החלטה בתיק פ 8621/04

פ ר ו ט ו ק ו ל

במהלך הדחייה שהיתה שוחחתי עם סגן מנהל מח' משמעות בנציבות שירות המדינה, עו"ד אביתר פסלר, והוא הפנה אותי לחוקים הרלבנטיים וגם לחוק שירות המדינה, משמעת, לסעיף 61 ג' רבתי. סווגו של הנאשם בעבודה הוא סודי/סודי ביותר.

אני מפנה לבד"ם (פסק דין של ביהי"ד למשמעת) 38/04, עבירה של נאשם באלימות במשפחה, הוא לא הורשע, קיבל של"צ ולמרות זאת הח ליטו להעמידו לדין משמעתי. על אחת וכמה זה משליך על הענין שלנו, שיש בו הרשעה.

בנוסף אני מבקשת להגיש פסיקה של בימ"ש זה ת.פ. 5960/04 וכן 4705/03 וגם של בתי משפט אחרים. ההליך הטיפולי שעשו הנאשמים הם עשו ביוזמתם ושירות המבחן אפילו לא המליץ על פיקוח מכיוון שהם עדיין עוברים את התהליך. זה האינטרס הציבורי הגדול ביותר לשקם את הנאשמים ולשמור על שלמות המשפחה.

בנוסף כאמור אני מגישה פס"ד של השופט ברוך מרמלה 1260/04, שם דובר בהליך טיפולי שנעשה ביוזמת שירות המבחן, מדובר בבחור צעיר עצמאי שיש לו עסק של פרסום. ז"א לא היתה השלכה ישירה של הרשעה; ת.פ. 3864/04 של השופטת ברודי מראשל"צ שם דובר על עובד התע"א, שעבד באלת"א, שגם קיבל של"צ.

מה שניסיתי להראות שהפגיעה היא קל וחומר כשיש הרשעה, במיוחד כאשר מדובר בנאשם שהוא מפרנס יחידי. אני מבקשת להוכיח היום נזק ממשי, שבעצם נגרם לו כאשר כבר נלקח ממנו אקדחו והוא פוטר מעבודתו השניה שעבד בה בחב' שמירה. אם אנחנו מנסים להגן על אינטרס המתלוננת שנמצאת כל הזמן בדיונים ביחד עם הנאשם, אם שכרו של הנאשם ייפגע הרי אנחנו פוגעים ישירות בתא המשפחתי שזקוק מאוד למשכורתו של הנאשם. יש להם 3 ילדים מתחת לגיל 18, הקטן גם עם בעיות תקשורת והם לוקחים אותו באופן פרטי לקלינאי תקשורת.

כל חצי שנה הוא עובר סיווג בטחוני בקריה שבודק את המכרים שלו, אם יש לו הסתבכויות כלשהן ובמידה ותהיה הרשעה זה יפגע בסיווגו הבטחוני ויכול להיות שהוא לא יוכל לעבוד בארכיון צה"ל.

ב"כ המאשימה: ראיתי את המסמכים שחברתי הגישה. אכן מדובר על אספת פסיקה שראויה להתייחסות, אבל ההתייחסות לדעתי צריכה להיות שונה.

כל תיק נבחן לגופו של ענין, שם נשקלו השיקולים ביחס לחומרת העבירה, הן ביחס לנסיבות האישיות של כל נאשם וכן התסקיר של שירות המבחן.

לנושא הדין המשמעתי - חברתי אומרת שיש סיכוי שהנאשם יועמד לדין משמעתי. אני אומר שזה לא מחויב המציאות אלא ענין של שיקול דעת. אנחנו צריכים לנתק עצמנו מההליך המשמעתי. חוץ מזה, גם אי- הרשעה נרשמת.

ה     ח     ל     ט     ה   

הנאשם עומד לדין בגין אלימותו כלפי אשתו, אסתר קריב (להלן: "המתלוננת").

מן העובדות שברקע כתב-האישום עולה כי הנאשם והמתלוננת נישאו לפני תשע עשרה שנים, ולהם שלושה ילדים קטינים.

יחסי בני הזוג הידרדרו, ובשני מועדים, ב-7.11.03 וב-8.11.03, נקט הנאשם כלפי המתלוננת באלימות, כשסטר על פניה, זרק לעברה כסא ושולחן (עשויים פלסטיק) שגרמו, בפגיעתם, שריטה בידה, שבר כרטיס אשראי של המתלוננת, ואיים עליה שישחית את פניה אם תתלונן נגדו במשטרה.

המאשימה מייחסת לנאשם עבירה של תקיפת בת-זוג אשר גרמה חבלה ממשית, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפת בת-זוג, לפי סעיף

382(ב) לחוק העונשין, הזק לרכוש בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.              

הצדדים הגיעו לכלל הסדר טיעון, במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום (לאחר שתוקן), והתבקש תסקיר מבחן לבחינת נסיבותיו האישיות של הנאשם, ולבחינת מערכת יחסיו עם המתלוננת; שרות המבחן התבקש לבחון גם אפשרות להטלת עונש ללא הרשעה (תוך שהנאשם מוזהר כי אין בכך לומר מראש מה תהיה עמדת בית-המשפט לגבי ההרשעה בסופו של ההליך).

לאחר שנתקבל תסקיר המבחן התגלעו חילוקי דעות בין התביעה להגנה בשאלת ההרשעה והעונש הראוי.

באת-כוחו של הנאשם סמכה על תוכנו של תסקיר המבחן ועל ההמלצה שבו, ואף שלא הקלה ראש במעשי התקיפה והאיומים, סברה באת-כוח הנאשם כי נוכח נסיבותיו האישיות, מידותיו התרומיות, עברו הנקי, טיפול מקצועי אליו נרתם הנאשם, ותעסוקתו כעובד משרד הביטחון הצפוי לפיטורים אם יוטל בו כתם פלילי, ניתן להסתפק בענישה שאין בצידה הרשעה.