החלטת השופט - המגשר
1. הסדר הטיעון, שהודעה עליו נמסרה לבית המשפט ביום 29 באוגוסט 2005, קובע כי הנאשמים יודו בעובדות שבכתב האישום המתוקן, והשופט-המגשר יחליט האם עובדות אלה מקימות עבירה של תקיפת אדם לשם שוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 403 לחוק העונשין, או שיש להרשיעם בעבירה אחרת, כפי טענת הסניגור.
2. נמסרו לעיוני ראיות התביעה וב"כ הצדדים טענו לעמדותיהם, וגם הוצגו בפני פסקי דין בענין העבירה שראוי להרשיע בה את הנאשמים על בסיס העובדות לכאורה, לפי כתב האישום.
3. לפי כתב האישום המתוקן סיכמו הנאשם עם אדם שלישי (ע'ית) להעביר לע'ית 1000 כלובים של עופות. ואמנם ע'ית הגיע לקיבוץ נערן- ביום 3.3.05 כשהוא מלווה בפועלים ובמשאיות להובלת העופות. הנאשמים נכנסו ללול. נאשם 1 (סגל) עוטה על פניו מסכה, והם מצוידים
בעוזי בלתי חמוש. בתוך הלול היו השומרים עומר ויאסר. נאשם 2 (גראפי) הכה את עומר, תוך שהוא אומר לו כי בידו סכין ואם יתנגד הוא ידקור אותו. עומר קרא לעזרה ויאסר אץ לעזרתו ובידו צינור. סגל כיוון את העוזי לעבר יאסר והלה השליך את הצינור ושכב על הרצפה. סגל כפת את השומר והביאו למשרד שבלול. גראפי כיסה את ראשו של עומר במעיל והוביל אף אותו למשרד תוך שהוא קושר את ידיו מאחורי גבו. גראפי איים על השומרים לבל יזוזו, וכי אם ינסו להתקשר למאן דהוא "לא יראו את ילדיהם". במהלך האירוע היכו הנאשמים את השומרים
ברגליהם ובגבם. לדרישתו של גראפי מסר עומר מידע על מפתח הלול ואת מכשיר הטלפון הסלולארי. יאסר הצליח להשתחרר מכבליו, וגראפי שראה את הדבר ביקש מהשומרים לפתוח את הדלת של המשרד שבו הושארו - סירבו וקראו לעזרה.
כתב האישום מייחס לשני הנאשמים עבירה של תקיפה לשם שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 403 לחוק העונשין.
4. מעיון בחומר הראיות של התביעה, ובעיקר מהודעותיהם של יאסר ועומר ומהודעות שני הנאשמים עולה, כי
יאסר אץ לעזור לעומר שקרא לעזרה, ובידו צינורות. הנאשם 2 שעטה מסכה על פניו ובידו מיני- עוזי אמר לו לזרוק את הצינורות ולשכב על הרצפה אך הוא
לא זרק את הצינורות. משהמשיך נאשם 1 לצעוק שכב יאסר על הרצפה, ויאסר הבין "
שזה מני סגל לפי הקול שלו", הגם שלא ראה את פניו. יאסר זרק את הצינורות וסגל החל לקשור אותו, כשהנאשם "רועד בידיים" וכיסו את פניהם. במשרד הלול המשיכו לקשור את השומרים וגראפי אמר שברצונם לקחת עופות, ואיימו עליהם שלא יזוזו ולא ינסו להתקשר. יאסר אומר בהודעתו: "
כל הזמן הרביצו לנו בגב שלנו", אך הוא הצליח להשתחרר מהקשירה ונעל את דלת המשרד מבפנים.
עומר אומר כי חש בשלב מסוים כי "
מישהו מאחור נתן לי מכה חזקה בגב עם משהו", ואמר לו שיש לו סכין, וכי אם לא יפסיק להתנגד הוא ידקור אותו. אחר כך הנאשם 2 (מיכה) כיסה את ראשו במעיל של עומר וזרקו לרצפה. סגל הביא את יאסר וזרק גם אותו לרצפה. אחר כך הצליח יאסר להשתחרר וסגר את הדלת מבפנים. סגל ביקש לפתוח את הדלת, אך עומר לא עשה כן. בהודעתו מצביע עומר על סימן מתחת לבית השחי וסימן מתחת לעינו הימנית (סימן אדום).
גראפי( נאשם2 ) אומר בהודעתו, כי לא תכננו להשתמש בכוח, אלא שהשומרים חבטו בהם והתנגדו, ואז "
לצערי לא היתה לנו ברירה" - ומה עשו השומרים? על כך אומר גראפי:
"
אחד תקף אותי בידיו והשני רץ לעבר מני עם שני מוטות ברזל".
סגל אומר כי העוזי לא היה טעון, אף לא במחסנית. משכיוון את הנשק לעבר אחד השומרים, נשכב השומר על הרצפה ונבהל מאוד. סגל קשר את ידיו והכניסו לחדר.
5. הנה כי כן שני השומרים מדברים על איומים ועל שימוש בכוח -
מכות על הגב. השומרים לא חששו. אחד מהם זיהה את הנאשם 1 לפי קולו, וציין כי כשקשר את ידיו - ידי הנאשם 1 רעדו. השומר הצליח להשתחרר ואף הזעיק עזרה.
מכל מקום, לא היו סימנים של חבלה בולטת שחבלו הנאשמים בשומרים. בעוד שיאסר מוסר בהודעתו כי
"מישהו מאחור נתן לי מכה חזקה בגב עם משהו", בלא לציין מי משני הנאשמים הכהו, מדבר עומר על איומים ועל כך ש
"כל הזמן הרביצו לנו בגב שלנו". הסכין שמדובר בו בכתב האישום הוא חלק ממסכת האיומים, אך אין זכר להצגתו או לשימוש בו במהלך האירוע, ומכל מקום - אין לו קיום בראיות.
6. מתברר כי הנאשמים עסקו בריתוק השומרים למשרד הלול, הגם שאלה הצליחו להשתחרר, והנאשמים לא עסקו בגניבת העופות.
7. העבירה המיוחסת לשני הנאשמים היא נסיון שוד לפי סעיף 403 לחוק העונשין. כדי שיתקיימו יסודות העבירה לפי סעיף 402 דרושה הוכחת אלימות - תקיפה לשם שוד - גניבת דבר. כתב האישום מייחס לנאשמים נסיון שוד בנסיבות מחמירות, לאמור קיום הנסיבות המחמירות המפורטות בסעיף 402(ב) - ביצוע בחבורה.
8. העבירה לפי סעיף 403 מתמצית
בתקיפת אדם לשם שוד. היסוד הפיסי מתמצה במעשה תקיפה, והיסוד הנפשי - בכוונה
מיוחדת לבצע שוד. אמת נכון, שתקיפה לפי סעיף 403 אין דרוש שתהיה תקיפה לצורך הרשעה בשוד, שהיא
"אלימות ממשית" המכוונת לאחת התכליות שבסעיף 402(א), ויכול שתהיה גם תקיפה בדרגה נמוכה, אף "תקיפה סתם" (ראה קדמי: הדין בפלילים, עמוד 362). הדגש הוא
בתכלית התקיפה לשם שוד ולא על
אופיה של התקיפה, להבדיל מעבירת הנסיון הכללית לשוד, שלעניינה צריך שהתקיפה תתבטא
באלימות ממשית. צריך שתהיה "כוונת שוד", דהיינו - כוונה לגנוב דבר "מכוח שימוש באלימות" לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין המדבר בעבירת השוד, ולא בנסיון שוד. כוונת השוד חייבת ללוות את מעשה התקיפה (שם, עמוד 363).
9. בענייננו, ברור כי לא היה שימוש בסכין, אלא זה היה חלק מדברי האיום. הנשק (מיני- עוזי) היה עקר ולא היתה אפשרות לעשות בו שימוש. האלימות התבטאה במכות על הגב על ידי אחד מהנאשמים, הכל כדי לרתק את השומרים, כך לטענת הנאשמים, בעוד שאחרים עוסקים בגניבת העופות. התנהגות שני הנאשמים היתה שלומיאלית, אך זה לבדו אינו שולל את כוונת השוד על ידי אחרים, ואין בכך כדי למעט מן החומרה של המעשים.
אולם, האלימות היתה בדרגה נמוכה ולא הגיעה לכדי אלימות חמורה. עוצמת האיומים היתה חמורה יותר (איום לפגוע בילדי השומרים), אך לא כך עוצמת האלימות. השומרים לא חששו והם התנגדו והצליחו להשתחרר ולהזעיק עזרה. אחד מן השומרים בא לעזרת חברו כשצינורות בידו.
