1. האם קיים חיסיון ל
סוד מסחרי ב
הליך פלילי?
זו השאלה העיקרית הטעונה הכרעה, בעקבות בקשתה של הנאשמת 9 (להלן -
סנפרוסט) להורות למאשימה להימנע מלהעביר למי מן הנאשמים האחרים, קלטת וידאו אשר צולמה במפעלה של
סנפרוסט, ובה מתועדים סודות מסחריים של
סנפרוסט, ובין היתר, שיטות וקווי-ייצור של ירקות קפואים.
2. סעיף 3 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988, מורה על מספר הסדרים שלא ייחשבו כ
הסדרים כובלים, ובהם ס"ק 4:
"הסדר שכל כבילותיו נוגעות ל
גידול ושיווק של תוצרת חקלאית מגידול מקומי... הוראה זו לא תחול על
מוצרים
שיוצרו מתוצרת חקלאית..." (ההדגשות שלי - נ' ס').
קודם להגשת כתב האישום, בעקבות שימוע, ולשם בדיקת טענות הנאשמים בדבר תחולת הפטור הנ"ל, נעשתה השלמת חקירה. במסגרתה נחקר מנהלה של
סנפרוסט, וצולם קו-ייצור הירקות הקפואים במפעל.
3. המחלוקת שבין המאשימה לבין
סנפרוסט מתמצית בשלושה:
(א) האם הקלטת הינה
חומר חקירה, וכפועל יוצא מכך, האם נדרשת המאשימה להעבירה לידי הנאשמים כולם;
(ב) האם הקלטת באה לעולם בעקבות אמצעים פסולים שנקטו בהם חוקרי המאשימה, משלא הזהירו כנדרש את מנהלה של
סנפרוסט, כי הוא רשאי שלא לאפשר את הצילום במפעל;
(ג) בהיות המידע הגלום בקלטת,
סוד מסחרי של
סנפרוסט, האם הוא חסוי?
4. נקודת-המוצא הינה הכלל הבסיסי הנקוט בידינו,
זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה. סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן - חסד"פ) קובע לאמר:
"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו".
כוונתה של המאשימה להגיש את הקלטת כראיה לבית המשפט לעניין אי-תחולת הפטור שלפי סעיף 3(4) לחוק ההגבלים העיסקיים, מלמדתנו, היא-עצמה, כי ב
חומר חקירה עסקינן.
5. זאת ועוד, ככלל,
"בשלב זה של קביעת היקף 'חומר החקירה' המועמד לרשות הסנגוריה, חייבים כל הנוגעים בדבר לסמוך על הגינותם, מומחיותם, נסיונם ושיקול דעתם של נציגי התביעה הכללית" [בג"צ 1885/91
אלי צוברי נ' פרקליטות מחוז
תל-אביב ואח', פ"ד מה (3) 630, 633]. אומנם, מפאת הזהירות המחוייבת מן העובדה שב
סוד מסחרי עסקינן, לא ראיתי לקבל את דברי נציגי התביעה בחינת
"כזה ראה
וקדש" (שמות יב, ב ברש"י). עם זאת, למקרא עמדתה של המאשימה בכתב, ולמשמע הבהרה בעל-פה במענה לשאלתי, נחה דעתי כי תוכנה של הקלטת הינו רלבנטי לאישום, במידה משמעותית; ובעיקר שוכנעתי, כי אין מקום להסתפק בתחליף, בדמות הודעה בכתב שמסר מנהלה של
סנפרוסט.
"טוב מראה-עיניים מהלך נפש" (קהלת ו, ט). בעניין דנן, עוד נידרש לדקדק בין
גידול ושיווק של תוצרת חקלאית, לבין
ייצור מוצרים מתוצרת חקלאית, והכרח לדעת על בוריו את תהליך הייצור.
הלכה פסוקה היא, כי
"כל ראיה שיימצא כי עשויה היא להיות רלבנטית לעניין המתברר במשפט, תיכלל בגדר 'חומר חקירה' שחובה למוסרו לעיון הסניגוריה" [בג"צ 620/02
התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי לערעורים ואח', פ"ד נז(4) 625, 635]. העדפת אינטרסים אחרים, תבוא לידי ביטוי רק במקרים שבהם
"זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית" (שם). זה אינו מצב הדברים בענייננו. הקלטת הינה
חומר חקירה; ממילא, יש לאפשר לנאשמים כולם לצפות בקלטת עוד בטרם הגשתה.
6. בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית באשר לחילופי דברים שבין חוקרי המאשימה לבין מנהלה של
סנפרוסט, האם היטעו אותו לחשוב כי הוא חייב לאפשר את הצילום, האם הבטיחו לו שתוכן הצילום לא ייצא מידי הרשות להגבלים עסקיים, ועוד.
לאור דברים שצוטטו מהודעת מנהל
סנפרוסט בתגובת המאשימה, דומני כי המחלוקת העובדתית איננה 'כצעקתה' של
סנפרוסט. מכל מקום, העיקר הוא, הבטחה שניתנה למנהל
סנפרוסט כי תהא לה הזדמנות להשמיע את טענותיה בטרם תועמד הקלטת לעיונם של שאר הנאשמים. הבטחה זו מומשה בגדרי הבקשה וההחלטה דנן.
7. מעבר לכך, אינני נדרש להכריע במחלוקת העובדתית על שאר הדברים שהוחלפו בין חוקרי המאשימה לבין מנהל
סנפרוסט, משום שלחוקרים הייתה סמכות לתפוס את קווי-הייצור של
סנפרוסט - ולמצער לצלמם - בין אם בהסכמת מנהל
סנפרוסט, ובין אם בלעדיה.
סעיף 45(א) לחוק ההגבלים העסקיים, קובע לאמר:
"הממונה, או מי שהוא הסמיך לכך מבין עובדי המדינה, רשאי, אם יש לו יסוד סביר להניח שהדבר דרוש כדי להבטיח את ביצועו של חוק זה או למנוע עבירה על הוראותיו -
