החלטה בתיק רע"א 36988-02-11 - פסקדין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 20.1.11 (כב' השופט ישי קורן) לפיה התקבלה עתירת המשיבים לעיכוב ההליך והעברת הסכסוך לבירור מכח הסכם בוררות. כמו כן נקבע שאם מסיבה כלשהי לא יועבר התיק להליכי בוררות ניתנת למשיבים רשות להגן בחלק מהטענות.

בהחלטתי מיום 26.3.12 דחיתי את הבר"ע ללא צורך בתשובה בכל הנוגע להשגה בבר"ע על ההחלטה ליתן רשות להגן ועל כך שההחלטה להעביר הסכסוך לבוררות ניתנה ללא שהוגשה בקשה נפרדת בעניין אלא על סמך טענות אלו שהועלו בבר"ל.

כן הורתי למבקשות ליתן הפניה מתאימה בקשר למספר עניינים שפורטו בהחלטתי הנ"ל.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בהחלטה ובהודעות המבקשות שהוגשו בהתאם להחלטתי הנ"ל, החלטתי  - מכח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סד"א וללא צורך בתגובה - לדחות את בקשת רשות הערעור כלפי ההחלטה לעכב ההליך ולהעביר הסכסוך לבוררות.

כלל הוא כי " בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט על פי חוק הבוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, ושמורה היא למקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי, החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות שיפוטית משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. כלל זה מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות שהוא מנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, תוך החלת גמישות בעניינים של סדר דין וראיות, והמושתת על רצון" (רע"א 9910/05 עיריית קרית ים נ' מילאון בע"מ, [פורסם בנבו], 10.5.07).

וכן: " משהחליטה הערכאה הדיונית לעכב את ההליכים המתנהלים לפניה ולהעביר את הדיון לבוררות, לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטה זו. עיכוב הליכים כאמור הינו עניין המצוי בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ורק במקרים בהם נפלה טעות של ממש בשיקול דעתה של זו תתערב בו ערכאת הערעור" (רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל [פורסם בנבו], 4.10.09; ראו גם: רע"א 2528/08 קוצקי נ' הראל [פורסם בנבו], 4.1.09 ).

הבר"ע שלפני מבוססת על נסיבותיו המיוחדות של המקרה שבבוררות ואינה מעוררת שאלה החורגת מתחום הבקשה. טענות המבקשות בבר"ע מתייחסות לנסיבות העניין, תחומן למחלוקת שבין הצדדים ואין בהן משום חשיבות משפטית יוצאת דופן. המבקשות לא הראו כל טעם מדוע קיימת חשיבות לעניין במישור הכללי.

גם לא מצאתי על פני הדברים בקביעותיו של בית משפט קמא 'טעות של ממש' המצדיקה על פי הכללים שנקבעו בפסיקה תיקון בערעור.

הערכאה הדיונית ישבה על המדוכה, בחנה את טענות המבקשות עליהן חזרו בבקשה שלפני והחלטתה סבירה על פניה.

עיון בשטר הבוררות, מצביע על פניו כי נוסחו " ... אנו החתומים מטה הרב אליעזר כהנמן והרב שמואל מרקוביץ מקבלים עלינו לקיים ככל שיפסקו הרבנים הגאונים ... ולהכריע בעניין סמכויותיהם וזכויותיהם של הצדדים בישיבת פוניבז' מוסדותיה ונכסיה בכל העניינים השייכים לכך כולל בעניינים הרוחניים ... והרשות בידי בי"ד זה להוציא גם פס"ד ביניים וכן להוסיף ולשנות ולפרש את פסקי הדין שיתנו כולל מתן פס"ד סופי ... " (ראו גם עמ' 197 לבר"ע).

תביעת המבקשות כנגד המשיבים היא לפינוי וסילוק יד של המשיבים אשר מנהלים, על פי הנטען בה, במקרקעי המבקשות את ישיבת מסורת התורה הנפרדת מישיבת פוניבז'. כפי שעולה על פניו מההחלטה ומהחומר שלפני כבר ניתן בעבר על יסוד שטר הבוררות הנ"ל פסק דין ביום 29.2.00 על ידי הבוררים הקובע בין היתר הסדרים שנועדו להבטיח את המשך קיומה של הישיבה ואת המשך שהותה של המשיבה על עובדיה מוריה ותלמידיה במסגרת הישיבה. על כן - כפי שעולה גם מההחלטה - על פניו העניינים שנמסרו כאמור להכרעה בבוררות הם במחלוקות נושא התובענה שבין הצדדים.

לא מצאתי להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא לפיה קיימת "זהות" בין המבקשות לרב כהנמן ובין המשיבים לרב מרקוביץ מכח מעמדם ותפקידם אצל המבקשות והמשיבים, באופן המחייב את הצדדים לתובענה דנן - המבקשות והמשיבים אשר אינם חתומים על שטר הבוררות - על פי הסכם הבוררות, ולאור  אופי המחלוקת, להסדיר את המחלוקת נושא התובענה במסגרת הליכי הבוררות. קביעותיו של בית משפט קמא מבוססות על החומר שהוגש לפניו ולא מצאתי בהן שגיאה בולטת המצדיקה התערבות ערכאת הערעור (וראו גם פסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 10010/08 המוזכר בעמ' 9 להחלטה אשר ניתן בעניין דומה).

זאת ועוד, " הלכה מושרשת היא כי תניית בוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים ... יש לפרש בהרחבה, באופן שכל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ואשר נוגעות לאותם יחסים חוזיים או נובעות מהן ... תתבררנה במסגרת הליך הבוררות" (רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל [פורסם בנבו], 4.10.09).

טענת המבקשות בבר"ע לפיה יש לבטל ההחלטה מאחר וניתנה מבלי שנתאפשר להן להוכיח באמצעות תצהירים וחקירת עדים את טענותיהן לעניין העברת הסכסוך לבוררות - דינה להידחות.

תקנה 241(ד) לתקנות סד"א מאפשרת לבית המשפט להכריע בבקשה בכתב על יסוד הבקשה והתשובות לה ורק אם ראה צורך בכך רשאי הוא להורות כי המצהירים ייחקרו על תצהיריהם. הצורך בחקירת המצהירים קיים, כך נפסק, מקום שהגירסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת בין בעלי הדין ובלבד שבעל הדין הביע את רצונו לקיים חקירה כאמור (ראו: ע"א 823/08 אריה חזן נ' רשות המסים, 4.1.09).

כלל זה תקף גם אם טענות המשיבים להעברת הסכסוך לבוררות - כבנסיבות דנן - הועלו במסגרת הבר"ל ולא במסגרת בקשה נפרדת מטעם המשיבים. כידוע נתבע בסדר דין מקוצר אינו חייב לעתור לעיכוב הליכים בבקשה נפרדת אלא באפשרותו לעתור לכך במסגרת הבר"ל (ראו גם: סעיף 5(ב) לחוק הבוררות ותקנה 5 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968).

בענייננו, כפי שעולה מהודעת המבקשות מיום 25.4.12, המבקשות לא העלו לפני בימ"ש קמא בקשה להציג ראיות באמצעות עדים מטעמן בנוגע לבקשה לעיכוב הליכים מכח הסכם בוררות או לחקור את המשיבים בעניין זה.

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה.

אין צו להוצאות.