1. כתב האישום נשוא תיק זה שהוגש כנגד הנאשם, מייחס לו ביצוע עבודות והקמת מבנים הטעונים היתר, ללא היתר, ושימוש במקרקעין ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 145, 204 ו - 208 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965.
כתב האישום הוגש בשם "מדינת ישראל" כמאשימה, כשעליו חתום עו"ד משה קליין ז"ל, תובע עפ"י מינוי היועמ"ש, שניהל באותה עת את יצוגה המשפטי של הועדה המחוזית לתכנון ובניה.
2. לאחר דחיות רבות שנבעו בין היתר ממסכת דיונים וערעורים, אשר הגיעו עד לפתחו של בית המשפט העליון, ובכלל זה אף התליית הטיפול בתיק בשל טענות חוסר סמכות שנדחו בסופו של יום, הוחזר התיק והועבר לטיפולי, זאת לאחר שטופל קודם לכן על ידי עמיתי, כב' השופטים טהר לב ונצר.
3. ענינה של החלטה זו הינו בטענה מקדמית שהועלתה על ידי ב"כ הנאשם בישיבת בית המשפט מיום 2.6.05, בדבר חוסר סמכות בהגשת כתב אישום באופן בו הוגש, היינו שלא בהתאם לאמור בהוראות סעיף 28 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: החוק), ולפיה לא היתה רשאית הועדה המחוזית להגיש כתב אישום כנגד הנאשמים, בלא שפנתה קודם לועדה המקומית.
4. ב"כ הנאשם עוד שטנדל טוען, כי הסמכות הבסיסית לפיקוח על חוקים ותקנות של חוק התכנון והבניה נמסרה לועדה המקומית. רק אם אותה ועדה לא עושה כך, רק אז קמה הסמכות לועדה המחוזית לבצוע הפעולה ולעניננו - הגשת כתב האישום. בעניננו, פעולות הנאשם גרמו לכעסים רבים מצידה של הועדה המחוזית ואף לפיכך, רצוי שהועדה המקומית תטפל בתיק זה, על מנת שלא יהיה סיפק של נקמנות כזו או אחרת. לדבריו, ישנה תחושה כללית שהועדה המחוזית אינה נקייה מספקות בעניין עצמת המוטיבציה הבלתי רלוונטית לאישום עצמו, ואף לאור זאת, רצוי כי הטיפול יוחזר לועדה המקומית.
יתרה מכך, קודם משיכת הערעור שהיה תלוי ועומד בבית המשפט העליון, התחייבה המדינה לפעול בהתאם להנחיות החדשות של היועץ המשפטי לממשלה אשר יחולו בעניין זה, דבר שלא עשתה.
5. ב"כ המאשימה, עו"ד מינדל טוען מנגד, כי קיימת לו כמייצג הועדה המחוזית ולמאשימה שיקול דעת ביחס לאופן הטיפול בתיק, והוא אף הודיע לוועדה המקומית כי בדעתו לנהלו, ולא נתקבלה כל בקשה מטעם הועדה המקומית להחזיר התיק אליה.
לעניין התחייבות המדינה, הרי שהוא עומד מאחוריה, הוא בדק את הנחיות היועמ"ש, פעל ויפעל בהתאם להן.
6. כעקרון, מסכים אני עם עו"ד שטנדל, ב"כ הנאשם, כי מבחינת הסדר הנכון והמצב הרצוי, לא ראוי שתיעשה פעולה ע"י רשות מנהלית במעמד בכיר, אלא לאחר מתן הזדמנות קודם לכן, לעשות כן ע"י הרשות הכפופה לה בסולם ההיררכי, ואשר היא אמורה לעשות כן מבחינת הסמכות המוקנית לה באופן ישיר, עפ"י החוק.
7. ואולם, רצוי לחוד ומצוי לחוד. האם, משלא בוצעה פעולה אכיפתית ע"י הרשות הנמוכה בסולם ההיררכי, ניטלת הסמכות מהרשות שמעליה לעשות כן? חוששני שלא.
8. נדמה לי, בכל הכבוד הראוי, כי הטענה לאי סמכותה של הועדה המחוזית לתכנון ובניה להגיש כתבי אישום אלא לאחר פניה לועדה המקומית, אין לה לדעתי על מה לסמוך. כבר נפסק שסעיף 28 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965, אין בו כדי להגביל את סמכויות התביעה של היועמ"ש לפעול בשם המדינה ולהגיש כתבי אישום באמצעות נציגיו, בכל מקרה שהוא מוצא לנכון לעשות כן. כך למשל קבע בית המשפט
בע"פ (חיפה) 105/97, 75/97
חליל אסלאן נגד מדינת ישראל , דינים מחוזי כו' (7) 248:
"לא נראה לי שהוראת סעיף 28 לחוק התכנון והבניה כנוסחו בעת הגשת כתב האישום (לפני תיקון מס' 43), לא כל שכן כיום, יש בה כדי להגביל במשהו את סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לפעול בשם המדינה ולהגיש באמצעות נציגיו כתב אישום, בכל מקרה בו הוא מוצא זאת לנכון, לרבות שעה שהוועדה המקומית אינה עושה זאת לגבי מקרקעין שבתחום שיפוטה".
9. יצויין כי על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"פ 4047/97), שבמסגרת נימוקיה העלה ב"כ הנאשמים בהרחבה טיעון זה (ר' סעיף 9 לבר"ע) ואולם היא נדחתה ביום 27.5.99 על ידי בית המשפט (הרכב כב' הנשיא ברק וכב' השופטים אור ושטרסברג כהן).
10. לפיכך ניתן לסכם ולומר, כי המדובר בסמכות עצמאית של המדינה ולא בסמכות ה"ניטלת" מהועדה המקומית. (ר' לענין זה גם ע"פ 7150/03 (מחוזי ב"ש) שניתן בעניין זה ממש, בפיסקה החמישית לפסק הדין).
11. לעניין הטענה בדבר מראית פני הדברים, כמו גם התחייבות המדינה להחיל את הנחיותיו החדשות של היועהמ"ש על ענייננו, הרי שגם בהם לא מצאתי עילה למניעת המשך הטיפול בתיק. לענין מראית פני הדברים, לא ברורה לי הטענה בדבר "עודף המוטיבציה" הנטענת, ולא הוכחה היא בפני אף לא לכאורה. מכל מקום, אינה מהווה שיקול להפסקת ההליכים או להעברתם, ודאי לא על ידי. לעניין החלת הנחיות היועמ"ש, חזקה על התביעה הכללית שכך יעשה, וכי תפעל על פי הנחיות היועמ"ש כאמור עפ"י התחייבותה. מכל מקום כל עוד אין ראיה אחרת על כך, הרי שפעולתה מוחזקת כתקינה, וזאת על רקע "חזקת התקינות" השלטונית העומדת לה.
12. בנסיבות אלה, אני דוחה כאמור את הטענה המקדמית. הנאשם ישיב לאישום גופא.
קובע את התיק למענה ליום 11.7.05 בשעה 08:30.
המזכירות תשלח עותק החלטתי לב"כ הצדדים ותזמנם ביחד עם הנאשם למועד האמור.
ניתנה היום ט"ז בסיון, תשס"ה (23 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.
