הגיעה העת להחליט בבקשתו של עו"ד אביטל, ב"כ הנאשם, להתיר הבאת ראיה נוספת, זו של אמבורג ליודמילה, וכפועל יוצא מכך לבטל את הכרעת הדין, כפי שניתנה, ולחזור לשלב של ערב סיכומים בתיק לשם שמיעת עדותה.
אין בדעתי להיכנס לסוגיות המשפטיות של התכנות הדבר מבחינה פורמאלית ומהיבט סדרי הדין, בין היתר משום שגם התובע, בהגינותו, הטעים שלו היה משתכנע שמדובר בראיה שיכולה היתה לחרוץ גורל התיק בצורה שונה, לו היתה בפנינו אז, לא היה מעלה התנגדות פורמאלית לביצוע הדבר.
אכן, גם בעיני, נקודת הכובד היא השאלה האם עדות הגב' אמבורג, יש בה לגופו של התיק חשיבות פוטנציאלית כזו שיכולה היתה להשפיע על התוצאה.
בדיקה זו, בשלב הנוכחי, כמובן שצריכה להעשות בלי להיכנס לשאלות מהימנות ומשקל העדות, כפי שהיה קורה לו עברה את מבחן החקירה הנגדית, והתרשמות ביהמ"ש, כמקובל, אלא עליה להתמקד במה שעולה על פני העדות הגולמית, כפי שהיא, ובהנחה, המיטבית עבור הנאשם, שהאמור בה היה מוגש ומתקבל בבית המשפט כראיה קבילה, מוחלטת, וללא עוררין, וכאשר, לצורך הבדיקה הזו, יוצאים מתוך הנחת עבודה שכל האמור שם אמת ומוכח.
הונחו לפני שתי ההודעות המפורטות שניתנו על ידי העדה בפני נציג ההגנה, דומני שהיה זה חוקר פרטי, והן מיום 16.1.08 בשעה 12:30, וזו המשלימה מ- 11.5.08 שעה 16:30.
ההודעה השניה מתייחסת רובה לשאלת מועדי העבודה של העדה בשירותים, שבהם או מחוצה להם התרחשה התקרית נשוא התיק, ושוב, לצורך הדיון הנוכחי, נצא מהנחה שהבעיה שהתעוררה במישור זה באה על ישובה, וכי העדה אכן הועסקה בשירותים בתחנת אגד במועד הרלוונטי.
ליבת עדותה, היכולה לסייע בידי הנאשם, לשיטתו, מצויה בכך שהיא מעידה שמזהה את הנאשם וזוכרת אותו היטב, כי יש לה זיכרון תמונתי טוב לאנשים, והיא זוכרת כל אדם שראתה אפילו פעם אחת (בהמשך אמרה שזוכרת את מי שראתה כמה פעמים), ומעידה שהנאשם תמיד שילם שקל, כפי שנדרש בכניסה לשירותים, ולא היו איתו בעיות, פרט למקרה אחד, שהיא מתארת במילים
"היה שם ריב (מילה לא ברורה)
בתוך השירותים וקראתי למשטרה... אני לא זוכרת מה קרה שם בדיוק, כי זה היה מזמן, אני חושבת שנתיים או יותר".
היא מעידה שאינה מכירה את הנאשם אישית ורק מביקוריו בשירותים, לא דיברה איתו מעולם, אך זוכרת אותו כ"
בחור טוב שאף פעם לא עשה בעיות ואף פעם לא התווכח ותמיד שילם ולא עשה בעיות".
אין חולק שבשום מקום העדה אינה מפרטת את טיב התקרית שהיתה, מי עוד היה מעורב, לא כל שכן אין היא מאזכרת את המתלונן או את תיאורו, וברור, שמעבר לאישור קיום תקרית מסויימת וערטילאית שהנאשם לכאורה היה מעורב בה, הדבר היחיד היכול לסייע בידי ההגנה מתוך העדות, הוא עצם העובדה שאותה תקרית התרחשה בתוך השירותים, או לפחות החלה שם, דבר המתיישב עם גרסת הנאשם שהאירוע נשוא האישום החל בתוך כותלי השירותים, בעוד שהמתלונן גורס שזירת ההתרחשות היתה אך ורק ליד הכספומט ומשם ואילך.
אדגיש - באמרות העדה הזו אין כל דרך לקשור בין התקרית הספציפית נשוא התיק, לבין התקרית שהעדה טוענת שבגללה נאלצה להזמין את המשטרה.
בדבריה יש גם להקשות במובן מסויים על גרסת הנאשם ומהימנותו, שכן, אם היא זוכרת את הנאשם כ"אורח קבע" במקום, שאף פעם לא עשה בעיות ותמיד שילם את השקל הנדרש ממנו, ואף אם מדובר רק בפעמיים שראתה אותו, כפי שעולה מהאמרה השניה, קשה ליישב זאת עם עדות הנאשם שכבר בשנת 2001 יצא ללימודים בירדן וכי חודש תמים קודם לאירוע הנוכחי, אומנם היה בחופשה מלימודיו, אך כלל לא היה בישראל, וטייל בקנדה.
עוד לא למותר לציין שתמוה, אם אכן אנו עוסקים באותה תקרית ממש, נשוא האישום, שאין העדה זוכרת ומאששת את גרסת הנאשם, שבאותו אירוע אדם נוסף, שתואר כרוסי, ושלגרסת הנאשם היה או עובד יחד עם העדה שם או קרוב משפחה שלה, היכה בעצמו את המתלונן וסיפר לו שהמתלונן נמצא כל הזמן בשירותים, משמע, מוכר לו מקודם, וקשה להלום שהעדה לא היתה זוכרת עניין חריג אשר כזה לו מדובר באותה תקרית, ואינה אומרת על כך דבר וחצי דבר.
ניתן לומר, איפוא, שאף לו עמדה בפני בשעתו העדות החדשה ששמיעתה מתבקשת כעת, ואף טרם חקירה נגדית, ולו נתקבלו הדברים בשלמותם וכמות שהם כעדות אמיתית ומהימנה, אזי לא היה בכוחם לשנות את הכרעת הדין ותוצאתה, ולו מהטעם הפשוט והבסיסי שאין שמץ ראיה שהגב' מתארת את אותו אירוע נשוא האישום ולא אירוע אחר, ואין שמץ ראיה שהמתלונן היה מעורב בכלל במישרין או בעקיפין באירוע שהיא מתייחסת אליו.
מסיבה זו, ובלי להיכנס לשאלות משפטיות ואלה של סדרי הדין, אינני רואה מקום להתיר הגשת ראיה נוספת זו בשלב הנוכחי, ואני דוחה את בקשת הסניגור, ולפיכך קובע כי ישיבת 3.9.08 תיוחד לטיעונים לעונש.
יש לשלוח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
תשומת לב המזכירות שב"כ הנאשם כיום הוא עו"ד אייל אביטל- רח' רמב"ם 4 באר שבע.
ניתנה היום י"ד בתמוז, תשס"ח (17 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.
008290/05פ 055 מיטל פרוכט
