1. הנאשם הורשע, בתיק זה, על פי הודאתו, בעבירות אלו:
פגיעה בפרטיות, הטרדה, כליאת שווא, ותקיפה בנסיבות מחמירות - עבירות אותן ביצע כלפי בת זוגו לחיים, ועל רקע סירובו להשלים עם רצונה לנתק את הקשר עימו ולהיפרד הימנו.
2. בגזה"ד מיום 26.1.06 (להלן:"
גזה"ד")
- ובהתחשב בנסיבות מיוחדות לקולא ובהמלצת שירות המבחן - גזרתי את דינו של הנאשם למאסר מותנה בן 10 חודשים; להעמדתו תחת פיקוח קצין מבחן למשך שנה מיום גזה"ד; ולביצוע
של"צ (שירות לתועלת הציבור) בהיקף של 400 שעות
"על פי תכנית שתותווה ע"י שירות המבחן ותוגש תחילה לעיון ביהמ"ש", "ולצורך זה", גם קבעתי באותו גזר דין דיון ליום 13.2.06 והוריתי לשירות המבחן להגיש לקראת אותו דיון את "תכנית השל"צ", כאמור.
3. דא עקא, שלאותו דיון לא הוגשה תכנית השל"צ - מאחר וכפי שהסביר שירות המבחן במכתבו מיום 12.2.06, לא התייצב הנאשם בפני קצין המבחן לצורך זה - וכן גם לא התייצב הנאשם לאותו דיון.
ואמנם, הוברר כי סיבת הדבר נעוצה בעובדה כי במועד כלשהו, טרם הדיון הנ"ל שנקבע ליום 13.2.06, נעצר הנאשם (בגין עבירת מין) הוגש נגדו כתב אישום בגינה, והוא עצור מאז
ועד היום עד תום ההליכים בקשר עימה ובעטייה; ומכאן הסיבה, כנראה, לאי התייצבותו בפני שירות המבחן לצורך הכנת תכנית השל"צ האמור ולאי התייצבותו לדיון הנ"ל בפני.
4. במצב מיוחד זה שנוצר ושבעטיו נבצר מהנאשם לבצע עבודות של"צ, דחיתי את הדיון, הן על מנת לאפשר לסניגוריה להיערך לטיעונים המשפטיים בהתייחס למצב מיוחד זה; והן, כדי להיוודע מה עלה בגורל הליכי הבקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים שטרם הוכרעה אותה עת או בבקשה לעיון חוזר שהוגש בקשר עימה, מאוחר יותר.
ברם,
נכון להיום - וכפי שעידכנה ב"כ הנאשם, לפי בקשתי - הנאשם עצור עד תום ההליכים בגין אותה עבירת מין.
5. לטענת ב"כ המאשימה, במצב זה - ובהעדר יכולת לביצוע השל"צ, המהווה אחד מרכיבי גזה"ד - הרי שאין מנוס מביטול צו השל"צ והטלת ענש אחר במקומו, שאותו יוכל הנאשם לרצות גם במצב זה; ולדעתה, "הדרך הנכונה והעדיפה", מהבחינה המשפטית, היא כי ביהמ"ש יזום פנייה לשירות המבחן ויעמידו על המצב הנתון, וכדי שזה (שירות המבחן) יפעל בהתאם לסעיפים 20 או 25 לפקודת המבחן (כך סבורה ב"כ המאשימה) ויפנה לביהמ"ש בבקשה "להפקעת השל"צ"; ועם "הפקעתו", יהא רשאי ביהמ"ש לגזור תחתיו ענש אחר.
לחלופין, ואם ביהמ"ש יסבור כי גזה"ד טרם הושלם - ולדעת ב"כ המאשימה, אין זו הדרך העדיפה - כי אז מבוקש כי ביהמ"ש יבטל בעצמו וביוזמתו את צו השל"צ ויגזור על הנאשם ענש אחר תחתיו.
גם ב"כ הנאשם סבורה כי, עקרונית, הדרך הראשונה היא הראויה מבחינה משפטית, ואולם ביקשה לעכב ההחלטה בענין זה ולדחות את הדיון, עד שיוברר, סופית, גורל שאלת מעצר הנאשם עד תום ההליכים, לאור הבקשה שהיתה תלויה ועומדת, כאמור "לעיון חוזר" בהחלטת המעצר.
ברם, וכאמור, ומשהוברר, בסופו של דבר, כי נכון להיום עצור הנאשם, סופית, עד תום ההליכים, הרי שאין עוד מקום לדחייה נוספת, ויש להכריע בעניין.
6. לדידי, ובכל הכבוד - כך אקדים לומר - איני רואה כל מקום וצורך בפנייה לשירות המבחן, כדי שיזום "הפקעת השל"צ" ואיני סבור כי זוהי הדרך "הנכונה והעדיפה", משפטית, כטענת ב"כ המאשימה, אשר אחריה החרתה החזיקה ב"כ הנאשם; וגם לא ראיתי מה ענין פקודת המבחן, (שעליה מתבססת ב"כ המאשימה) לכאן.
אבאר את עמדתי.
7.
סעיף 71 א' (ג) לחוק העונשין קובע, כי: "
בית המשפט לא יתן צו שירות (של"צ - ח.ע.)
אלא שלאחר ששוכנע על פי תסקיר של קצין המבחן
שנעשו סידורים על פי
תוכנית מפורטת, שיאפשרו לנידון לעשות את השירות" (ההדגשות שלנו - ח.ע.).
משמע, כי צו של"צ אינו יכול להשתכלל לכדי "צו" מלא ומחייב, אלא לאחר שבוצעו "הסידורים" המתאימים על פי "תכנית מפורטת" שתותווה, ואשר
יאפשרו את ביצוע השל"צ; וכל עוד לא התמלאו תנאים אלה הרי שגם כשביהמ"ש גוזר על נאשם ביצוע של"צ הרי שגזר דינו, לענין זה,
מותנה
מעיקרא בביצוע הסידורים הנ"ל בדבר גיבוש "תכנית מפורטת" של טיב השל"צ, ואשר
יתאפשר לנאשם לעמוד בה ולבצעה. כך שמבחינה זו, וכל עוד לא בוצעו "הסידורים" הנ"ל, הרי שהחלטת ביהמ"ש, בקשר
לרכיב זה שבגזה"ד,
אינה סופית, ועדיין טעונה היא החלטה משלימה המשכללת רכיב זה לכדי "צו של"צ" ושבה מפורט טיב, מהות ומקום ביצוע השל"צ על פי אותה "תוכנית מפורטת" שהוגשה, בסופו של דבר.
ואכן, על יסוד זה גם קבעתי בסעיף 6.ב. לגזה"ד, ביחס לרכיב זה של השל"צ, כי הנאשם יבצע של"צ, "
וזאת,
על פי התכנית שתותווה על ידי שירות המבחן
ותוגש, תחילה, לעיון ביהמ"ש;"
ולצורך התוויתה של התכנית ועיון בה, כאמור, גם קבעתי המשך דיון ליום 13.2.06.
לפיכך, ולאור האמור לעיל, הרי שמשהתוכנית לא הותוותה ולא הוגשה לעיוני - בנסיבות האמורות - הרי שמלאכתי, ביחס לרכיב זה של השל"צ שבגזה"ד, טרם נסתיימה; ועל כן - ומאחר וההחלטה ברכיב זה של גזה"ד הינה
מותנית, מעיקרא, כאמור - הרי שרשאי ביהמ"ש עצמו ומוסמך לשוב ולהידרש אליה, ישירות, ולנהוג בה על פי המתחייב מהנסיבות המאיינות את יישומה, למעשה, היינו,
ביטולה. וזאת, ללא צורך להידרש להליך של "הפקעה", כלל. שכן, אין מפקיעין אלא החלטה או צו סופיים שנכנסו לתוקף, ולא כאלה שעדיין אינם בתוקף, משטרם התגבשו לכלל החלטה או צו סופיים - מה גם שהמונח "הפקעה" או "הליך הפקעה" כלל אינו נזכר בסימן ד1 לחוק העונשין העוסק "בשירות לתועלת הציבור" (וזו כותרתו); ואילו הליך ההפקעה, שבסעיפים 20 ו - 25 לפקודת המבחן - עניינם בהפקעת
צו מבחן, ועל כן, אין פקודה זו רלוונטית כלל לענייננו.
8. באומרנו, כי בימ"ש זה מוסמך לבטל את רכיב השל"צ שבגזה"ד - ונוכח העובדה שאין חל לענין זה סעיף 71 ד' לחוק העונשין (שעניינו "
הפרת" צו של"צ; ובעניינו אין מדובר "בהפרה") - הרי שהביטול, כאמור, מקנה לביהמ"ש שיקול דעת לקבוע את נפקויות הביטול, אף עד כדי שיקול מחדש של כלל תוצאות גזה"ד, וזאת, משאת כל אלה יש לראות, לכאורה, כמקשה אחת, על רקע זה שביהמ"ש, בגוזרו את דין הנאשם, יצא מנקודת הנחה, וכשיקול במכלול השיקולים, שהנאשם גם יבצע של"צ; ואין הכרח כי ביהמ"ש יתייחס רק לרכיב זה וימירנו בסנקציה עונשית אחרת - אם כי, אולי, זו הדרך הראויה, בהתחשב ברוחו ובתכליתו של סעיף 71 ד' הנ"ל, שאף שאינו חל פורמלית בענייננו, יש בו כדי לשמש מקור להרשאה.
9. לאור כל האמור לעיל,
מבטל אני את סעיף 6.ב. לגזה"ד בדבר ביצוע של"צ, וקובע דיון במעמד הצדדים
ליום 19.9.06 בשעה 10:00, לצורך שמיעת טיעונים בדבר תוצאותיו המעשיות של ביטול זה, כאמור לעיל.
ניתנה היום י"ט באלול, תשס"ו (12 בספטמבר 2006) במעמד הצדדים.