגו של אסיר כסג"ב, ויש ליתן את הדעת למגוון השיקולים הנוגעים לעניין. בנידון דידן, נראה כי הגורמים המקצועיים התחשבו בכלל השיקולים הרלוונטיים לעניין ולא רק במידע המודיעיני, ולפיכך, אין בטענה כי המידע המודיעיני התיישן, בכדי לסייע למבקש (ראו, עניין עואאדרה; רע"ב 584/12 קלאודיו נ' שירות בתי הסוהר (14.3.2012)). זאת ועוד, במספר הזדמנויות הביע בית משפט זה את עמדתו, כי מידע מודיעיני איננו בעל תאריך תפוגה, ויש לבחון את תוקפו של המידע, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה (רע"ב 4524/13 חלילי נ' שירות בתי הסוהר (3/10/2013); רע"ב 2043/13 שורפי נ' שירות בתי הסוהר(16.5.2013); רע"ב 4296/11 גדודיאן נ' שירות בתי הסוהר (15.9.2011)). בענייננו, נדרש בית המשפט המחוזי, מספר פעמים, לשאלת תוקפו של המידע המודיעיני, אשר התקבל בעניינו של המבקש, ובכל פעם נקבע כי חרף חלוף הזמן, המידע המודיעיני עודנו רלוונטי, לשאלת סיווגו של המבקש.

           בנוסף, יש לדחות את טענתו של המבקש, לפיה אין להתחשב ביתרת עונש המאסר שנותר לו לרצות, לצורך סיווגו כסג"ב. במספר פסקי דין, שיצאו מתחת ידי בית משפט זה נקבע, כי בין יתר השיקולים שיש להתחשב בהם לצורך סיווגו של אסיר כסג"ב, ניצב גם השיקול הנוגע ליתרת תקופת המאסר שנותרה לאסיר (רע"ב 5193/13 עראפת נ' שירות בתי הסוהר (15.10.2013); רע"ב 3887/13 אלרחמאן נ' שירות בתי הסוהר (28.8.2013); רע"ב 1617/13 פלוני נ' מדינת ישראל (15.4.2013)). ואכן, יש טעם רב בדבר, שכן ברי, כי ככול שיתרת המאסר תהא ארוכה יותר, כך תלך ותגבר המוטיבציה של האסיר להימלט מכלאו, ולחמוק מעונש המאסר שאותו עליו לרצות. בענייננו, נגזרו על המבקש שני מאסרי עולם, אשר נקבע כי הם ירוצו באופן מצטבר, ובשלב זה טרם נקצב עונשו. סבורני, כי יש במשכה המשמעותי של תקופת מאסרו של המבקש בכדי לחזק את החשש מפני הימלטות, וזאת על רקע החומר המודיעיני הקיים בעניינו. לפיכך, לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ליתן משקל לנתון הנוגע ליתרת תקופת המאסר, אשר נותרה למבקש לרצות.