החלטה בתיק פ 6096/04

כללי:

1.         כנגד המבקש הוגש כתב אישום בחודש יולי 2004, אשר ייחס לו עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") וקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק.

2.         בכתב האישום שהוגש נטען כי הנאשם הורה לעובדו, משיב מס' 2, להוסיף חלפים לכמויות החלפים שהשתמשו בפועל בדוחות ביצוע עבודות חשמל עבור מוסדות של עיריית ת"א. הדוחות המנופחים הועברו לעירייה ובאמצעותם התקבלו כספים במרמה מהעירייה.

            כתב האישום התבסס בעיקרו על הודעתו של משיב מס' 2 שהודה בזיוף הטפסים בהנחייתו של המבקש.

3.         לאחר שמיעת פרשת התביעה וכן עדות הנאשם במסגרת פרשת ההגנה, הודיעה התביעה כי היא חוזרת בה מכתב האישום. לאור הודעת התביעה זוכה המבקש בדין.

4.         לאחר הזיכוי הגיש המבקש בקשה לפיצוי לפי סעיפים 80 ו- 81 לחוק.

5.         המבקש ביקש לפסוק פיצויים לטובתו ולחייב את משיבה 1 לשאת בהוצאות הגנתו בהתאם לסעיף 80 וכן לפצותו בגין ימי מעצרו.

            המבקש עתר לחייב את המתלונן, משיב מס' 2, לפצות אותו בגין הוצאות הגנתו בסך 201,434.00 ש"ח.

6.         המשיבים ביקשו לדחות את הבקשות הנ"ל.

ההיבט המשפטי:

7.         הסעיפים עליהם מסתמך המבקש בבקשתו הינם סעיפים 80 ו- 81 לחוק.

            סעיף 80 שעניינו הוצאת הגנה מאוצר המדינה קובע:

"(א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה,  או שראה נסיבות אחרות שמצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה ממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט...".

            סעיף 81 שדן בהוצאות ההגנה על המתלונן קובע:

            (א) זיכה בית המשפט את הנאשם לאחר שראה כי התלונה שגרמה למשפט הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד, רשאי הוא לחייב את המתלונן, לאחר שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון טענותיו לענין זה, בתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם והוצאות התביעה כפי שיקבע בית המשפט".

8.         הרכב מורחב של בית המשפט העליון דן בתחולתו של סעיף 80 בע"פ 4466/98 ראמי דבש נגד מדינת ישראל ואח' נ"ו (3) עמ' 73 באותו פסק דין צוין כי נאשם שזוכה בדינו יהיה זכאי לפיצוי אם לא היה יסוד להאשמה או במקרה שבית המשפט מצא כי קיימות נסיבות אחרות המצדיקות מתן פיצוי.

9.         נקבע כי בחינת השאלה אם היה יסוד להאשמה היא בחינה בדיעבד: "על בית המשפט להוסיף ולבדוק את תשתית הראיות שהייתה עובר להגשת כתב האישום לבית המשפט ולבחון אם התביעה פעלה בסבירות ובתום לב כנדרש מכל גוף מנהלי".

10.       באשר לעילה השנייה, דהיינו: "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" נקבע כי: "נוסחה זו, נוסחה ללא גבולות  היא והצדק האמורפי הוא האמור להיות מורה הדרך האחד והיחיד...".

11.       בפסק דין דבש נקבע לעניין מהותו של ההליך לפי סעיף 80 לחוק: